תפריט
אתן יודעות מה הדבר המוזר בזמן?
אומרים שהזמן מרפא את הכל. אומרים שבסוף הכל עובר.
אין אף משפט אחד בסגנון: הזמן עף כמו רוח, ואת נשארת מאחור.
או: רכבת הזמן דוהרת, אבל עדיין את יכולה לנסוע בה ולראות את העצים זזים לאחור.
הזמן לפעמים לא עושה כלום, פשוט.
יכולים לעבור שנים, יובלות, ושום דבר לא ישתנה.
במקרה שלי, יכולות לחלוף שבע שנים, ואני עדיין תקועה באותו מקום טראומטי וחרדתי.
עדיין יש בתוכי ילדה קטנה ומפוחדת שמתפרצת באותם רגעים. הרגעים האלו…
ושום דבר לא מרגיע אותה. אפילו לא שאני כבר ילדה ממש גדולה, אפילו נערה.
לא שאני הרבה יותר חזקה ובטוחה עכשיו. לא ששום דבר ואף אחד יכולים לפגוע בי.
כלום.
זה פשוט לחזור לאותה נקודת זמן נוראית, לאותה הרגשה, לאותן המחשבות המבולבלות.
וכן, זה אומר להתכווץ. זה אומר להרתע. זה אומר לא להצליח להתנהל לפעמים.
זה אומר לבכות עד אובדן נשימה, לנסות לנשום, ואז לבכות מחרדה שאני לא מצליחה לנשום!
זה אומר להבלע בנוף. לשים אוזניות ולא להסתכל על אף אחד.
זה אומר לנשום נשימות עמוקות ולכווץ ידיים לאגרופים כשמישהו בוחן יותר מדי, והלחץ מטפס.
זה אומר לאהוב את החיים, לצחוק ולהיות מאושרת, ואז לשכב על המיטה ולצרוח בלי קול.
זה אומר לרצות כמעט למות. רק כמעט כמעט, כי החיים יותר חזקים מהכל.
זה אומר לדבר, לצחוק ולחיות כמו כל נערה אחרת, אבל להתמודד לפעמים עם החרדה שקנתה לה שביתה בבטן.
זה אומר להסתכל במראה, להרגיש לא יפה, ולרצות לצאת לרצח חצ'קונים המוני, כמו כל מתבגרת.
זה אומר להסתכל במראה, לראות שאני יפה ולהתאמץ לא לשרוט את הפנים, כמו ילדה טיפשה.
זה אומר לכתוב המון שורות ומלל באיזה-פוסט-באיזה-אתר, כי יש דברים שאסור לומר בקול.
זה אומר לנשוך את השפתיים, רק לא לבכות עכשיו(!) כי יש כאן אנשים וזה לא אשמתם שאת פגומה.
זה אומר לחשוב שאת פגומה, אפילו שזאת לא הייתה אשמתך (כן?)
זה אומר לחיות עם כל מה שאת; זיכרונות, צלקות, כישלונות, מעידות, וניצחונות קטנים.
אתן יודעות, אולי הזמן בכל זאת קצת מועיל. כי היום אני לא סותמת לילדה הקטנה הזו את הפה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
24 תגובות
חוץ מלהגיד שאת מלכה אין לי מה לומר—!
חוץ מלהגיד שזה ממש לא נכון אין לי מה לעשות… אה ולהסמיק
😵😵😵
😶😶😶
💞
כן?
טוב, אני נושכת שפתיים שהדמעות לא יצאו החוצה…
זעזעת אותי ברמות, גרמת לי צמרמורת בכל הגוף,
קראתי את כל הפוסט הזה בנשימה אחת ופשוט הרגשתי
שאני כתבתי אותו.
את מטורפת איך הצלחת להגדיר במדויק את מה שאני מרגישה
"כי החיים יותר חזקים מהכל"
אבל למה? למה הם כל כך רעים?
הרגת אותי, מאחלת לך (וגם לי) את כל הטוב שבעולם❤❤
אמאלה כל כך קיוויתי שאף בנאדם בעולם הזה לא יזדהה איתי.. גם אם קוראים לו מחמוד והוא מחבל מלבנון
סליחה 💔 באמת סליחה עם העליתי לך דברים, בלי ממש לדעת מה את עברת אני אומרת… זה קשה רצח
אה ואמן!
תודה על התגובה לילי,
אמן❤❤
את יודעת מה מוזר בפוסט הזה?
