תפריט
או מאמר?
היי לכן.
זו הפעם הראשונה שאני כותבת כאן פוסט שאינו שיר, ואני די מתרגשת;)
אני רוצה לשתף ברעיון, שבעיניי הוא עצום. אבל אתן מוזמנות להחליט מה הוא בעיניכן.
מניחה שרובכן מכירות את הסיפור אודות הנשיקה החסידית. לטובת אלה שהשם הזה לא אומר להן כלום, אני אספר אותו בקצרה -אבל תישארו פה גם אחריו:)
באחד הלילות, ישב הרבי הרש"ב בביתו ולמד עם החסיד ר' יעקב מרדכי בזפלוב. באותו חדר ישן הילד – הרבי הריי"צ לעתיד.
בשלב מסוים הביט החסיד על הילד הישן. פניו של הרבי הריי"צ היו יפות במיוחד, טהורות, אתן יכולות לדמיין;) והחסיד לא היה יכול לעצור את עצמו מלהעיר לרבי, שפנים יפות תואר אלה מעידות על טהרת המחשבה.
הרבי הרש"ב הביט על בנו, ובלב שלו גאה רגש עצום של אהבה כלפיו. הדחף הראשוני שלו היה כמובן – לנשק אותו. אבל אז הוא עצר את עצמו, חנק את האינסטינקט והחליט להמיר אותו בנשיקה חסידית – מאמר שיכתוב במיוחד עבור בנו.
את המאמר הזה הוא העניק לרבי הריי"צ בהיותו בן 12, וכשנהיה בן 16 גם גילה לו מה עומד מאחוריו.
לכאורה, סיפור יפה. מתוק. אבא, ילד, אהבה, נשיקה חסידית.
אבל כמו הרבה סיפורים, זה לא נגמר פה. ומעבר לרובד החיצוני, הסיפור הזה מכיל מסרים עמוקים יותר.
בואו נדבר על זה רגע.
תמיד הפריע לי הטוויסט בעלילה. למה עצר הרבי את הרצון לנשק את בנו? זה הרצון הכי טבעי, הכי לגיטימי בעולם! איך יכול אבא לחסום את התשוקה הזו?
אז אומרים על זה: לא – הוא רצה לתת לבן שלו משהו שווה יותר, נצחי, הוא רצה לבטא את האהבה במשהו שיישאר לתמיד ולא רק לרגע לילי אחד.
אבל ריבונו של עולם, מה הבעיה, מה הבעיה גם וגם?
למה הוא לא היה יכול גם לנשק את הילד, וגם לכתוב לו מאמר? זה היה מושלם, היה פה שילוב בין שתי הבעות אהבה, אז למה לא?
אז זהו. פה הנקודה.
בחיים שלנו אנחנו חוות המון רגשות. שמחה, עצב, פחד, געגוע. באופן טבעי, כל רגש שלנו – אנחנו מבטאות. אם אנחנו שמחות, אנחנו רוקדות. עצובות – בוכות. כועסות – מטיחות את הראש בקיר.
אבל כל ביטוי כזה לרגש, ממסמס חלק ממנו. מפוגג אותו קצת.
רגש הוא דבר ענק לפעמים, משהו פנימי שמאיים לפוצץ לך את הלב. וכל אחת מרגישה לפעמים את הכאב הנורא הזה, שאי אפשר לסבול, או את השמחה האדירה כשקורה משהו טוב. אני למשל הרגשתי בחתונה אחת שלנו אושר עצום. שמחה שעולה על גדותיה, לב מתפקע. אז רקדתי הכי חזק שאני יכולה – וזה לא היה בשביל מישהו אחר, לא רקדתי כי כולם רוקדים – רקדתי כי הייתי חייבת לרוקן את הלב באיזושהי צורה. לשפוך קצת מהרגש לתוך כלי. ובאמת אחרי שרקדתי בטירוף, השמחה קצת ירדה. לא נהייתי עצובה חלילה, אבל הגודש בתוכי נרגע.
ככה זה כששמחים וככה זה כשעצובים. וזה טוב וזה נפלא, כי איך היינו מנקים את העצב בלי לבכות ואת הכאב בלי לכתוב. אבל לתהליך הלגיטימי הזה יש גם צדדים אחרים.
כשהרבי הרש"ב הרגיש את האהבה ממלאת אותו, איך כל כולו רגש עצום של אהבה, הוא רצה לתת לה את הביטוי הטוב ביותר. הנצחי. לתרגם אותה למשהו שווה ערך שייתן לבן שלו. אז הוא בחר לכתוב מאמר. אבל, ופה טמון עצם העניין, אם הוא לא היה מתאפק, וכן רוכן לנשק את הבן שלו – האהבה הייתה יורדת. ובשעה שהיה יושב לכתוב את המאמר היא כבר לא הייתה בגובה של לפני כן! במאמר הייתה טמונה אהבה, כן, אבל לא כמו קודם. ההתאפקות השאירה את האהבה על אש גבוהה, ומאוחר יותר – הזרימה אותה בכל הכוח למאמר.
