ספירלת העומר /2

שלום לכולנו 🥰

זוכרות את השאלה מהפוסט הקודם? מעולה, עכשיו תשמרו אותה עוד קצת בזיכרון. נבין אותה בהמשך.
(שאלנו למה התורה אומרת שאת ספירת העומר מתחילים מ"מחרת השבת" ולא מ"מחרת הפסח")

מנחת העומר היא אחת משתי המניות היחידות שמגיעות מהשעורים שהם מאכל בהמה.
בהמה אמרנו? זו בדיוק מילת הסוד – בספירת העומר אנחנו מבררות את הנפש הבהמית. הנפש הנחמדה הזו, שבסך הכל דואגת שיהיה לנו טוב.

בזמן גלות מצרים היא הייתה כלואה ב'מ"ט שערי טומאה' והקב"ה היה צריך ממש למשוך אותנו משם, נגד רצונה של הבהמית.
אחרי שהוצאנו ממצרים, התחלנו להתאפס על עצמנו ולעבוד מחדש על הקשר שלנו לקב"ה. שזו בדיוק העבודה של ספירת העומר 😉

*

על אותה עבודה נרחיב בעז"ה בפוסט הבא. אני רוצה עכשיו לעשות זום אין להיום:

ב' אייר. יום הולדת לרבי המהר"ש – הרבי הרביעי של חב״ד.

כשאדמו"ר המהר"ש היה בן שבע ניגש אל אביו המלמד – בהתפעלות על ההצלחה של הילד בלימוד. האבא, שהיה רבי בעצמו (הרבי הצמח צדק) הגיב: "מה יש להתפעל ש'תפארת שבתפארת' מצליחה?"

מי היא אותה גברת 'תפארת שבתפארת'?
תפארת היא יופי. תפארת היא רחמים. תפארת היא התורה הקדושה. תפארת בהחלט ראויה לשמה 😉

ניגע בזווית מסויימת של "תפארת שבתפארת":
ביומיים הקודמים היהודי התחיל לעורר רחמים על נשמתו האלוקית שכבולה בגוף, הרחמים האלה עוררו אותו לאהבת ה' ויראת ה'. היום הוא מגביר את הרחמים עליה, ו'מפלה' אותה לטובה. סוג של אפליה מתקנת אחרי כל הזמן שהוא התעלם ממנה 😉

זהו קו העבודה שיחודי להיום. רחמים חזקים על הנפש האלוקית שרחוקה מהמקור שלה למעלה.