רצונות
כי לכאורה, הרצון של הרעבע זה דברים שדי ברורים לנו. הרעבע רוצה שנגיד חת"ת, שנהיה מפקדות בצ"ה. הרעבע רוצה שנתפלל 3 תפילות ביום, שנשתתף בהתוועדויות…
כל הדברים האלו מדהימים. אבל לא עליהם אני מדברת. אני מדברת על לבחור ברצון של הרעבע.
דוגמא?
יש התוועדות י"ט כסליו שווה ומדהימה ואמא צריכה שאני אשמור על בבית על הילדים.
או… מבקשים מימני לארגן מבצע בבית הספר ואני יודעת שזה יבוא על חשבון הלימודים.
בשתי הדוגמאות האלו, מה שנשמע הכי "חסידי" לעשות, זה לא בהכרח מה שהרעבע רוצה…
ולמרות זאת, אני מניחה שרובכן לא התבלבלתן וידעתן לומר שהרעבע רוצה שנעזור בבית ונשמור על סדרי הלימודים…
במקרה הזה, זה אכן היה קל לזהות. אבל יש פעמים, שהרצון של הרבי הרבה יותר מתעתע ומבלבל, ויותר מכך- הרבה פעמים אנחנו יודעות מה הרצון של הרבי, ומאוד קשה לעשות אותו…. ולמה? התשובה היא פשוטה. הרבה פעמים, דווקא הרצון של הרבי, הוא זה שנראה לסביבה פחות חסידי…
כשאני מארגנת מבצע, אני מקבלת כפיים מכאן עד 770. כשאני מתפללת כמו שצריך, המורה והחברות מסתכלות ומעריכות.. כשאני יודעת לצטט שיחות-מסתכלים עלי כאילו אני איזה גאון בחסידות. חסידה אמיתית…
אבל.. .כשאני יוצאת באמצע התוועדות / אומרת שלא מתאים לי לארגן מבצע או להדריך בצ"ה… אז… אז לא מעריכים את זה.
והסביבה אפילו לא מבינה שזה הרצון של הרעבע. והחלק הזה ברצון של הרבי, לא כל כך כיף… ומאוד מאוד מקשה…
עוד נקודה שמקשה על ביצוע הרצון של הרעבע, זה העובדה ש… שבדרך כלל האופציה האחרת הרבה הרבה יותר מושכת וכיפית… ולמה? מהסיבה הפשוטה שהרעבע רוצה עבודה. ולכן, רוב הסיכויים שמה שהרעבע רוצה-זה דווקא מה שלך יהיה יותר קשה לעשות. וסיבה נוספת: היצר הרע הכי מתנגד למה שהכי חשוב שנעשה, ולכן את מה שהרעבע הכי רוצה-יהיה לנו הכי קשה לעשות…
ובאו ננסה לחשוב שניה. איך אני מתעלה מעל כל האבנים האלו שמפריעות לי בדרך? מעל הסביבה, מעל הרצון שלי ליהנות, (הרצון שבכנות-הוא מאוד נורמאלי ורגיל…)
התשובה טמונה בסיפור שאני מאוד אוהבת (ויכול להיות שכבר סיפרתי לכן כבר.. אז אם ספרתי-חסיד שומע 770) אז ככה:
מסופר על חסיד נחמד, שרצה לעלות חזן בבית כנסת של מתנגדים. אבל… בעיה: הגבאי היה בודק כל אחד שרצה להיות חזן טוב טוב, ומי שהיה חסיד-היה מגורש בבושת פנים מבית הכנסת. כשחסידנו החביב הגיע לבית הכנסת, שאל אותו הגבאי מה דעתו על החסידים. ענה לו החסיד "מתנגדים חושבים תמיד על ה', וחסידים חושבים רק על עצמם".
אחרי שהחסיד התפלל, הוא הסביר את דבריו לציבור המתפללים:
מתנגד, בטוח שהוא מציאות, אבל הוא כל הזמן חושב על ה', האם הוא קיים..
חסיד-יודעת שה' קיים, אבל בקשר אליו-הוא לא בטוח… הוא כל הזמן צריך לחשוב.
וזו הנקודה: כדי להצליח לעשות את הרצון של הרעבע באמת, ולוותר על הרצון שלי, על הכיף שלי, כדי להתעלם מהדעה של הסביבה, אני צריכה לזכור שאני לא מציאות!!
כשאליעזר מגיע לבתואל וללבן כדי לקחת את רבקה, הוא פותח במילים "עבד אברהם אנוכי". הוא היה יכול לומר שהוא תלמיד של אברהם, לפתוח בדבר תורה של אברהם, להראות את השטר מתנה שבידו.. אבל הוא בחר לומר דווקא שהוא עבד. אפילו שכביכול- לא כיף שהסביבה מתייחסת אליך כמו אל עבד (במיוחד אם אתה התלמיד הגדול ביותר של אברהם אבינו…)
הסיבה לכך שזה מה שאליעזר אומר, היא שהוא מזכיר לעצמו שהוא לא מציאות. הוא מספר לבתואל שהמציאות היחידה היא אברהם. ואז – איך שמתייחסים אליו לא משנה, ומה שהוא מרגיש לא משנה. העיקר זה שהרצון של אברהם מתבצע.
