משהו עובר עלי

ואי אני פשוט מתחרפנת..
משהו עובר עלי בקטע לא טוב בכלל….!!!!
תחושה מוזרה כזו של חוסר חשק ועייפות תמידית..(לאו דווקא עייפות פיזית) יותר תחושה כזו של כלום. אולי נגדיר את זה כתחושת ריקנות..
אני לא ממש מצליחה להסביר את זה אבל אין לי כזה חשק לכלום..
ככה זה היה אתמול וכנ"ל גם היום .
בבצפר אני רוקדת, מקפצת, שמחה, צוחקת, אני בן אדם פעלתן מאוד..
הכל טוב וכייף ואז אני חוזרת הביתה ומבזבזת את היום ובעצם את כל היום.
מה שאומר שאני רק בפלא או במחשב (משעמום) וזהו.. ואז אני מעדיפה ללכת לישון מהר כדי שלא לבזבז עוד שעות..
עכשיו זה לא ש א נ י מכורה לפלא' או משהו כזה.
אני פשוט מרגישה שאין לי מה לעשות.. והעניין הוא שזה פשוט לא ככה!!
הסיבה פשוטה שבאמת לא חסר מה לעשות!
אם מבחינת לימודים מבחן במתמטיקה לוגים וכו או מבחינת פעילויות וכו' באמת אני כאילו יודעת שאני צריכה לעשות דברים ופשוט לא עושה!
אולי זה מין הכחשה כזו כי זה דברים שאין לי ממש כח אליהם.
אני באמת לא יודעת..
גם מרגישה הרגשה מוזרה כזו פשוט לא מעניינת כאילו סתאם סתאם!
אוף לא יודעת מה זה ואם זה יעבור ומה אני עושה עם זה ממש מוטרדת מהעניין ועוד והוא העיקר שאני פשוט לא מכירה את עצמייי
עם כזו תחושה וחוסר מעש:/
מה באמת עושים עם מצב שכזה???

היי יקירה,
אני כל כך שמחה שפנית עם שאלה חשובה שכזו! אני בטוחה שהרבה בנות תוכלנה להיעזר בך כדי לקבל תשובה על דבר כזה מטריד.

בינינו, אני יכולה לומר לך שאת מתארת סיטואציה טבעית למדי.
לכולנו יש את הימים האלו, שפשוט עוברים בלי שנעשה בהם משהו של ממש… סוג של מריחת זמן אחת גדולה. ובגיל הנעורים, כשחלק גדול מהיום דורש התעסקות בלמידה למבחן כלשהו ובמטלות לימודיות וחברתיות, מאוד קל להגיע למצב הזה. אז… בואי נרגיש בנוח, גם את וגם אני;) ונקבל את העובדה שזה קורה (לטובים ביותר;))

אהבתי את העובדה שאת בעצמך הגעת למסקנה שכנראה ריבוי המטלות או המגוון שלהם גורם לסוג של פיזור, שיתוק. מצב כזה של הכל… או כלום. וכרגע, זה בעיקר כלום. חוסר מעש מתסכל שכזה. אולי אפילו. בינך לבין עצמך הגדרת את זה כמיני דיכאון..
אני לא הייתי ממהרת לכיוון הזה… ותיכף אכתוב לך מה אני מציעה.

יחד עם זאת, חשוב לי מאוד לומר לך שאני לא מכירה אותך, ויכול להיות שכל מה שאכתוב לך עכשיו לא מתאים לך. והנסיבות של המצב שונות מאיך שאני רואה את זה.
קחי רק מה שמתאים לך ונכון עבורך, ואם את מרגישה שממש לא הבנתי אותך – בבקשה תשלחי הודעה באתר וספרי קצת יותר, אנחנו כאן…

כשאני יודעת מה הגורם
לפעמים הסיבה למצב הזה ולתחושה של הכלום והבלבול נמצאת במודע שלך. את יודעת בוודאות מה הסיבה. אין לך כח. זה גדול עלייך. גם ככה את חושבת שלא תצליחי לעשות משהו בנידון. וכל החברות בכלל בקצב אחר משלך והמורה העמיסה בטירוף… לא ברור מה היא חשבה לעצמה. או סתם מישהי פגעה בך וזהו, הלך כל היום והריכוז… אז… למה לטרוח?
במקרה כזה עוד יש עם מי לדבר.
עם המודע. לשכנע, להסביר, להצטרף לחברה. לא יודעת, כל רעיון שהוא. כי זה מודע.