אז זה לא רק סיפור, כי יש פה מסר אלינו, והוא נוגע לכל כך הרבה פרטים בחיים.
יש לנו כמות מוגבלת של רגש. וכשבוחרים לבזבז רגש על משהו אחד – באופן טבעי, לדבר אחר נשאר פחות.
אם אני אבחר להביע את התחושות שלי באמצעים כל שהם – התחושות האלה תאבדנה מעצמתן.
וזו, בעיניי, התשובה להרבה שאלות. לדוגמא לשאלה – מה הבעיה לשמוע שירים יפים של ישי ריבו? אז זה לא ניגון, נכון. אבל זה מרגש! זה עושה לי טוב! זה נוגע בי!
אז זהו. אין עם זה בעיה, לא. אבל קחי בחשבון שברגע שאת מזילה דמעה על שיר של ישי ריבו, יהיה לך קשה יותר להתחבר לניגון. וברגע שאת בוכה בסרט-רומן-מדהים כל שהוא, לא תצליחי לבכות בוידאו של הרבי – יפהפה ככל שיהיה.
זה לא חד וחלק, נכון. לא שאי אפשר לבכות משום דבר. רק צריך לקחת את זה בחשבון. ולזכור למה אני רוצה להקדיש את הרגש שלי. מי אני רוצה שיגע בכמיהות שלי, במקומות האישיים והכואבים. על מי אני רוצה לבזבז חיבור, התרגשות, לאן אני אשפוך את הכאב שמשתולל לי בפנים. לאזניות עם חנן בן ארי או לניגון-לשבת-ויום טוב שאי אפשר לתאר במילים את יופיו?
אז אנחנו מתלוננות לפעמים. אני לא מצליחה לאהוב את הרבי. לא מצליחה להתחבר לוידאו. לא לניגונים. לא למילים של התפילה ולא למאמר. אבל איך תצליחי, יקירתי? איך תרגישי טיפה של אהבה לקדושה אם את כל מאגר האהבה שלך בזבזת על הצד האחר?
לא, לא על אבא אמא משפחה וחברות. אני מדברת על השחקן ההורס בסרט. על זו שאת עוקבת אחריה ועל הזמר שאת שרופה עליו. יש גבול לאהבה. ואם בחרת להשפריץ אותה בכיוון ההוא, כשתבואי להתפלל הכל יתייבש לך.
ויש לזה עוד המון דוגמאות. וכל אחת יכולה בקלות למצוא כאלה משלה. אבל הנקודה היא שאם רוצים להרגיש את החיבור לדבר האמתי – פשוט מתאפקים. ולא שומעים את השיר של ישי ריבו (סתם נתפסתי עליו, פשוט אדם קרוב אצל עצמו וזה מה שהולך אצלי;)), למרות שהוא יפה וגורם לי לבכות. בגלל שהוא גורם לי לבכות. כי לא שם אני רוצה להרגיש. אני רוצה לשפוך את הרגש בכלים קדושים, שמחבקים אותו, לא משאירים אותו לבד!רוצה לשמור את התחושות שלי לתפילה, לאוהל, למאמר מואר. לניגון מחבק.
ואם נחזיק את עצמנו, ננצור את הרגש עבור הדבר האמתי – כשנשמע ניגון או נצפה בוידאו מתוק של ג'ם – הרגש יגאה במלוא עוצמתו. נרגיש אז את האהבה, הכאב, העצב, החיבוק.
הניגון אז ימלא את מטרתו – לרומם את האדם, לעורר אותו, לטפל ברגש שלו. ואי אפשר לעבוד אם בזבזתי את כל מה שהיה לי על שירים שנגעו, אבל לא הרימו אותי לשום מקום.
הרבי הרש"ב עצר את הנשיקה ושפך את האהבה כולה לתוך המאמר. מאמר שנשאר עם הרבי הריי"צ ואתנו לתמיד. בואו נהיה ככה גם. מכוונות רגש למקום הנכון. שומרות את כל מה שבוער בנו – להזדמנויות הטובות, הקדושות, המרוממות. רק שם נשפוך את עצמנו.
בואו לא נבזבז את עצמנו על נשיקות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
109 תגובות
ואווווו לזה את חייבת להתקשיב—
נשמה!! פעם ראשונה שאני קוראת משו כזה פה וזה כלכך חודר לי ונוגע לי עמוק בפנים!!
אל תפסייקיי לכתוב פה דברים כאלה!!
את מהממת!! ואני כלכך מעריכה אותך שהעלית דבר כזה!!
ואוו!!
פשוט תודה ענקית עלזה!!
העתק הדבק תגובה
אממ לא כזה התחברתי להשוואה שלך.
כי כן אפשר לההתרגש גם משיר וגם מניגון.
גם מסרט וגם מסרט של הרבי.
זה לא שאם אני אתרגש עכשו משיר אני לא אתרגש משיר
לאדעת אני לא מסכימה עם זה!
