תפריט
וואייי דייי זה כבר נמאס!
פשוט נמאס לי!
אין לי כח לכלום!
כבר אין יום שהבכי הוא היחיד שסופג את מה שאני עוברת
עוד רגע וגם הדמעות שלי נגמרות…
אני לא יכולה לספר לחברות מה שאני עוברת כי זה גדול עליהן
אפשר לומר-זה לא לגילן… אבל אם אני בגיל שלהן למה זה קורה לי???
למה אני צריכה להיות קטנה אבל גדולה?
כל מה שאני עוברת נשמר אצלי
וכמו שהיא אמרה-הילדה דועכת מיום ליום… והיא צדקה.
קשה לי קשה לי קשה לייי
שמישהו יוציא אותי כבר מהבועה הזאת שאני תקועה בה
רק תפוצצו ת'בועה הזאת
אבל אבל כבר ניסו לפוצץ אבל זו בועה חזקה שאף פעם לא תתפוצץ
והצרות נמשכות ולא נגמרות פשוט לא עוצרות.
אני רק כותבת לכן כמה קשה לי ומעצבן לי
וכבר ילדה עושה משהו
דיי נמאס לי
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
העיקר שאת מודעת לעצם היותך גדולה מהחיים…!
וואהו, אין לי מילים… (לוידעת למה אני בכל זאת מגיבה… כנראה כי לא עמדתי בזה…)
צודקת לא לשתף את החברות, אבל מה עם אמא? מורה?
מורה?
לא
את אמא שלי אני לא יכולה
לא לצער
וגם עוד משהו…
גם לי היתה כזו סיטואציה, סיפור הזוי וכבד וגדול פי מאה מהמידות שלי שהוא גם סודי😢, הייתי חייבת לפרוק למישהו ולא היה לי למי, כי ההורים שלי יודעים ואם אני יגיד להם כמה זה קשה לי שהם יישברו, (ולא יספקו לי עוד מידע שהיה קריטי באותה תקופה)
וממש שני זה לא משו שהיה אפשר לפרסם אזזז, שאלתי אותם אם אפשר לספר למשפיעה, והם אישרו לי אז ממש התפרקתי אצלה חח
אבל בעיקר והרבה מאוד כתבתי לרבי! דיברתי אל התמונה שלו, דיברתי עם הקב"ה, ושיתפתי חברה טובה (עם ראש על הכתפיים) בשוש ובחלק מהפרטים.
לי זה עזר.
אם לא אמרת להורים-תגידי להםםםם
אני יודעת שלפעמים זה פאדיחות וכו' אבל תגידי כי עד כמה שזה אולי מביך המבוכה עוברת תוך רגע ולאבא ואמא הכי חשוב בעולם שיהיה לנו הכי טוב והם מעדיפים בדכ אמת כואבת משקר וורוד..
בהצלחה רבה רבה ❤️
אם רק היה לי אבא…
ואני גם לא מצליחה לשתף
יש שאני רוצה…אני מרגישה כאילן שמים לי מחסום
אם רק היה לי אבא…
ואני גם לא מצליחה לשתף
יש שאני רוצה…אני מרגישה כאילן שמים לי מחסום
😭😭😭
באמת קשה, ומסובך. אין לי מושג מה ה' רוצה. אני קטנטונה מלהבין. יש לך אפשרות לספר למבוגר? אפילו באנונימיות?
אוף! זה כל כך קשה (אגב, ככל הנראה יש בסביבתך לפחות בת אחת כמוך שאותה את בטח יכולה לשתף…)
אין מה לעשות, לומדים לדבר עם מבוגרים…
קראתי את הפוסט שלך ופשוט נקרע לי הלב.
תאמיני לי שהרווחתי את השם שלי ביושר, ככה שאני מאוד מבינה אותך, ומזדהה עם כל מילה שנכתבה כאן.
גם אני הוגפתי מכל הכיוונים: פיזית, נפשית, משפחתית, כלכלית וחברתית והרגשתי שלא נשארה פיסת אדמה אחת בטוחה בעבורי.
וכן, גם אני לא יכולתי לשתף, וכן, גם אני ניסיתי כל דרך אפשרית כדי לצאת מהמצב- ופשוט לא הלך לי, כאילו ניצבה איזו חומה בלתי עבירה ביני לבין הישועה, ח"ו.
החברות בגילי היו נראות לי ילדות קטנות, כי מה הן כבר יודעות על סבל, כאב, פחד וצער שאי אפשר לשאת? סתם בנות רגילות שלא מתמודדות עם רבע ממה שעובר עליי, והתרחקתי מהן, הדפתי אותן, התקפדתי (מלשון קיפוד) בהרגשת חוסר השייכות והבדידות.
אבל אני רוצה להביא כאן כמה נקודות שעזרו לי ואולי, הלוואי, יעזרו גם לך.
דבר ראשון, הידיעה שנבחרת.
הקב"ה (כביכול) חיפש מי יוכל לעמוד בנסיונות הלא פשוטים האלו ובחר בך מכולם.
דבר שני, אם הוא בחר בך, זה לא רק אומר שהוא האמין בך וסמך עלייך, הוא גם נתן לך את הכלים לצלוח את המשברים בצורה הטובה ביותר.
וגם אם מרגישה שנגמר לך הכח, ואני בטוחה שאת מרגישה ככה, לפחות תדעי שהוא לא. כי אם הכח היה נגמר- גם הייסורים היו נעלמים ביחד איתו. "אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין" (גמרא ברכות, דף ה' עמוד א')
נקודה נוספת היא קרבת ה'. מכל קושי אפשר להגיע ח"ו לכפירה, או להפך, להתקרב לה', לבכות אליו, להתחנן שיעזור וירחם ויושיע. לפעמים כל מטרת הנסיון היא לקרב את האדם אל הקב"ה וזהו.
תקווה- כתוב על הייסורים שהם נאמנים, ברגע שה' מצווה עליהם ללכת- הם ילכו בבת אחת, כמו שנאמר על יוסף הצדיק: "וירצהו מין הבור" למה היה צריך להריץ אותו, 22 שנה הוא היה בבור, מה החפזון פתאום?
אלא, שהישועה שלו הגיעה ואז הכל רץ, ישר התמנה למלך וכו'.
להתחזק באמונה- קראי ספרים על אמונה, שנני משפטים של אמונה. (אני ממליצה על הספר "כח האמונה" של י.מ.)
אין שום ייאוש- כל המתייאש מין הרחמים כאילו עובד ע"ז. ואילו מי שמאמין שה' הוא כל יכול ובוודאי ישועתו קרובה- יזכה לראות ניסים גלויים!
כתוב שהוא בפרק קמה בתהילים: "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו". שמעת? חסיד! גם מה שקורה איתנו זה חסד, רק שאנחנו בראייתנו המצומצמת לא רואים את זה.
לחברות- תדעי שזהו החסד הגדול ביותר שיש. למרות שהן לא לרמתך בגלל כל מה שעברת, לפעמים סתם לראות בנות שמחות שמדברות על נושאים קלילים- זו הרפואה. מסיח את דעתך, מנקה את הראש.
טוב, יצא לי סוג של מאמר כבר, מקווה שעזרתי ולא חפרתי….
ה' יתן לך כח!
אוהבת.💗💗💗💗💗💗💗
אוף הלוואי והיה לי כוח להתמודד…😔
וגם שאני מדברת עם חברות תמיד עולים נושאים שמזכירים לי את מה שאני עוברת ולמה אני עוברת וכו…
תפילה ושוב תפילה.
הלוואי שהיה לי איך לעזור לך.