סליחה אמא שלי אבל…

את רואה בי חולשה.
מתי תאמיני,
אמא.
אז…
להבהיר לך שגדלתי,
זה כואב, לשתינו.
וגם.. את לא תמיד מבינה,
גם אחרי הבהרה.
ואיך בכלל יכולת להראות שאת דואגת?!
ואז את מזלזלת??
הנפת יד וציפית שאני אומר?!
אפתח?!
האשמת שאני מסתגרת,
לאוזניות, בוחרת.
הפלת עלי ת'אשמה.
אני הבעיה.
והבעיה היא שלי.

ואז, כשטיפ טיפה נפתחתי,
כדי שאולי אולי תביני
קיבלתי את השיתוף
חזרה לפרצוף.
ושוב, נסגרתי.
עוד יותר מפעם קודמת.