רק מצטטת לך.
"זה לא חד וחלק, נכון. לא שאי אפשר לבכות משום דבר. רק צריך לקחת את זה בחשבון. ולזכור למה אני רוצה להקדיש את הרגש שלי. מי אני רוצה שיגע בכמיהות שלי, במקומות האישיים והכואבים."
את יכולה גם וגם, ללא ספק. אבל אם יש לך 100% רגש, אין מצב שבעולם שתהיי מאה אחוז גם וגם פה. זה פשוט ככה.
אין מצווה בתורה לא להתרגש ממשהו אחר. זו פשוט בחירה שלך – מה יגע בי יותר, איפה אני ארגיש תחושות עוצמתיות יותר. זהו.
או כמו שאמרו באיסתרק – תחת גבעול אחד לא יכול לצמוח גם גזר וגם לפת.
וואי.
אין לי איך לתאר עד כמה הפוסט הזה היה חזק!!!!
נגעת בי, אפילו שאני בד"כ נגד ה'הטפות' האלה..
חב"ד זו אטמוספירה(!) שאני לא חיה בה.. אז לקחתי את זה למקום שלי.
אוכמנית-גרמת לי להעריך אותך.
תודה!
כל מילה בפוסט הזה (כמעט) כתבתי לעצמי ממש מנהמת הלב, אבל כשאני קוראת את זה שוב – זה כן נשמע קצת הטפה ? אז אני מאושרת שלמרות זאת זה הצליח לגעת בך.
חב"ד זו בהחלט אטמוספירה… אטמוספרה יפהפייה. אבל ודאי שאפשר לקחת את הרעיון הזה לכל כך הרבה מקומות! בטוחה שזה עושה רק טוב לכל אחת, ולא משנה איפה היא נמצאת.
תודה לך ?
יפהפה! פשוט יפהפה!
וואו את כותבת מדהים והמסר חזק ונכון.
הפנמתי ולקחתי. תודה?
אוכמנית!
ישש!
קפצת שוב?
תעלי עוד מלא מלא שירים פליז..
אני ממש אוהבת את הסגנון שלך!
ואהבתי גם את הסגנון הזה:)
חזק!
(נ.ב: את לא בסטיאני, נכון?..)
מהמםםםם
קראתי כל מילה
משו נדיר אצלי;)
אני מתרגשת;)
איזה כיף לשמוע.
אני שותקת.
וגם זה לא מתאר את רמת התוכן המשולמת והמהממת שכן.
את מהממת!!!!
מסכימה עם כל מילה!! תודה לך!
דאיי אוכמנית! רציני שנגעת בי ושיכנעת אותי!!
לא אומרת לך שיותר לא אשמע שירים של ריבו אבל אם אשתפר בקטע הזה ואתחיל לנגן במקום ניגונים תדעי שיש לך חלק ענק מזה וזה בזכותך!!
אזז תודה❣️
יכולתי ממש לשמוע אותך מרצה על זה?
תודה! איזה מותק ?
אני כל כך שמחה שזה נגע, והלוואי שתצליחי, אפילו מדי פעם.
חחח כן. כשאת מתחברת למשהו במאה אחוז, זה פורץ ממך ?
וואו אוכמנית.
כל כך מעורר חשיבה.
כל כך נכון.
תמיד יש לך פוסטים מיוחדים.
אבל הפעם, התעלית על עצמך!!!
הופה ציפור לילה, את עוד חיה?;)
תודה לך! אני מתרגשת ?
חיכיתי לתגובה שלך…
אימאאא את לא מבינה כמה בזמן זה הגיע ליי!! בדרך כלל אני מדלגת על הדברים האלה, אבל משום מה המשכתי לקרוא.. וזהו. אין לי מילים. אף אחד אבל אף אחד לא הצליח לרתק אותי ככה ובעצם להסביר לי למה? מה זה עושה? ואת כן! ואת אלופה! ואני אוהבת אותך!
וזהו תודה!
אניוואן, תודה! פשוט תודה לך ?
כל כך שמחה שזה הצליח לגעת…
כששמעתי את הרעיון הזה הוא סידר לי כל כך הרבה דברים בראש, ואני מאושרת שזה הצליח לעשות טוב לעוד אנשים!
וואי מהממת אחת, איזה יופי של כתיבה!!!
התחברתי?
אומאיגדד.
תקשיבי את טובה ביותר.
גרמת לי אשכרה לקרוא משהו חסידי בשקיקה.
אין לך מושג כמה זה שווה.
ואגב , זה מתאים לעוד משהו..
נגיד קשר לא טוב, אבל חזק ועוצמתי מאודדדד.
אז עם אהבה הזו תתבטא בקשר מחודש זה יהיה חבל..
אבל עם אהבה הזו תשמר למשהו אחר, למשהו טוב יותר, למשהו שישמר לאורך זמן בהמשך, זה שווה הרבה הרבה יותר.
ככה אני שייכתי את זה.
את אלופית.