לא תמיד מוצאים את הסיבה
ויש… את הלא מודע. הימים האלו שהכל נמרח, מאוס, מיותר כזה ואין סיבה מוגדרת…
ימים מעצבנים שכאלו. במיוחד כשהם בחורף.
אז… מה עושים? פשוט מושכים את סימן השאלה הזה, מותחים אותו והופכים אותו לסימן קריאה! עושים.
פשוט עושים.
משהו קטן. התחלתי. של מעשה בפועל. אחר כך כבר יהיה קל יותר.
ברגע שעברת את המחסום הראשוני של העשיה הקטנה הזו, הכל ייראה אחרת.
היצר שלנו חכם. מתוחכם. יודע להשבית אותנו לחלוטין. השניה של ההחלטה, את פותחת פתח הקטן לצאת ממצב של אי העשיה. זה בעצם הפתח לניצחון הגדול.

איך מתחילים?
1. להבין מה את צריכה לעשות:
כדאי לכתוב רשימה מסודרת של כל מה שאת צריכה לעשות,
קודם כל, זה מרגיע. פתאום ההר הענק והלא ברור של מלא מלא משימות מתקטן לגבעה…
פתאום את שמה לב שמה שאת צריכה לעשות לא כל כך נורא…

2. להתחיל בקטנה:
תבחרי משימה שלא דורשת ממך המון מאמץ.
משימה שאת יכולה מצד אחד לעמוד בה ומצד שני היא לא יותר מידי קלה. למשל אם יש לך מבחן, אז תחליטי שעכשיו 20 ד' את לומדת דף אחד… וכך הלאה… אם תצליחי לעמוד בה, בראש כבר נוצרת חוויה של הצלחה.
איך יודעים מה לבחור? כשהמשימות כתובות בדף, קל יותר לעשות סדר עדיפויות, את יכולה לשים לב מה דחוף/ חשוב/ קל/ נחמד, או שיקולים אחרים שחשובים לך..

3. לארגן סביבה מתאימה
סור מרע: לנטרל את ההפרעות:
חשוב מאוד שתייצרי לך סביבה שעוזרת ללמוד/לפעול, עם כמה פחות דברים שמפריעים לך (אולי הפלאפון מפריע? אולי זו המיטה שקורצת לך תוך כדי לימוד?).
עשה טוב: לחשוב מה יכול לעזור לי:
תחשבי, מה יקל עליך לעשות מה שאת צריכה. אם תדעי מה מפריע לך אולי תוכלי גם למצוא פתרון: אולי לעשות ביחד עם מישהי? אולי להתחייב בקול מה תעשי היום מול אימא שלך? אולי לקחת שיעור פרטי במקצוע שקשה לך…
וגם סתם טריקים קטנים שעוזרים להתגבר: משהו טעים בסוף, מוזיקה כיפית..

כמה מילים לסיום: יש משפט חזק ביותר של הרבי: "חושך מגרשים באור ולא במקלות". קורה לפעמים שאנחנו לא מרוצים ממשהו שעשינו, מהתנהגות מסוימת שלנו, תגובה שהגבנו וכו׳, הביקורת העצמית שמגיעה בעקבותיהם (מקלות) לא מועילה בשום צורה שהיא. קורה. זה טבעי. אפילו אנושי. אז יש ימים כאלו. אז מה? ובמקום לכעוס על עצמך וללכת מבולבלת.. פשוט תעשי.

בהצלחה יקרה
מוזמנת לספר איך הלך

איתך בדרך, שמחה

editor@shutafotbaderech.co.il