שמרגיש לי כאילו נכנסת ל'בפנוכו' שלי
והוצאת את זה לפה. ככה.
זה.. מדויק מידי. אני מזהה את החלקים שלי פה, בא לי לצרוח פשוט
אהובה, אפשר לתת לך חיבוק ?
זה עצוב לזהות חלקים שלך כאן.. אלו ממש לא חלקים מזהירים וכיפיים🥲
אהה לא ממש😏.
וואוו
יש לי דבר אחד לאמר.
את לא פ – ג – ו – מ – ה !!!!!! ובחיים אל תחשבי את זה!
שולחת חיבוקיייםםםם 💚💚💚
טוב אם את אומרת שאני לא פגומה את בטוח יודעת, נערה אנונימית שלא מכירה אותי
אבל באמת… אולי חשבתי שאני פגומה בעבר ולפעמים ברגעי שנאה עצמית אני חושבת ככה כמו שאני חושבת שאני "שמנה" למרות שאני רזה על גבול אנורקסית וכמו שאני חושבת שאני טיפשה "כי אני לא עושה חמש יחידות"
סבבה.. זה עובר
❤.
זה אומר שהזדהתי עם כל כך הרבה דברים שכתבת כאן.
זה אומר שהלוואי והייתי יכולה לעזור לך איכשהו, או לשלוח לך נחמה כזאת!..
פול הצלחות!! נשמה טהורה קדושה ואהובה!! תחזיקי חזק, עוד מעט גאולה שלמה!!❤❤❤❤❤
התגובה שלי אומרת שהיה לי ממש עצוב לקרוא את התגובה שלך…יאללה אמן!
וואו, קשה לקרוא,
אז כמה קשה להיות שם?
מפחיד אותי לחשוב.
בא לי לחבק אותך.
את היצור היפה והטהור שאת,
מרגישה אותך בכל מילה…
אל תחשבי על זה יותר מדי, כי זה יותר מדי קשה ויותר מדי קשה לחשוב על זה…
טוב אל תגזימי! יצור יפה וטהור זאת אחיינית שלי וגם היא קרציה לא קטנה בעצמה
דייייייייייייייייייייייייייי. בא לי לצרוח בקול אני מרגישה ככה בדיוק🥵 למה היינו צריכות לעבור את הטראומה הזאת????? מתי יגיע העידן שימחוק לנו את הזיכרון הצורב? יודעת שהכל מלמעלה, שנזכה לראות סייעתא דשמיא..
שולחת לך חיבוק ענקקקקק ויאלה בעז"ה נתגבר על זה
וואו מה?
עזבי אני בהתכחשות כרגע לתגובות שאני קוראת… אבל מאחלת לך המון בהצלחה💙
אמאלה אמאלה אמאלה
אני– ספיצ'לס.
גמרת אותי כאן–
ביי אין אותי.
אוף שמזדהה עם השתיקה הזאת. עם הרצון לצרוחח לשרוטטט להרוסס
וואו.
רק.. תישארי…
אוקיי זהו, הדבר הזה כבר חצה את גבול הנורמלי… כמה תגובות מזדהות כאלה עוד יש? וכמה בנות לא כתבו אבל הזדהו?
דיי🥲
וואו! (הייתי) מזדהה ברמות, אבל אני יכולה כבר לומר לך שהזמן לא מרפא את הכל… בפרט אם את לא משתפת, ולא, לא תמיד זה טוב לתת לזמן לרפא, לעניות דעתי, טראומה פותרים אצל מטפלת רגשית! (ואם לא, או עוד לא, לפחות למצוא מישהי שאת יכולה לשתף: אמא, משפיעה, יועצת בית הספר וכו') וגם אז הזיכרון תמיד ישאר, רק שהוא יכול להיות סגור באיזו שהיא מגירה במח, ולא להיות מוחשי כל כך, רק אחרי שאנחנו עושים את ההשתדלות אפשר לתת לזמן לרפא בעזרת השם… בהצלחה בדרך הארוכה, בטוחה בכוחות שלך להפוך את החיים שלך לשמחים ומאושרים, וכן, גם חסרי דאגות.
את מהממת
הכתיבה מושלמת
וככ נכונה….
היתחברתי לכל מילה
הצלחות❤
וואו איזה תמצית של מחמאות
שמחה לשמוע?
כן, זה דיי מה שכתבתי בפוסט שלי… הזמן לא מרפא את הכל
אל דאגה אני אהיה בסדר, אני מודעת להכל באמת 💙