אני מרגישה שאת בן אדם מעניין מאוד.
וואו. כל תגובה פה מרגשת אותי יותר…
זה שווה המון;) איזה כיף שהצלחתי.
ואת צודקת, התלבטתי אם לכתוב את זה, כי להציב גבולות לאהבה זה קצת יותר קשה ומבלבל. אבל ודאי שזה נכון. כי יש לנו כל כך הרבה אהבה, היא מסוגלת להצמיח בעתיד את הדברים היקרים בתבל, אז מוכרחים לשמור עליה.
חח אני צוחקת עכשיו ? את גם נשמעת, כן.
יאפ, בדיוק ככה.
אוי אהבה זה דבר הרסני, חותמת לך.
תצחקי, זה טוב לשיניים.
תנקס.
וכדאי לך לכתוב עוד פוסטים כאלו, תראו איך הגיבו לך, זה מדבר בעד עצמו.
אוכמניתתתתתתת
אין אין אין דברים כאלו!
הזדהיתי ממש עם מה שכתבת. נגעת בליבי!!
וואו!
זה היה מ-ד-ה-י-ם!
אני לא חבדניקית, אבל כתבת את זה כל כך יפה ומושך…
אוהבת!
תודה! אוהבת גם ?
הרעיון עצמו – כן, הוא מדהים. הוא אפילו משנה חשיבה. איזה כיף שאהבת.
מאוד נכון , חשוב וצודק !!
כל הזמן אנחנו צריכות לשאול את עצמנו :
איפה הלב והמוח שלי נמצאים ??
בתורה ומצוות ושליחות , או בזבל וההבל והטינוף שיש לעולם הזה להציע??
רק צרם לי המשפט:" סרט רומן מדהים כל שהוא’’- ליהודי ובפרט לחסיד אין שום היתר, אף פעם, לראות סרט שאינו מתאים לרוח ישראל סבא ולרוח היהדות והחסידות !!
עמליה, סרט מדהים כל שהוא לא מוכרח להיות סדרת טלוויזיה או סרט גויי. הוא יכול להיות אפילו סרט חרדי, או סתם סרט נקי וטוב שמבחינה תכנית אין בעיה לצפות בו. כל סרט שמעלה דמעות לעיניי יכול להיות כזה.
ואת צודקת כמובן, אין שום היתר לראות סרט שלא מתאים לנו! אבל מה לעשות והנפש הבהמית לא תמיד מתחשבת במותר ובאסור :/ אז אולי זה יכול לעזור למישהי לצאת משם, אפילו רק מהסיבה של הרגש.
וגם מי שב"ה לא מונחת שם… שתזכור שגם סרט שהוא כאילו גלאט-כשר – לא תמיד עושה לנו טוב מבחינת רגש. וגם אם מבזבזים את המאגר שלי על דברים ניטרליים כביכול – זה מרוקן אותי.
כל דקה שאני פה, אני מרגישה נגיעה בעולם אחר.
מין אקסטזה כזאת, שאני מרגישה אותה עוד יותר חזק שאני קוראת פוסטים שמלמדים אותי מושגים בחסידות, או מושגים של חב"ד, או אפילו סתם מלמדים אותי על החיים של בת חב"דניקית.
אבל עכשיו זה לא סתם נגע בי, זה היה כמו חץ בלב.
תודה.
motek, אני נרגשת לקרוא תגובה שלך!
את צודקת, ואני מאושרת שזה נגע בך. חסידות היא דבר כל כך מואר, מתוק, מנחם – שעוול הוא להשאיר את כל הטוב הזה לעצמי.
תודה לך ?
וואו איזה סיפור יפה וגם המסר ותקשיבי ישלך אתזה בכתיבת סיפורים את ממש אלופה❤??
וואוו אוכמנית!!!
אין לי מילים!!
ואוו עוצמתי. את ממש צודקת… תודה רבה.
נקודה למחשבה עבורי שאני מבזבזת את כל האהבה שבי ל"נשיקות" חיצונית במיוחד.
אחלה פתיחת שבוע??
אגב קפצתי לך עכשיו לתגית, וקראתי את "למה אני בת?" ואני חייבת לומר לך שאני עם דמעות… זה כזה אני שאוףף?
תודה לך ?
חח כן… וואי. שמחה שהזדהית אתו. אבל גם עצובה, את יודעת;)
וואו קראתי ונהנתי המשיכי כך !!!
ועוד דבר….
אני חושבת שלפעמים הנשיקה היא כן זאתי שמגלה אהבה…
והחיים הם לא בזבוז על נשיקה כי זה לא משהו שאסור ואם אגיד שמותר לנשק את הילד להראות לי חיבתו זה ישמע כמשהו שאסור ולכן אגיד כך לנשק את הילד זה מראה כחיבה בכל זאת זו דעתי הפוסט שלך יפה.. כתיבה חמודה ממש…
המשיכי כך…?
וואו חזק ברמות!!!
מהמם מהמם מהמם
אהבתי ממש
זה ככ נכון!
