תפריט
סיפור
"יש את זה גם במידה 12?"
שמלה תכלכלה מונפת למול עיניי.
"הולכת שניה לבדוק במחסן". ככה קוראים לחדר הזה, מטר על שניים, שמלא באריזות וארגזים והמון בגדים מוחבאים בתוך ניילונים מרשרשים.
אין. מצטערת. הלקוחה מכווצת פה באכזבה, מהססת רגע, ומתפשרת על השמלה הירוקה. בחיוך מזויף אני סורקת תווית, מכניסה לשקית יחד עם קבלה ומפטירה: "תתחדשו!"
**
אני אוהבת את העבודה בחנות. שירי הבטיחה לי שעוד שבועיים, בערך, יימאס לי.
אז מה.
אמא לא מוכנה שאשרוף את הבקרים במיטה. "אם את לא הולכת ללימודים, לפחות תעשי משהו אחר עם עצמך!"
איכשהו מצאתי משרה של מוכרת ב'WOW KIDS'. מכובד ממש.
החנות די שקטה בבוקר. לאף אחד לא בוער לרכוש מלבושים לטף בשעה עשר. גם לא באחת עשרה וחצי. וזה טוב לי.
וזה כל כך לא.
אנשים לא מבינים מה זה בוקר.
'אור חדש אחרי לילה', הם אומרים. 'שמש צוחקת. רינת ציפורים'.
ממש.
בוקר זה קרניים של שמש שמכריחות לפקוח עיניים אל עוד יום חסר משמעות. בוקר זה לשמוע את הדרור המצוי מגחך על בני האדם אשר נטועים בקרקע כל הזמן, מבלי יכולת לפרוש כנף ולהגביה עוף. בוקר זה לספוג הערה צינית שלוחשת החמה, ואת הנהונם הנלהב והמסכים של צמרות העצים.
אין לו עוד הגדרה אחרת.
**
"היי!" נערה מתנשפת נוחתת על כסא כתר מאובק.
"שירי!" שתי ילדות מתחננות אל אמא שלהן שתקנה להן את החצאית הוורודה, כמו שיש לנסיכות. הוויכוח הזה הפסיק לעניין אותי ברגע בו הגיח ראש מתולתל אל טווח הראייה שלי. "מה את עושה פה?"
"סתם, התגעגעתי". היא מנפנפת בידה. "איזה חום! אין פה מזגן?!"
"יש" אני מחייכת אל השלישיה שמניחה מלמלות וורדרדות על הדלפק. "וטוב לדעת שהתגעגעת". ילדים תמיד מנצחים את ההורים שלהם בקרבות האלו.
חברה שלי מסתכלת בעיון על ידיים מתרוצצות. "את עובדת בדיוק כמו מוכרת אמיתית!" היא מריעה בהערצה.
אני צוחקת.
"זהו? את כבר לא תחזרי?!" שירי, כמו שירי, לא תניח לי.
"לא".
"אבל את יודעת", הפנים שלה מקבלות הבעה ביקורתית, "יש חוק חינוך חובה בארץ שלנו. את לא יכולה לעזוב באמצע יוד-אלף".
אוף. היא מעצבנת. "מעניין ת'סבתא שלי, מדינת ישראל והחוקים שלה".
"צודקת. זה מעניין מאד". היא לא נשארת חייבת. "ואין לי מושג איך תמשיכי את החיים שלך בלי שסיימת שתים עשרה שנות לימוד".
יש לה נס שהחנות ריקה עכשיו. וגם לי. "די כבר, נודניקית!" אין לי כח לשלוט בקול שלי. "רוצה עכשיו להיות כמו המורות והמנהלת וההורים שלי? אין בעיה!"
היא בוהה בי רגע. "סליחה".
בכל אדם שהיה נכנס לחנות ומונע ממני לענות לשירי- הייתי שמחה.
אבל לא היה מזיק למורה ריין ובתה בת השבע להגיע עוד חצי שעה, כשתגמר המשמרת שלי.
**
כסאות כתומים, מקולפים.
על מסך רצים אותיות ומספרים. מטופל איקס לחדר וואי.
בכסיסת ציפורניים אני תוקעת מבט בדלת של המטפלת רגשית-פסיכולוגית-עובדת סוציאלית-תרפיסטית או כל מה שגברת כץ לא תהיה.
