תפריט
.
טסתי לרבי בחנוכה.
איך היה? תגיעי לשם ותביני. טירוף.
התפילות ביחד, ההלל, המנגינות, הריחות, האווירה הנדירה, החברות, הצפיפות, הקבוצה.
הכל.
770 מקום מושלם, גמאני הסתכלי על כל אלה שחזרו עם אורות כאילו נחתו מאיזה כוכב, אבל אז הייתי, והבנתי. הכל.
זה משהו לא מוסבר..
אז היום חזרתי.
ניראלי זו היתה הטיסה הכי גרועה שלי, אני פשוט יושבת עם חגורת בטיחות להמראה חזרה לארץ, ומתחילה לבכות. הדיילת מסתכלת עלי במבט לא מוסבר.
לא רוצה לחזור, מרגישה ששלפו אותי משם בכח.
לא מבינה איפה עוד אפשר לטייל באמריקה, הרגשתי שהתמלאתי שם,
פשוט לא היה לי מה לעשות בקניות, פעם ראשונה שמרגישה כזאת רוחנית.
למה בכלל לחזור? ועוד לשליחות שלי? למה שיהיה לי כח?
(כותבת אתזה והמקלדת מים מלוחים..)
הרגשתי שם מחוברת, מקושרת.
בקושי עיכלתי שאני שם וכבר לא לעכל שאני חוזרת.
יורדת מהמטוס ומוצאת ת'צמי בדיוטי פרי עם דמעות.
ג ע ג ו ע י ם ם עזיםם .
נוגעת בקירות של הבית ופשוט בוכה.
לא מאמינה שאני בארץ. לא רוצה להאמיןןןן, פשוט לא באליי.
מזל שיש 3 ימי בידוד לעכל עוד קצת..
ועכשיו הגיע הלילה וזה מה שהיה חסר.
הבכי והחושך שילוב מושלם לדיכאון,
איך אני עכשיו יושבת בחדר שלי?? איךך??
מרחמת על האחים שלי שהתגעגעו לאחותם הגדולה ועכשיו מוצאים אותה במיטה מתחמקת.
פשוט בוכה כמו ילדה קטנה שרוצה לחזור לאבא.
חברות שלי שואלות איך היה.
היה?? למה היה???
זה נגמררררר?(!)
לפני שניה קניתי כרטיס טיסה!!!
לא מאמינהה.
מאז ומתמיד הסיום היה לי קשה, אבל עכשיו זה כבר לא נורמאלי.
אז בנות שהיו שם, תענו לי פליזז
בכיתןן?? התגעגעתןן??
תוהה אם אני המוזרה היחידה/רגשית/לוקחת ללב/?
או שאולי רק אני ככה?
מה עושים במצב כזה?
מסתכלת על התמונה של הרבי ואומרת: רבי, רצית להישאר אצלך. ואני דמעותתת.
(כותבת את זה, ואיך לא, בוכה.)
אז בבקשה, תענו לי.
צכה אתכן.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
17 תגובות
אני הייתי שם ואני כל כך מבינה אותך
כל מילה שאני יגיד לא תתאר
איך עמדנו במסירות נפש כדי לראות את ההדלקה?
התורות בסוויט
מה לא??
געגועים עזים
כל כך רוצה לחזור לשם
הייתי שם.
באמת שהיה מושלם. מושלם.
האמת שגמאני כמוך, מתגעגעת קשות,
אולי פחות בקיצונית ממך, כי אני לא בדיכאון או משו…
אבל טוב שיש 3 ימי בידוד
נחיתה רכה יותר:)
וואי נשמע מיוחד
חוויה לא רגילה
התלבטתי אם לטוס
בסוף לא טסתי.
אני ידבר ככה אחרי כ"ב שבט בעז"ה:)
וואיי, תהני!
לא, לא הייתי (השנה)
אבל אני מתההה לטוס לרבייי
יש לי איזה געגוע מוזר כזה שאני פשוט רוצה להגיע לשםםם
לאוהל ולרוקן את הלב ולספר לרבי הכל ולהתקרב אליו ולהנמיך תצמאה הענקיתתת.
להגיע ל770, להתפלל או פשוט רק להיות ולחבר את הנשמה אליו ולהרגיש אולי קרובה.
זה ימלא אותי ירגיש סיפוק פנימי
אני עם געגוע ענקי כזה כמו אבן על הלב
ומחכה להגיע לשם ולהתפרק ולהתחבר ולהיות.
טסתי כמה פעמיים אבל הייתי יחסית קטנה ולא הרגשתי משו אמיתי כזה ,זה לא היה כמו שאני רוצה עכשיו.
