משבר במזרח התיכון

סוד גדול

ביום אחד בהיר, הבת שלי באה אלי בהודעה-בקשה מרדנית: אמא, אני לא רוצה יותר ללמוד!
מה הבעיה? אני רוצה לצאת לעבוד! או שאני פשוט אשאר בבית ואעזור לך לנקות, לסדר, לקפל כביסה. העיקר לא ללכת ללימודים. לא להתקרב יותר לתיכון.

ואז היא שולפת לי קלף מנצח, ואומרת לי: אמא, את כל הזמן מדברת על אמונה וביטחון בה', אם כך, גם כשלא תהיה לי תעודת בגרות, אם ירצה ה' יהיה לי פרנסה, ואם ה' לא ירצה, גם תואר פרופסור לא יעזור לי לצאת מהמינוס. כך אמרה פחות או יותר.

האמת היא שזה ממש נכון. שלמה המלך בחכמתו אמר: "…לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר…" (קהלת ט', י"א)
ואני כל הזמן משתדלת לטפטף לילדים שלי שבאמת זה ככה.
ויש לי דוגמאות אמיתיות לחלוטין: כשבעלי היה ילד, הוא גר בשליחות באזור יוקרתי בארץ, שרוב האנשים המאוד מאוד עשירים שגרים שם בוילות פאר, בקושי יודעים לחתום את שמם בתחתית הצ'ק….
ולעומתם יש אנשים בעלי תואר ראשון ושני, שנמצאים בחובות גדולים ובקושי מסיימים את החודש.
הבת שלי בעצם מנופפת לי במה שאני מלמדת ומחנכת אותה.
אז עמדנו לשיחה (רוב השיחות הטובות איכשהו קורות במטבח, כשאני בפעולה) והסברתי לבתי האהובה שהיא ממש צודקת, וזו לא קלישאה. אבל זו גם לא הנקודה.
הסיבה לכך שהיא לומדת עכשיו, נעוצה בבעיה שצצה לפני בדיוק מאה שנים (תרע"ט) כשהבנים למדו תורה ע"י מלמדים בתלמודי תורה וישיבות, והבנות היו עם האימהות בבית, ללא כל פיתרון לימודי. מי שהלימודים קרצו לה, הייתה הולכת לבתי הספר של הגויים, והתוצאות היו הרות אסון… אז הוקם 'בית יעקב', ומאז יש לבנות לימודים סדירים.

ומה אני אשמה בזה? היא שואלת.
ואני בסבלנות עונה לה שדעתי בנושא היא שאם כבר יש כזה דבר לימודים בתיכון, ויש חוק חינוך חובה, אז זה מה שהקב"ה מצפה ממנה לעשות. זה התפקיד שלה כרגע בעולם, והיא צריכה לעשות אותו על הצד הטוב ביותר.
הלימודים גורמים לתעסוקה, שמאד נחוצה בגיל המהותי הזה, בו השעמום וחוסר המעש יכולים להביא להידרדרות מכל הבחינות. השכל פנוי מטרדות הפרנסה וגידול הילדים, ואפשר בקלות להכניס לתוכו המון אינפורמציה. זה הזמן הטוב ביותר!
כל העצלות לדבר הזה, כך טענתי בלהט, נובעת מיצר הרע.

הבת שלי לא התרגשה יתר על המידה, והלהט שלי לא ממש סחף אותה. יש לה אופי, כבר אמרנו?
אמא, עזבי אותך מכל ההרצאות, אין לי כח. זהו.
כאן כבר לא הייתה לי ברירה.
גיליתי לה סוד גדול מאד. סוד עצום.
ואני מבקשת מכל מי שקוראת את הפוסט בעמידה- שתשב, זה הולך להיות גילוי מהפכני.
אז ככה, כחכחתי בגרוני, הנמכתי את קולי ואמרתי – כשאני מסתכלת ישר בעיניה:
את יודעת מותק, גם לאמא יש יצר הרע.
גם אמא לפעמים שומעת את השעון המעורר בבוקר, ולא מתחשק לה לקום מהמיטה. גם לאמא יש קול פנימי שאומר לה לקרוא את סוף הספר במקום לנקות ולבשל לכם ארוחת צהריים. גם לי מתחשק לפעמים לצאת להליכה בדיוק בשעת השכבת הילדים….

ומה באמת קורה אצלינו בבית? בכל זאת הארוחות מוכנות, הבית נקי, ואת הספר אני קוראת כבר חודשיים בערך…
לא אשקר ואומר שתמיד הכל מושלם, גם אני מתפתה לפעמים…
אז אני מבינה לגמרי את הפיתוי הזה של הנפש הבהמית. אני מבינה את חוסר הרצון שלך ללמוד. אבל אין ברירה.
המגמה שלנו צריכה להיות תמיד בעליה.
שלי ושלך כאחת.
מזדהה עם הקושי שלך ילדתי,
אמא