ניסיון טעינה

.
אנא המתן…
ניסיון טעינה נכשל.
נסה שנית.
לוחצת על האייקון הכחול "טען שוב"
טעינה מתבצעת. העיגול חג על מקומו בשלווה, יש לו זמן, לא ממהר לאף מקום.
אבל אני…
ועוד איך ממהרת, להוטה לייצור חיבור חדש, קשר משוחזר.
אבל כושלת, שוב נופלת-
לשאול תחתית, מנסה להאמין, להרגיש: "ואציעה שאול- הנך"
למה איני מצליחה לחוש את הטעם הטוב? טעם החיים.
שבע ייפול צדיק וקם, נכון, את זה אני יודעת.
אך מה ביכולתי לעשות שאיני צדיקה? אז אשאר בחול לנצח?
לעולם אשקע בבוץ המהול ממים וחול, קרירות וחוליות?
והמחר? גם לו יש דרישות.
הוא לא רוצה אותי כמו שהייתי 24 שעות קודם.
הוא רוצה אותי שונה, בוגרת יותר, רמה אחת מעל.
אך די.
הזרם חזק. דוקר וחודר לעצמות.
מנסה לשחות נגד כיוונו כדי לא להיסחף.
אך שוב, כמו בכל דבר מועיל- יש את מה שיפריע.
פעם זה דג גדול המאיים לנשוך באכזריות
ופעם זה סלע ענק ממדים השועט לכיווני מעוצמת הזרם.
ניצבת איתן מול קצף המים.
עוצמת עיניים.
הדמעות החמות זולגות אל הנחל הקר.
ממיסות ולו במעט את קיפאונו.
מייחלת שהסיוט יגמר, יחלוף לו. שההתמודדות תעבור ותתנדף.
אך לא ולא. ה' רוצה אותי במצב הזה. בתוך הקור, האטימות וזרימת המים.
הוא רוצה שאשאר חזקה. הוא מאמין בי. רוצה בטובתי.
גודל הניצחון נמדד ברמת האתגר.
הוא רוצה שאבנה לו בית בעקשנות פרדית.
שאבקר בהיכלו עם חיוך גדול ורחב, שמסביר הכל…
והוא, יחזיר לי מבט אוהב "ידעתי שאפשר לסמוך עלייך".