והאמת, שהנקודה הזו נוגעת מאוד עמוק ברצון של הרעבע. ולמה? שימו לב:
הרבה פעמים, מרגיש לנו שלעשות את הרצון של הרעבע, פרושו לוותר על הרצון שלנו. לגמרי. ו… זה לא תמיד ככה. ולמה?
ברגע שאני מוותרת על הרצון שלי לגמרי, במיוחד אם זה רצון שהיה חשוב לי, משהו שהיה משמעותי לי מאוד, אני מרגישה הרבה סיפוק. המון. הצלחתי לעשות משהו משמעותי באמת..
אבל… הרבה פעמים, זה אומר רק שהחלפתי רצון ברצון. שאני עדיין מתעסקת ברצון שלי.
פשוט קודם רציתי לדבר עם חברה בפלאפון ועכשיו אני רוצה לספר לקפל כביסה ולהרגיש חסידית ברמות…
אבל אלו בעצם שני רצונות שלי. אחד יותר קדוש, יותר טהור, אבל שניהם רצונות שלי.
וכדי לרצות-חייב להיות מציאות.
כשאני באה לעשות את הרצון של הרבי, כדי שאני לא אתבלבל, אני חייבת להבין מה המטרה.
וכאן ההפתעה הגדולה של הפוסט:
המטרה היא לא לעשות את הרצון של הרבי. פשוט לא. המטרה היא גם לא להיות בביטול..
ביטול-זו העבודה שצריך לעשות עם עצמי,
הרצון של הרבי-זה המצפן שמכוון אותי למטרה,
והמטרה-היא משתנה מרגע לרגע.. וזה בדיוק הנקודה בלעשות את הרצון של הרבי.
לדעת מה הרבי רוצה עכשיו מה התפקיד שלי כרגע ומה המטרה.
לא נכנס פה אם זה גורם לי להרגיש גאוותנית או מלאה בביטול, לא נכנס פה איך הסביבה מסתכלת על זה, ולא נכנס פה אם זה כיף או לא.. למה לא נכנס? כי עבד אברהם אנוכי. יש פה רק רעבע, ומטרה שהוא הציב. אני המבצעת..
מקווה שתצלחנה לבצע..
זה שווה את זה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
את מדהימה וממש מעלה בי קנאת סופרים כל פעם..?
*אם יש מצב את נכנסת לפרק הקודם שכתבת, לתגובות שם, אולי יהיה לך תשובה בשבילי.. אני אשמח❤️?
במילים פשוטות: להתבטל. להבין שאני לא העיקר. שאני לא זו שקובעת הכל. שהרעבע הוא זה שמנהל את העניינים , וממילא הרצון שצריך להתבצע זה הרצון שלו ולא שלי…- הרבי מנהל תעניינים ?
תגידו.. אתן לא חושבות שהגזמתן ?? זה משגע אותי . הרבי לא מנהל את העניינים יש אלוקים בעולם. הרבי הוא לא אלוקים . תבינו .
לא אתחיל להגיב לך ולהסביר כי באמת שזה להתחיל לשפוך הרבה מאמרים ושיחות אבל לפחות תדעי שאת טועה. ידיעת המחלה חצי תרופה.. לפחות זה..
מתפללת עליך ועל כל מי שכמוך. יבוא יום ותביני גם…
מה המעלה של רבי..
נשיא שבדור.. משה..
ראש בני ישראל..
ממוצע מחבר..
מה ההבדל בין צדיק לרבי..
התקשרות לרבי.. לה׳..
חציו אדם חציו אלוקים..
עוד תביני. תלמדי תלמדי תלמדי
נאו בגאולה, יאלהה
בין הרים..
ממש מבינה את מה שאת אומרת..
אני יכולה להסביר את דעתי שניה?
ברור שהקב"ה מנהל את העולם, ואת כל העניינים הקיימים עלי אדמות.
הקב"ה הוא זה שמשגיח על כל פרט בהשגחה פרטית. נכון לגמרי..
(ואולי באמת מה שכתבתי יכול לצרום קצת לאוזן.. מתנצלת..)
ואיך זה מסתדר עם מה שכתבתי? פשוט וקל:
הרעבע בטל לה' בתכלית השלמות. בתכלית.
ולכן אין לו רצון אישי. אם הוא רוצה משהו-סימן שזה מה שה' רוצה…
זה כמו… כמו שתעשי שלום לחלון של האוטובוס… ברור שאת בעצם עושה שלום למי שבחוץ.. החלון הוא לא ממשות.. הוא בטל למי שנראה דרכו..
וכך-גם הרבי כלפי ה'…
וואו! מדהימה.
כתיבה מהממת ותוכן חזק!!
אשרייך!!!!!
חסידה.. השם הזה שמור לי..
לא? 🙂