וזה בהחלט רעיון עצום;)
נתת לי חומר למחשבה..
ופליז תמשיכי לכתוב כאלה דברים
בבקשה ובשמחה;) אכן רעיון מדהים.
אני אשתדל… חייבת לומר שהתגובות עושות חשק להתאמץ ?
לא הייתי מתנגדת לקבל איזה סיכום מסודר של כל שיעורי לשון/מתמטיקה/אנגלית/ספרות/הכל ביחד במקום נשיקה?? סיכום יפה כזה שאפשר ללמוד ממנו לבגרות.
זה אחד הסיפורים האהובים עלי?
את כותבת מדהים והרעיון חזק, ממש אהבתי?
וואווווווו
אחד הפוסטים פה!!!!
כאילו פשוט התחברתי כל כך
וזה גם כל כך נכון, ברגע שאת מתחברת לעולם כל כך שונה מהעולם החבדי את כבר לא מרגשיה קשורה, ואת יכולה לעבוד על כולם שאת שורדת בין 2 עולמות אבל זה פשוט לא זה-
כל תנועה שלך משקף את זה
מי שיסתכל בעיניים יראה את את זה
אהבתי בטירוףףף
❤
אבל רק חשוב לי לציין-
אני גם לא רוצה להרגיש משהו לקדושה, נחמד לי להשקיע את כל האהבה שלי ל'צד האחר' כמו שאת אומרת?
רוצה לרצות, את משאירה אותי חושבת כל פעם מחדש.
אולי את רוצה להסביר למה? למה את ככ בטוחה שאת לא רוצה את זה?
הסברתי מיליון פעם, אבל אני יסביר שוב?
כי אני לא רוצה אתזה
לא מתחברת לזה
אני מתחברת לדברים אחרים
אז זה לא מדבר אלי
כי את מתבגרת נשמה. וזה הכי הגיוני שיש.
אבל אולי זה טעות שלי אבל יש לי איזשהי תפיסה שלפחות חלק מזה עובר.. את לא חושבת…?
רוצה לרצות. אני. רוצה. להכיר. אותך.
כולם אומרים שבסוף זה עובר ואם לא הכל אז חלק, אצלי זה פשוט מגביר את הרצון להראות לכם שזה לא עובר
אבל זה באמת לא יעבור, כי גם אם אני ירצה אני לא יוכל, אז כבר חבל לי לנסות.
את נשמה גלים, באמת
אני חושבת שאת לא רוצה להכיר אותי, אני לא איזה בנאדם מושלם, סתם ילדה רגילה שמתי שנותנים לה חופש ביטוי היא מתבטאת יפה?
אני רוצה להכיר אותך למרות זאת?. לא חשתי שאת מושלמת. חשבתי שאת ילדה מתוקה שבאלי להכיר. מאוד.
דבר שני. אני שואל אותך שאלה. את רוצה 'לרדת' אם הבנתי נכוון כדי לעשות בדווקא להורים למורות או לכל מי שאמר לך שזה יעבור? בנוסף לזה שאת נהנית מזה לכאורה?
וסליחה אם עצבנתי קצת.
טוב סבבה, אני אישית מעדיפה לא להכיר בנות מהאתר לאדעת זה גורם לי תחושת סגירות, ברגע שיש ילדה שאני מכירה כבר קשה לי להגיב לה אותו דבר.
ולגבי השאלה שלך?
אני לא רוצה לרדת כדי לעשות בדווקא, אבל אני אומרת שאם יהיה לי הרהורי תשובה חח אני בכוונה לא יתיחס אליהם ואז זה יהיה בדווקא, וכן אני נהנת
חחח אז אני לא יכיר. חח הפסד שלך??
אז את רוצה לרדת כי את חושבת שזה מה שטוב לך, ואם על הדרך אפשר לעשות בדווקא אז למה לא…?
אני רוצה לדבר איתך יא אללה..
כע הבנת בול
אממ את יכולה להמשיך לרצות מאמי, אינלי תכנון להחשף בקרוב?
חח חבל חבל.
אפשר לפתוח את זה איתך? לשאול אותך שאלות וכו.. אם את בקטע.. יש דברים שהייתי רוצה לשאול, אם מתאים לך..
לשאול מותר הכל?
תשאלי בכייף, אם יהיה משהו שאני לא מוכנה לענות אני יגיד לך
רק קחי בחשבון שלא להכל יש לי תשובות והסברים לפעמים זה גם עניין של רגש
בהצלחה??
את צודקת כל כך… אין לנו חיבור בלתי מוגבל 😐 זה או שאנחנו פה או שאנחנו שם.
תודה ?
הופה, זה כבר עניין אחר חח… למה?
אולי נקדיש לזה פוסט נוסף;)
אני חושבת שהייתי צריכה אולי לחדד פה כמה נקודות. אבל את מוכרחה לדעת שרגש שמשקיעים בצד האחר לא בונה שום דבר! לא תומך בך… לא עוזר. זה רגש שמתבזבז וזהו.
