שוב מוצ"אש. שוב הלב כבוי. שוב מביטה בחלונות לראות אם יש שינוי…
שוב העינית רועדת מהגבה שלי שנתקעה בה בלי לשאול את הלב שלי..
שוב האורות דלוקים, שוב אני יוצאת. שוב שומעת ת'קולות. שוב אני שותקת.
שוב מביטים בי במוזרות מה אני מחפשת… אמא שלי לא מבינה מה הילדה שלה מבקשת.
ושוב הלב שלי רועד.
הצעדים הולמים כמו הד.
והעיניים נפגשות, והתסבוך הזה… עושה לי רגשות.
זה לא משנה מי יעמוד בדלת,
תמיד אני אשאר מבולבלת…
והשכנה הזאת תמיד נוזלת ללב שלי, היא לא שואלת.
אני זוכרת איך שאלתי את אמא בלילה לפני הקידוש
האם כשנתחתן היא תזמין את כל השכנים בלי היסוס?
והיא ענתה לי כלא מתחמקת, שברור לה. אין לה ספק,
היא תזמין את כל מי שירצה לבוא.. איזו תשובה מנומסת.
ואז שאלתי, עוד יותר בשקט,
מקווה שלא שומעים מהדלת
כי אצלנו קצת אין חסימות בין הקירות לבין הדוברת…
שאלתי מה דעתה,
האם הם יזמינו אותנו
עוד כמה חודשים אחרי הווארט,
האם הם ישכחו אותנו?
והיא ענתה לי כולה מהוססת,
שהיא לא יודעת
אבל היא לא חושבת
שיש להם משהו נגדנו.
אלא אם כן זה למשפחה המצומצמת…
שתקתי, ניסיתי לקבל.
כמו עוד אתגר בחיים להתרגל.
שאולי הם לא רוצים אותנו,
אולי באמת לוותר?
כבר שנים חברה שלי אומרת,
אל תלחמי על מי שלא רוצה אותך.
אבל אני עד עכשיו שותקת,
אני רוצה וזה שורף כל כך.
מעולם אף חברה לא מחקתי רק בגלל שהיא שנאה – לא וויתרתי. ואהבתי.
לא שכחתי את הנשמה, את מה שהיא באמת, את מה שהיא לא מספרת..
גם כשמחקו אותי אני נלחמתי. גם כשדמי נבלע באדמה עוד לא התייאשתי.
ובמקרים בודדים גם יצאתי המנצחת עם צלחת של חום ואהבה אמיתית.
במקרים אחרים גם נכנעתי. עם הרבה פחד. מצוברחת. עד היום עוד לא שכחתי..
אבל הפעם? כבר שנתיים שאני נלחמת, עם דם שפוך, עם בושה ותרדמת…
ישנתי כבר חצי שנה, הפעם אני לא רושמת אף מילה עד שלא מתקדמת להשיג ת'שכנים שאיבדתי,
ת'שכנים שלעולם לא יקבלו אותי. אולי לעולם נשאר משפחה בודדה בבניין מתפורר?
יש לי מליון חברות. ועדיין אני לא מאמינה שאני בוכה על מי ששברה לי ת'קירות של הלב,
היא תקעה בי דקירות בלי לדבר שום מילה. פשוט היינו מובכות… כבר שנים. ועדיין מחייכות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
אמאלה.
המילים שלך דומיה… משהו בהם נגע בי עכשיו כל כך, אולי הכנות שבהם.
את בן אדם מיוחד, מרגישים את זה במילים שלך.
זה… יפה.
איזה כייף שמישהי מגיבה❤… כבר שקלתי להפסיק לשלוח 😅
אין תגובות בזמן האחרון בקושי, בכלל..
היי דומיה..
אני קוראת מדי פעם את הפוסטים שלך.. אבל יצא שאני לא ככ מבינה על מה את כותבת 😢.
אני מבטיחה שאם אבין קצת יותר אני אכתוב תגובות אבל האמת שאני לא יודעת מה להגיד לך כי נשמע שאת ככ עצובה
אוהבת אותך ושולחת לך חיבוקים ונשיקות 🫂😘🫂😘
אוהבת, שליחה בודדה (או שלא)
אוף אתן יותר מדיי מתוקות❤❤❤❤
לללאאא!!מה פתאום!!😲
אני קוראת קבוע, ונהנת, מתרגשת, והרבה גם לומדת ממך:)
אבל אני יותר עסוקה ולכן אני עוברת ולא תמיד מספיקה להגיב.
אבל תמיד! תמיד! אני אקרא את השירים המהממים שלך!
זה משהו אוטומטי….אין מצב שאני מפסידה שיר….:)🥰
אל תפסיקי!!
מסכימה איתך טומאצ'\סומאצ';)…
לא דומיה!!
אל תפסיקי!
האתר בלי השירים שלך לא יהיו אותו דבר!!
אוהבת אותך את הבגרות שלך, ואת השירים שלך.
בקיצור אותך:
דומיה נפשי💚
את לא באמת מפסיקה לכתוב לנו נכון?
דומיהה
שולחת לך לבבות!!
❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️
תודה נשמה❤❤❤ (סליחה שאני מחזירה רק שלוש;)
וואוו את כותבת פשוט אין מילים באמת…
נוגעת במיתרים עדינים בנפש…
תודה❤
לללאאא!!מה פתאום!!😲
אני קוראת קבוע, ונהנת, מתרגשת, והרבה גם לומדת ממך:)
אבל אני יותר עסוקה ולכן אני עוברת ולא תמיד מספיקה להגיב.
אבל תמיד! תמיד! אני אקרא את השירים המהממים שלך!
זה משהו אוטומטי….אין מצב שאני מפסידה שיר….:)🥰
אל תפסיקי!!
חח את מתוקה..:)
תודה שאמרת את זה❤
כבר חשבתי שזה לא מעניין אף אחת יותר..
אז תדעי שזה ה-כ-י מעניין אותנו באתר…💛
את מעבריה את הרגשות, התחושות, הלבטים, והשאלות דרך שיר אחד.
ואני כבר מרגישה עמוק בתוכו…
אז תמשיכי💛 אם לא בשבילך- בשבילנו….
תודה S:)
מתוקהה
אני ממשיכה אל תדאגי, פשוט לא מעלים בזמן האחרון את מה שאני כותבת משום מה
בתקופה של החודש האחרון יש תור ארוך יותר מהתקופה הקודמת, ולכן יכול להיות מצב שהעלית פוסט כבר לפני שבועיים ועדיין לא הגיע תורו.
היום למשל עלו לאתר פוסטים שבנות שלחו בתאריך כ"ו אייר…
חני❤
יואו נורא וממש מתוסבךך
מבינה ממש… זה כל כל נכון תהייי עם מי שטוב לך איתו