עובדת עלי / 4

אוהב אותי – מאפשר לי. ואני?!

לפרק הקודם

אז שבוע שעבר הכרנו את גברת ישות ואדון ביטול?, למדנו מי הם, וסיכמנו בכך שמשפט המפתח צריך להיות: "אני שווה המון, אבל זה לא בזכותי, זה כי ה' נתן לי". נכון?

ועכשיו, לשני השלבים הבאים שלנו: התבוננות, ומעשה בפועל?:

אז להתבוננות: איך אנחנו מצליחות באמת באמת להרגיש, שכל מה שיש לנו, זה מה'? כל התכונות, הכישרונות, ההצלחות… איך נצליח באמת לחיות רגועות ושלוות, כי מה אנחנו בכלל? ה' לא חייב לנו כלום.. ואז אם אנחנו מקבלות-תודה רבה ואיזה אושר.. איך עושים את זה? אז ככה:

השלב הראשון הוא ביטול היש-ולזה מגיעים ע"י שמבינים כמה ה' גדול מאיתנו. עד כמה אנחנו יכולים לטעות…

את השלב השני, ביטול במציאות, (שעליו נעבוד יותר..) רואים מאוד חזק בסיפור הבא:
מסופר על חסיד ברוסיה הקומוניסטית, שהלך הביתה, שתוי, אחרי התוועדות חסידית לוהטת. נושא ההתוועדות היה.. (איך לא) ביטול. אחד מהשוטרים ששוטטו ברחוב כדי לשמור על הסדר, לא אהב את הרעיון שמהלך לו אדון בלבוש חסידי כשהוא שיכור למחצה, ומפזם לעצמו ניגונים.

כדי לוודא שהכל בשליטה, הוא ניגש וצעק "מי הוא ההולך?"  והחסיד, בלי להתבלבל, ענה לו מיד "ביטול הולך"… לאותו חסיד היה מונח מיד בראש, שהוא=כלום. המציאות היחידה שקיימת היא ה', והוא רק בטל אליה. זה כל מקומו בעולם..

כדי להגיע לדרגה הזו, או לפחות כדי להתקרב אליה, ננסה להבין מה זה בעצם ה', וכמה הוא נעלה מעלינו. (ההתבוננות בגדולת ה', ובמי הוא בעצם, היא פרט חשוב בכל עבודת המידות, ועוד תשמש אותנו הרבה בהמשך…)
אז.. תנסי לחשוב על זה רגע. ה', אלוקה גדול. אחד ויחיד. אין עוד מלבדו. שהיה לבד בעולם. שלט בהכל. התפרס על כל השטח…

החליט יום אחד לברוא עולם. גשמי כזה, חומרי. ובתוכו – הוא ברא אותך.

בואי נתמקד שניה בדרך בא הוא ברא את העולם.

אחת הסיסמאות הנפוצות היא "די לדיבורים – עכשיו מעשים" "המעשה הוא העיקר"

ה' – ברא את כל העולם בכוח הדיבור. רק תחשבי איזה מטורף זה… ועכשיו, אני רוצה שתגעי בך רגע. תצבטי שניה. חזק. ממש מוצק, נכון? אמיתי ומוחשי לגמרי.. לא ניתן לאידוי ולא להעלמה. וגם אם תשרפי משהו – ישאר ממנו אפר…

בקיצור, את ממש מוחשית ואת כל זה-ברא ה'… והוא יכול להעלים אותך ברגע!
תיכנסי רגע עוד קצת לעומק… תחשבי כמה ה' דואג לך, אוהב אותך, ורוצה לעזור רק לך…

נניח שהיית מצליחה לברוא משהו כל כך מדהים כמו ה', בריאה יש מאין, מסתומא היית רוצה שהיא תכיר בזה שבראת אותה, תודה לך, ואם היא לא היתה עושה אתזה-היית כועסת…

ה' ברא אותנו מלכתחילה, כנבראים בעלי יכולת מחשבה, בחירה חופשית, ה' ברא אותנו ככאלו שיכולים לערער את מציאותו. לחלוק עליו.. וזה מדהים.

הוא היה יכול לברוא אותנו כמו השרפים-שבטלים ונשרפים שוב ושוב מרוב אהבתם לה'. אבל בגלל שה' אוהב אותך, ורוצה שלך יהיה טוב בעולם הזה, אז-הוא מוכן לתת לך להתנגד אליו.
ואחרי שאת מבינה כמה ה' גדול, וכמה האלוקים הגדול הזה אוהב אותך – אמור להתעורר אצלך רגש אהבה לה', ורצון חזק לרצות אותו, לעשות דברים בשבילו, להראות לו שאת אוהבת בחזרה.. להתבטל…

את אותה התבוננות כמו שעשינו על ה' – את עושה גם לגבי הרעבע, ושם-זה יהיה אפילו עוד יותר קל. כי לחסיד בדרך כלל יש מלכתחילה אהבה (אפילו קטנטונת) ורצון להקשיב לרעבע.

וקצת למעשה בפועל?: קודם כל- חשוב שנשים –

ביטול בדרך כלל לא מתבטא במעשים-אם אני עושה או לא עושה את מה שה' / הרבי רוצים, אלא בכוונות, במחשבה.

הלמעיישה של ביטול הוא לחשוב כשאני עושה משהו – מה המניע שלי. אם זה הרצון שלי להיות חסידית יותר, לקבל תפקיד שווה, להשפיע וכו', או שהרצון שלי הוא, בפשטות – לעשות מה שהרעבע רוצה, כדי שהרעבע יהיה מרוצה.

וטיפ חמוד להחדיר את זה אצלי במחשבה:

לבחור משפט, שאותו אני הולכת לתקוע טוב טוב בראש, (לדוגמא: "העיקר שהרעבע יהיה מרוצה") ופשוט לשים לי אותו מול העיניים כל הזמן.

לכתוב אותו עם טוש מחיק על המראה בחדר, לכתוב על פתק ולשים בקלמר, בשקית של האוכל לבית הספר.

אפשר אפילו לכתוב את המשפט כתזכורת בפלאפון, וכל פעם כשהתזכורת מצלצלת-לשים על נודניק.. ואז את נזכרת במשפט פעם ב-10 דק.. מנסיון-בסוף זה נכנס..

הצלוחעסס??