זה יותר קל… אני מסכימה אתך ? אבל זה לא שווה. זה כמו לרוקן משפך שלם על הרצפה, במקום למלא אתו עציץ של גרניום.
לדעתך זה לא שווה וכל מה שאמרת
לדעתי, זה לא בזבוז
ולא נכנס לויכוח כי אין טעם
❤
את צודקת !!
הלב והשכל לא יכולים להיות מונחים בשני מקומות בו- זמנית.
אי אפשר גם וגם , פעם פה פעם שם
וכל אחד צריך לשאול את עצמו : איפה אני רוצה להיות ? איפה אני רוצה להכניס את הלב שלי? השכל שלי? הרגשות שלי?
בזבל ובהבל שיש לעולם להציע ? זבל שלא מקדם אותי לשום מקום?
או בתכלית החיים- קיום רצון ה’?
השאלה הזאת היא שאלה רטורית ,- כי כל יהודי לא יכול ולא רוצה לעשות ההפך מרצון ה’ ולהיות ח’’ו נפרד מה’!! זה הרצון האמיתי שלנו !! גם אם נראה לנו שהוא לא קיים , הוא קיים !! והרצון לקיים את רצון ה’ זה הרצון האמיתי של כל יהודי!!!
וואו וואו וואוווו
אחד הפוסטים!!
כתבת את זה כל כך יפה.
אף פעם לא הבנתי את זה ועכשיו הארת את עיני. תודה
בעז"ה אני ישתדל יותר
ממש תודה אוכמנית!
אגב אני אוהבת את הפוסטים שלך!
אני גם אף פעם לא הבנתי, וברגע שהבנתי הייתי מוכרחה לשתף בזה את כל העולם;)
איזה כיף לשמוע.
תודה ?
אני מגיבה ומגיבה, וכל כך רוצה להגיב לכל אחת מכן, אבל חושבת שלא אעמוד בעומס ?
אז אני כותבת כאן – ואומרת מעומק הלב שזה מופנה לכל אחת באופן פרטי! – אתן מדהימות, מקסימות ותודה על כל התגובות החמות! כל כך שמחה שזה נגע, אפילו במישהי אחת. ואם מישהי תחליט, אפילו פעם אחת, להתאפק ולשמור את הכאב. את השמחה. את העצב – לכל הקדוש והיקר, והיה זה שכרי;)
אני אשכרה קוראת את זה שוב..הזייה.
מעתיקה לעצמי ברשותך.
וואוו מדהים!!
פוסט עם המון מסר, חתיכת ווארט;)
כתבת בטוב טעם והרעיון ממש יפה, אני צריכה קצת לחשוב עליו;)
לילה טוב שותפותת
זה מטורף מטורף מטורף וזה מטורף שאני אומרת זה מטורף
רק שזה נכון גם כשמדובר ברגשות שליליים
חחח טוב. אני אתך
תסבירי לי למה הכוונה?
שלימות, פשוט שלימות. תענוג לקרוא!!!
אוכמנית.
אמלה
ליודת מה עשית לי
פעם ראשונה שאני שומעת את הסיפור, אולי שמעתי בעבר אבל לא יחחסתי חשבות.
זה עשה לי משו
אמלה
תכתבי אעודדדדדדד
אלופה אחתת
תודה! באמת שאני מאושרת שאהבת.
זה באמת סיפור שנראה סתמי לכאורה. אבל כשמבינים מה עומד מאחוריו… זה שינוי חשיבה ?
אני רוצה לכתוב עוד…! הלוואי ויהיו עוד כמה שעות ביממה;/
יאווווו אהבתי ממששששש והמסר יפהה כל כך וברוררר
אוכמנית מהמם!! נגמרו לי המילים!! צריכה עוד לחשוב על זה..
נ.ב- חזרת אלינו? התגעגתי
תחשבי על זה ?
תודה, ו-אני אף פעם לא הלכתי;) תמיד פה, קוראת ועוקבת, לא מספיקה להגיב מחוסר זמן… עכשיו התחשק לי פתאום לכתוב, ושמחה ממש שאהבתן.
אני אהבתי והרגשתי את הפוסט הזה ממש בוער בי! יש לך כתיבה זורמת ממש! ואו. לייק סופר ענק בשמי.
פשוט השארת אותי בלי מילים.
את ענקית.
יפהפה.
את כזאת עמוקה ובהירה שזה מנחם. ומרגיע. ועושה טוב.
אני לומדת פה כ"כ הרבה על חב"ד, היה לי פשוט כייף לקרוא את מה שכתבת.
תמשיכי, את מדהימה.
היי כיף לראות בנות בשעה כזאתי;)
כן, הן קמו באשמורת הבוקר 😉
זריזות 😉
חח לא, פשוט הן לא ישנות כל הלילה;)
וואו.
אין לי מילים לתאר את זה.
זה בין הפעמים הראשונות שאני קוראת כזה פוסט ארוך בלי לפספס מילה..
