עד שאחזור

צבע
הי, הי את
זאתי עם הגלימה השחורה
"מממה אני?"
כן! למה את כ"כ מגמגמת?
"אה.. אני?"
#מתעלמת#
יש לי שאלה לשאול, מסכימה?
"אותי?" צחוק חלול, כמעט
"ממני, ממני לא תקבלי שום תוספת ידע"
ובכל זאת? זו שאלה טכנית, ודי
#מתחננת#
"את יכולה לנסו.."
אז ככה, [קטעת אותה, שמת לב?]
זה בקשר לבגד ההוא שאת לובשת, אני רואה נכון? הוא שחור?!
"מממה? #עוד משו לא בסדר?# כן הוא שחור"
אבל למה? למה אדם יחודי ומגוון כמוך בוחר בצבע כ"כ לא הולם את אישיותו?
"כי אני, אני [ביטחון עצמי עלה, יש לציין] שחורה משחור! אפורה כזאתי, את לא רואה? יבשה כזאת, לא שמחה, לא אוהבת, שחור"
לא! את צבע אחר, אני בטוחה, לא שחור, אולי לבן אצילי כ"כ ונקי? אבל במחשבה שניה גם לא, באמת הפנימית שלך את משהו שמח, חי אז אני אהממ ורוד, כן וורוד עז, שנון, מה אומרת?
"לא, לא, פעם הייתי כזאת, וורודה, נוצצת, השתנתי"
את לא! זה רק הגלימה הזאת שמסתירה אליך! את, לא!
את רק צריכה לחזור למקורי, להוריד את הגלימה
"במחשבה שניה, או אולי חמישית את צודקת אבל עד שאתרגל לצבע האמיתי אפשר רגע את הלבן, והורוד ההוא, הבהיר? את יודעת, עד שאשתנה"
עד שתחזרי
"עד שאחזור"