עברנו את הכל, נעבור גם את זה.

התחילה המלחמה.
השמחת תורה הכי עצוב שאני זוכרת.
אחרי שקלטנו שאורחים לרקוד איתנו – לא יהיה יצאתי עם התינוק לטייל.
רציתי פשוט לברוח, שלא יראו אותי, שאני אתן לרגשות שלי להשתחרר.
התחלתי לחשוב על החטופים וההרוגים.
בזמן שאני משחקת עם התינוק יש תינוקות שנהרגו.
בזמן שאני בבית שלי יש ילדים שנחטפו.
לא הצלחתי להרגע.
והתחלתי בלי לשים לב לשיר…
והיא… שעמדה….לאבותינו ולנו…
שלא אחד בלבד… עמד עלינו לכלותינו
והתחלתי לבכות.
התחילו לרוץ לי תמונות בעיניים תוך כדי שהשפתיים שלי שרות… עמד עלינו לכלותינו…
מצרים, נאצים, השואה, מחנות השמדה, גירוש ספרד, בית המקדש נחרב, ועוד הרבה דברים.
כל זה עבר על העם שלנו.
ועכשיו אפשר להוסיף עוד משהו.
חרבות ברזל.
ואז נזכרתי בהמשך של הניגון.
והקדוש ברוך הוא… מצילינו מידיו…
כל הדברים האלו עברו עלינו, ועדיין אנחנו כאן!
עומדים בגאון ומכריזים – עם ישראל חי!!!!!!!!!
עברנו את הכל, נעבור גם את זה.