דאיייייי שיאאא
האמת שגם אני?
קבלי אתזה כמחמאה אוכמנית
גם אני:)
אחד הפוסטים הטובים שקראתי
את אלופה אלופה אלופה.
לא נראה שאשכח אותו כל כך מהר
אחד הפוסטים הטובים שקראתי
את אלופה אלופה אלופה.
לא נראה שאשכח אותו כל כך מהר.
תודה לך, ים סוער!
אני גם אהבתי את הרעיון הזה. גם לי הוא חדר עמוק ?
וכל כך שמחה שהצלחת להתחבר אליו גם…
אני ממש אשתדל להמשיך;)
בהחלט מדהים
הצלחת להכניס לפה נקודות מהמון מאמרים! וואו
אופס. התחלתי לכתוב לך תגובה אתמול ולא שלחתי..
פוסט חזק. נגע בי המסר ברמות. נהניתי לקרוא, על זה נאמר 'ישבתי עם פה פעור'. תיאור המציאות.
תעלי עוד כאלה, פליז. רותקתי.
תודה
וואו ריגשת אני פשוט מאוהבתת בכתיבה הזאת!
כל נכון ויפה הסברת את זה בדרך הכי טובה וברורה
תודה לך אוכמנית! אוהבת❤️
יאוווווווווווווווו אני בלי מילים פה!
אחד הפוסטים הכי מוצלחים מצויינים שקראתי!!!! ואוו ואןן ואוו אין מילים
פליזזז תעשי עוד הרבה כאלה!!
כל כך יפה עברת את המסר עם רגש וכתיבה יותר מהממת!!! ביג ביג לייק ❤️
וואו אוכמנית
אימאלה אני באורות
תמיד חשבתי את זה אבל לא ידעתי להגדיר
להסביר איך, ולמה.
כי לדוג' כשקופץ לי פתאום שיר לראש אז אני מיד מחליפה אותו בניגון.
ואף פעם לא ידעתי להסביר בדיוק למה. אמרתי שאני רוצה שזה יהיה חדור אצלי. שזה מה שיסתובב לי במח.
באופן כללי לא ידעתי מה לענות לאמא שלי כשהיא אומרת לי "אבל המילים כל כך יפות. תקשיבי. לא לפסול…"
אז תודה לך. ממש ממש. נתת לי דלק. להמשיך הלאה, עוד.
וואו וואו וואו
הוקסמתי!!!
איזה מסר עוצמתי!
קראתי בשקיקה כל מילה!
אהבתי. פשוט.
אוכמנית, תרשי לי לנסות לחדד את הרעיון מכיוון אחר? אבל דומה..
בהתוועדות אחת הרב אמר לנו כזה דבר: כמו שיש בפלאפון למשל כמות ג'יגה, אחסון. וכל דבר שאני מוסיף זה לוקח לי עוד שטח אחסון, ומתישהו שאני אוסיף עוד ועוד כבר לי ישאר מקום לעוד משו אחר – ככה בדיוק במחשבות / מעשים / רגשות שלנו. נניח שיש לנו 100 ג'יגה? כל מגה בית שהולכת על סתם שיר, על סרט, על דבר שהוא לא מצד הקדושה אוטומטית יורד לי כמות השטח לדברים שבקדושה. אם ההתלהבות שלי הולכת על שטויות אוטומטית יהיה לי קשה להתלהב מדברים רוחניים כי אין שטח אחסון להתלהבות הזו. לכן חשוב לשמור על כל המאה אחוז שלנו לדברים מצד הקדושה. ומה שקליפת נוגה, להעלות אותו לקדושה!
כמעט התעצלתי לכתוב תגובה?
אבל תדעי שאין דברים כאלה.
את חייבתת לכתוב עוד!
וואו אוכמנית רעיון ענק!!!
הארת את עיני,
עכשיו אני צריכה לכבד אותך כי לימדת אותי משהו?
תודה רבה על המידע המיוחד הזה!!
וואוו. וואוו. וואוו. חדרת עמוק עמוק!
מאיפה הבאת את זה?
אולי תעשי תגית על שמך ותשתפי כזה פעם בשבוע? אני ישמח! ;*
וואו וואו וואו כל כך נכון
שבעז"ה נזכה!
לא ברור שקראתי את זה מההתחלה ועד הסוף!
וואו וואו וואו אין לי מילים.
זה כל כך יפה!
תדעי שתמיד אני קוראת רק שירים או דברים קצרים, ואשכרה קראתי בלי יכולת לעצור זה היה מהמםםם!!!!!!
אלופה אחת.
שינית לי כיוון מחשבה. פשוט ככה.
וואוו!! וואוו וואוו ושוב פעם וואו!!! כמה מסר ותוכן בפוסט אחד… כמה חזק ככה נכון!!! כל מילה כאן כל כך מדוייקת.. את פשוט אלופה ומהממת!!
תודה ענקיתת!!
כיף לראות שעוד קוראים את הפוסט ?
