סיפורה של שליחות/14

שמחת תורה פורצת גדר

לפרק הקודם לחצי כאן

"את התורה הזאת קיבלנו בהר סיני והיא הועברה לאבא שלך, ולסבא שלך ולסבא רבה שלך ולסבא רבה רבה שלך ואותו הדבר היא הועברה לך ולי ולכל היהודים." כך הכריז אביה ליהודי בן הארבעים וארבע שעמד מולו והחזיק ספר תורה בידיו בפעם הראשונה בחייו…
"שמע!" קרא האב השליח והיהודי חזר אחריו "שמע!" "ישראל! ה'! אלוקינו! ה'! אחד!" והוא פצח בניגון שמח כשכל הקהל מצטרף לריקוד. ניכר היה שהיהודי מתרגש, דמעות עמדו בעיניו… הוא החזיק את ספר התורה בחוזקה וגם כשרצו לקחת ממנו כדי להקל עליו הוא לא הרפה את ידיו…

"זהו היום הכי מאושר בחיי!" אמר היהודי לאחר שהתיישבו מסביב השולחן. הוא סיפר על מחלה שעבר וקשיים… "אני רוצה להרים כוסית למען האושר שלי" הוא אומר "כי עכשיו אני לא מאושר… אני עוד לא הבנתי מה זה היום הזה בשבילי…" מוסיף היהודי שמתברר ששמו דוד, אך הוא אינו מהול. "זה שרקדתי עם ספר התורה – אולי בעוד יומיים אני אבין מה זה היה. אבל זהו היום הכי מאושר בשבילי. אני רוצה להודות לכם על החום שאתם מעניקים לי למרות שאינכם מכירים אותי כלל.. " הסעודה ממשיכה והשליח מתחיל לדבר אתו על ברית מילה – הוא מסכים מיד!  יהודי – שפעם ראשונה בחייו מגיע לבית הכנסת בגיל 44 מסכים לעשות ברית מילה ללא היסוס!!

היהודי הזה לא היה הראשון. עוד לפני כן היה יהודי בן חמישים ומשהו שפעם ראשונה שהיה בבית הכנסת היה בסוכות של אחת השנים, ובשמחת תורה של אותה שנה הוא מחליט לעשות ברית. כשהיהודים הנוכחים שומעים זאת קם אחד ומבטיח לשלם את כל הדרוש, מוהל וסעודת מצווה. מי כעמך ישראל!! יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות כלל, אך רואים שהנשמה היהודית בוערת בתוכם. זה מחליט לעשות ברית מילה, וזה מתנדב לתרום את ההוצאות… אלה לא דברים שפוגשים כל יום… ובזה זה לא נגמר.

שמיני עצרת – ההתרגשות מורגשת בקהל. סוף סוף אחרי שנים יזכו לשמוע את ברכת הכהנים… אחרי חמש שנים שהקהילה לא זכתה לכך, השנה זכו סוף סוף והגיע כהן בן שמונים ושש, שגם כן היה עכשיו בפעם הראשונה בחייו בבית הכנסת… מי שזוכה לשמוע ברכת כהנים כל שבת וחג (בארץ) או כל חג (בחו"ל) אולי לא יבין את ההתרגשות העצומה שאחרי חמש שנים זוכים לשמוע ברכת כהנים!!!

עוד מקרה מיוחד שארע באותה שנה:
יום שמחת תורה. כל הקהל רוקד לכבוד התורה ולעיני כולם מרים אחד השלוחים על כתפיו יהודי בן תשעים ושתיים העונה לשם יענקל. מה הסיפור? יענקל סיפר לשליח הראשי שהוא זוכר איך לפני תשעים שנה בדיוק, בשמחת תורה הוא הלך עם אביו לבית הכנסת וזה הרכיבו על כתפיו. מאז יענקל לא היה בבית הכנסת במשך שנים… כשהשליח שמע שאלו הזיכרונות של יענקל הבטיח לו שגם השנה ירכיבו אותו על כתפיים, כמו לפני תשעים שנה…
חוויות כאלה לא כל אחד זוכה לחוות…
אשרינו שלוחים אנחנו!!! 🙂