תפריט
תעצרי את הטרוף הזה.
'אני פה.' לא הייתה פה המון זמן.
היא לא פה.
אבל מילים מהסוג הזה שייכות לה.
מבקשות להיות.
מתנד..נ..דת
אוויר לפנים
רוח נושבת.
למעלה,
למטה,
קדימה,
אחורה.
מתנד..נ..דת
בשתיים ידיים
חזק אוחזת.
צחוק,
בחילה,
שיכרון,
עילפון.
תלויה,
מטלטלת.
– – –
הגינה כבר חשוכה.
ונשארתי פה לבד.
לא למדת אותי איך לעצור נדנדה.
לרדת ממנה.
לחזור הביתה.
השארת אותי ככה
עליה
יודעת להתנדנד חזק.
לא יודעת להתייצב.
לעמוד על רגליים.
לחזור הביתה
ללכת לישון ברוגע.
להרגיע לב מנדנוד מטורף.
.
סמכת עליי?
כי אני לא.
ולא אמרתי.
.
תעצרו,
תעצרו את הטרוף הזה.
שלא אפול פתאם
על קרקע כואבת
שלא יבוא בוקר
יבואו שוב ילדים לפה
יראו אותי עדיין באותו מקום.
לא משתנה.
מפחדת.
.
תזוזי,
ילדה.
עכשיו בכלל תורינו.
לכי כבר.
היית פה מספיק.
תהיי יציבה על אי יציב.
לא יציבה על קרקע רועדת.
זאת לא חכמה.
.
לכי להיות.
לחיות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
אני פה..
טוב שאת פה.
אל תיעלמי לגמרי. לכי להיות.
מעריכה אותך כמויות ואוהבת.
לא, לא נעלמת לגמרי.
.
תודה. נקודה עלומה.
❤
אהבתי אהבתי אהבתי.
תודה שכתבת אותי
אני פה..❤
אפשר לחבק את הילדה הזו?
כתבתי.. אותך?
מפה אפשר. חיבוק.
הבעיה היא שלא בטוח כדאי לך להתקרב לנדנדה בלי לראות קודם את קצב התנועה שלה..
.
כתבת אותך, אבל מצאתי את עצמי מנענעת רגליים, יוצרת תנופה- בנדנדה אולי קצת שונה, אבל איתך בגינה..
לא צריכה להתקרב, הנדנדות לא כאלו רחוקות אחת מהשניה..
.
רד- עלה, עלה- ורד
.
מתחשק לי רק לומר לילדה הזו, שהיא עוד תגדל, והרגליים שלה יתארכו, והיא תעז לשפשף אותן ברצפה, להתחכך עם הקרקע. זה אולי שורף בהתחלה, אבל מאז היא *תבחר* אם לעלות לנדנדה..
בהצלחה לה בינתיים♡
אעביר לה מילים.
נסמוך עליה שתקבל?!
בכולופן. ילדה גדולה. טובה.
.אולי יומאחד נבין שזה כיף.
שככה אלה חיים.
רד עלה.
עלה ורד.
אני פה לא פה.
אבל היא פה.
.
בטח פה.
.
נדנדה.
איה.
מילים כואבות.
אחת אחת.
.
תלויה…
.
מזכיר לי קופסא שקופה.
מעופפת.
אבל אי אפשר בוז (בוזזזז).
.
טוב כמו בחמישי.
לא מצליחה יותר מדי להגיב לזה.
רק לבהות.
.
וכואב.
– – –
.
תרדי כבר.
תחיי.
תנשמי.
.
ואני פה –
אני פה.
?
היא.. היא פה.
חדשה, אחרת.
אני פה של אז.
זאת שקראה לעצמה אני פה-
..לא פה.
מילים כואבות.
.
קופסא שקופה.
תלויה.
.
לרדת,
לנשום,
לחיות.
מידי פעם יורדת.
יש יד מושטת לי.
תופסת.
שלא אפול-
את. פה.
תודה?
וואו, הלב שלי .
.
.
מה עם הלב שלך?
.
וואו
מדהים של החייםם
❤❤❤
מדהים מספיק.
לא של החיים.
תודה?
איפה את?
את פה?
.
תעני את.
תורך.
מילים ביד שלך.
אני פה. ? .
לא בטוחה.
מרגישה אותך.
אז אולי בעצם אני פה.
מכירה את הנדנדה הזו.
המת..נד..נ..דת. אולי בגלל הרוח, אולי בגללי..
לא מסוגלת לעצור אותה.
יפה לי לראות אנשים שכותבים על הנדנדה הזאת. מביעים אותה במילים יפות כמוך.
אולי בגלל הרוח. אולי בגללי.
תודה, חירות.
את..פה.
אני.. פה.
ואיך לא להיות זה להיות.
ולהיות זה לא להיות.
.
אולי בגלל הרוח. אולי בגללי.
תודה, חירות.
את.. פה.
אני.. פה.
ואיך לא להיות זה להיות.
ולהיות זה לא להיות.
.
את כל-כך מוכשרת!!!! וכזו… רואים שאת אוהבת לכתוב! (קראתי את התגובות ואת כל התשובות שלך, הכל ככ שרירותי ויפה, חולמני…)
לא הבנתי ככ את המטאפורה של הנדנדה, זה כאילו כמו שפעם את למעלה ופעם את למטה?
כולנו ככה. 🙂
להגיב? לא להגיב?
הבנתי? לא הבנתי?
איכשהו לקרוא את זה החזיר אותי אחורה.
עם קשר ובלי קשר אליי.
מפחדת לכתוב ש… אולי הייתי רוצה לשמוע על זה עוד.
אולי הייתי רוצה שתספרי לי.
מרגיש לי שדברים נשארו בערפל.
אבל עבר זמן, ו… הוא עושה את שלו לטוב ולמוטב.
רק ילדה,
אפשר לשאול אם 'אני פה' בסדר?
שוב סליחה על תגובה מבולבלת
תוצאה של הכתיבה ה😶 שלך. (אולי גם של ילדה שלא כותבת כמעט יותר)
שמשהו יעצור אותי.