שמחה כל כך שאהבת.
תודה!
בטח שקוראים 🙂
את שולחת את הפוסט שלך על פני האתר, ואין לך מושג כמה ומתי הוא יועיל לבנות.
אהבתי ממש, גם את התוכן וגם את סגנון הכתיבה. תכתבי לנו עוד!
איזה מותק ? אני מתרגשת, באמת.
גם אני רוצה לכתוב! לא תמיד זה תלוי בי :/
אם יהיה משהו, אתן הראשונות לראות בעזרת ה'.
וואו
וואו
וואו
לא שמעתי את הסיפור הזה לפני
וזה היה כלכך—
בא במקום
תודה ענקית, אוכמניתת
אוכמנית. הדהמת.
יש לך נפש עשירה?
סידרת לי המון דברים בראש. באמת.
את חייבת להעלות עוד דברים בסגנון—
הצלחות??
הליקס ג'אמפ
וואו.
הזזת לי משו בפנים אחרי תקופה ארוכה של אדישות
אני עם דמעות בעיניים.ואת הכי צודקת בעולם.
נגע בי במקום הכי עמוק בפנים. הלוואי ואצליח ליישם…
תודה לך!!!
אין אין אין מיליםםםם
ואוו ואווו ואוווו
פשוט אין לי מילים
נגעת לי באחת הנקודות הרגישות
הרעבע אוהב אותך אוכמנית!!
הי, וואוו. איכשהו איזו השגחה פרטית מופלאה גלגלה אותי לפוסט הזה עכשיו, ואיכשהו התיישבתי לקרוא בעיון, לא יודעת אפילו למה. ואיכשהו נשאבתי למסך.
אוכמנית, תודה על הפוסט המופלא הזה, הוא מדהים מדהים מדהים.
הלוואי שתראי את התגובה הזאת איכשהו, כי מגיע לך לדעת שיש לפעולות שלך השפעה ארוכת-טווח, ושגם אחרי כמעט שלוש שנים מאז ששלחת את הפוסט הזה – מישהי התגלגלה אליו, והוא נגע בה, והיא אהבה ברמות את מה שהיה כתוב בו. ואמן שהוא יצליח גם להשפיע עליה.
כתבת ברור ונוגע, והסברת כל כך טוב למה עדיף לנו לשמור את הבעת הרגשות שלנו לדברים החשובים באמת.
שוב תודה על הפוסט. תמשיכי לעשות טוב בחיים שלך, ואמן שתזכי גם לראות בעיניים כמה טוב את עושה.
היי אוכמנית,
חשבת פעם שתכתבי פוסט מושלם ואחרי כמה שנים מישהי תקרא אותו, תתרגש, תיקח ללב (תוריד חצי דמעה.)?
אם לא חשבת עד עכשיו תתחילי לחשוב, נכנסתי לאתר הזה כי פתאום נזכרתי בו אחרי כמה שנים, וחיפשתי בתגית של הכותבות את הזאתי שהייתה כותבת יפה…..
נפלתי על מאמר כל כך בוגר, כל כך נקי ואמיתי שקשה לי להאמין שהיית בת 16/17 שכתבת אותו, לא מסתדר לי.
בכל מקרה, היה שווה להכנס לאתר החמוד הזה רק בשביל זה.
היי מתבגרת,
גם אני במקרה חזרתי לאתר ונקלעתי לפוסט הזה…
איזה כיף לדעת שעדיין קוראים אותו ונהנים ממנו.
ותודה על המחמאות, עושה לי חשק לחזור לכתוב 🙂
עברתי מאז על עוד כמה פוסטים שלך, תקשיבי את מוכשרת. אבל ברור לי שאת גדולה בהרבה.
היינו מדיינות (מתווכחות, יותר נכון) באלפי תגובות בעבר 😉 וכשאי קוראת את זה עכשיו, במרחק של כמה שנים….
את עלית עלי ובוגרת ממני BY FAR…
אז אני מנחמת את עצמי שאת כנראה לא היית אז בת 17, הא?
בכל מקרה היום ממרומי גילי (שהחליף קידומת 😉 ) אני יכולה לבקש ממך לכתוב כאן?
כי האתר הזה הוא לגמרי פיסת נוסטלגיה חמימה, אבלנושאי השיחה כאן… תודה לה' כבר לא בראש מעייני
(ברררר…. עוד פעם תסבוכים, ותהפוכות נפש, לאאא. איזה כיף להיות אחרי הגיל הזה..😁).
בכל מקרה, אם תכתבי כאן משהו – אני אשמח תמיד לחומר קריאה איכותי, שבטח השתבח עוד עם השנים.
הופה זה מעניין, מנסה להיזכר עם מי התדיינתי כל כך הרבה…
האמת שהייתי שמחה לכתוב, רק העומס של החיים! (ברוך ה', גם אני התקדמתי 😌)
אבל נחמד לפגוש אותך כאן, והאתר הזה הוא בהחלט פינה נוסטלגית גם עבורי 🙂