גם בכלל בשנה (+) האחרונה התרחקתי מאד ואני מרגישה שאם אני אטוס אז זה ישנה אותי
ואני מחכה לזה בטירוף
בעזה חנוכה הבא אני שםםם ( אם משיח לא יבוא לפניי)אגב שלא נראה לי שמשהו יודע שקיים בי כזה געגוע..ונגיד החברות שלי לא מדמיינות שזה מה שיש לי בראש
כל התיאורים שלך..
כאילו תיארת אותי,את ההרגשה שלי.
את הכמיהה המטורפת שיש לי להגיע לשם,לפרוק, להשתפך,להרגיש הכי קרובה לאבא.
כי עכשיו, אני קצת רחוקה,אפילו שזה לא נראה כך.
הייתי שם.
ואני עדיין שם.
ההתוועדות
ההרקדה
הכל
למה חנוכה רק 8 ימים????
מזדהה עם ההרגשה, באלי ארץ ישראל ברמות!!!! איך להסביר במילים? איך?
וואווו
זכית להרגיש קרובהה
אני כמעט בוכה יחד איתך
למרות שלא זכיתי אבל חברותיי הקרובות זכו וטסו, מרגישה והרגשתי בליבי שם, איתן.
כואב לחזור
אחרי שמרגישים את האלוקות זה כואב לנחות לחיים ה'חצופים' של הגלות, לימודים בפרצוף…
בהצלחה חסידהה
הרעבע איתך בכל רגע תזכריי. ובמיוחדדדד בשליחותת
תגידו תודה שהייתן שם, בכלל.
הלב שלי יוצא מקנאה…
–
אוהבת אותך, רבי.
#רוצה_גם_להיות_חב"דניקית
ואיי דיני,ממש ריגשת.
ואני מאמינה שממש קשה לנחות חזרה,אפילו שלא קרה לי אי פעם.
הייתי. אני מזדהה איתך. אם הלב שלי לא היה נעול כבר תקופה כנראה שהייתי מתנהגת בדיוק כמוך, אבל הרגשות שלי נשארים במוח.. אויש כמה שאני מתגעגעת לאוהל ורוצה לחזור לסווענטי רק אלוקים יודע
הי דיני
גם אני זכיתי להיות אצל הרבי, יש מצב שהצטופפנו ביחד באותו ספסל בשורה הראשונה כד לראות את ההדלקה. רציתי לומר כמה דברים
א'- זה מראה שנצלת טוב מאוד את הביקור אצל הרבי
ב' – תשמחי שיש לך למה להתגעגע, שיש לך רגש חסידי לוהט שכזה
ג' – תני לעצמך לבכות כי זה פשוט עצוב
ד' -אני נראה לי בזבזתי את מכסת הדמעות הביקור הזה, כבר לא נשארו לי דמעות לחזרה לארץ ?
איזה כיףף לך!!! זה כל מרגש ההתעוררויות האלה! היתה תקופה שהיתה לי אש של התלהבות ועכשיו בקושי גחלים….
אמאלההה
לא את לא מוזרה בכללל
זה בדיוק מה שאני הרגשתי
טסתי לתשרי ומחכה כל רגע לחזור??
באמת שבהתחלה לא הבנתי למה בנות מדברות בסהכ על מקום כאילו הוא.. לא יודעת מה. אבל שהייתי שםם– אי אפשר לתאר, פשוט מי שלא הייתה שם לא תביןן
אני זוכרת את עצמי יושבת ברכב בדרך לשדה, בטיסה, ובוכהה.. זה הזוי ולא הגיוני לעזוב את המקום המושלם הזהה
ועוד יותר לא הגיוני שאני כבר קצת נכנסתי לשגרה ולפעמים פתאום נזכרת בתשרי ופשוט רוצה לחזור.. השגרה הזאתי פשוט סוחפת? אז קחי החלטה מחנוכה שתזכיר לך את הבית האמיתי והטביעי שלך ותעזור לך לא לטבוע בשגרה..
בהצלחהה❤
דאייי אני רוצה גםםם!!!
רעבע מתגעגעים אליך פהה
דמעות.
היי הייתי שם גם
לא יכולה לתאר עד כמה הזדהתי איתך
חזרתי והייתי בדיכאון קשה איזה חודש אחרי הנחיתה
היה כל כך קשה לצאת אחרי שבועיים במקום הקדוש הזה
הקניון אפילו לא עניינו
רק להיות עוד קצת ב770
ואני האחרונה שהייתי אומרת את
זה לפני הטיסה 😉
טיסה לרבי זה לא דבר פשוט והגעגוע לשם הוא עמוק ולא מפסיק לרגע