דחוף ששולחים אותי לייעוץ. כאילו, אין לי מה לעשות בחיים!
באמת אין לי, מתעקש קול פנימי להכריז. אני משתיקה אותו מיד. רק זה מה שחסר לי, לעורר מצפון.
"מלכה?" קול נוטף דבש קורא לי.
אני נכנסת.
"שבי, מלכה".
"מלי". אני מתקנת בזעף קל. למה תמיד הנשים הללו צריכות לדבר כמו- – –
"מלי", היא מהנהנת.
וכל החצי שעה הבאה היא מדברת ושואלת, ואני עונה. קוצר רוח מתחלף בנינוחות. כל ההחלטות שלי על 'אי-שיתוף-פעולה' מתפוגגות.
כשאני יוצאת נפלטת מפי אנחה. אין מצב שאני חוזרת לתיכון!
מילא החברות, בסדר, אגיד להן שחזרתי. אבל למי יש כח לחיוך המרוח של המחנכת, והמבט החשדני של המורה למתמטיקה?!
בזעף קל דוחפת ידי את דלת הזכוכית. מחכה שתי דקות לאישה שהחליפה אותי בשעה האחרונה, שתסיים לארוז את הכלום שהיא הגיעה אתו.
רגע לפני שהיא יוצאת, היא חייבת לברר: "רגע, את לא אמורה ללמוד עכשיו? בת כמה את?!"
"שבע עשרה וחצי", אני פולטת בחוסר חשק.
"וסיימת תיכון?" הגבות שלה מורמות בתהייה.
"אני בחופש עכשיו". שתלך כבר! שבעתי שאלות היום.
הגברת החטטנית ממלמלת משהו ועוזבת את החנות.
עוד בוקר מעצבן.
וכמו תמיד- באות המחשבות.
**
בסוף נכנעתי.
חודש אחרי שטרקתי שער ברזל אחריי, עברתי בו שוב.
"מלי!" החברות עטות עליי. שירי מסתפקת בקריצה שובבה. אני מחייכת אליהן. נבוכה. חולצת התלבושת הנוקשה משהו מציקה לי פתאום.
המורה מקבלת אותי בשפתיים מתוחות. דיברנו מספיק השבוע.
תפילה. שיעור נביא. הפסקת אוכל. אנגלית. אנגלית. הפסקה. ספרות. הפסקה. הסטוריה. הלכות.
בוקר נעלם מזמן.
"איך היה?" מתעניינת אמא. כל כולה תקווה.
חיוך ביישני. מה יש לי היום? "דווקא בסדר".
"יופי!" היא שמחה.
גם אני.
**
"את רואה!" שירי עוזרת לי לסדר גרביים. עברתי למשמרת ערב. "אפשר לשלב לימודים עם עבודה".
כאילו שלכן עזבתי. בגלל שכר מינימום.
"די, שירי!" אני מפצירה בחברה המעצבנת שלי. המהממת.
"מה יש?"
דמעות קטנות מחליטות לכבוש עיניים. "כלום".
היא מזהה טון שונה.
יד מונחת על כתף נפולה.
"שירי, איך זה יכול להיות שאי אפשר בלי מסגרת?" אני בוכה את השאלה שמנקרת בי חודשים.
"תעני את!" בחרתי חברה חזקה, אני יודעת. "זו את שניסית עם ובלי".
נכון.
**
אחרי שסגרנו חומשים וקושי תמוה תורץ על ידי האור החיים, אני ממרפקת ילדה צינית. "מרגישים ככה יום. לא סתם לקום לכלום".
היא בוהה בי לרגע בחוסר הבנה. "מה…?"
ואז היא מחייכת.
בצהרים אני מקבלת מתנה.
שתי ילדות קטנות בתלבושת. ילקוט חדש על גב. כיתה א'.
"יוו!" מתלהבת. "איזה מתוקות היינו פעם!"
"אני נשארתי מתוקה עד היום", היא מעדכנת. שולפת מהשקית עוד משהו.
מסגרת.
"איפה להניח, מלי?"
אחרי הכל- היא מתנה שאי אפשר לפספס.
מוקדש לשנת הלימודים 'תשפ"ב', ולכל מי שמרוצה.
והכי- למי שלא.
נ.ב.
נכתב בלילה חסר שינה. נא להתחשב.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
98 תגובות
wow! שיןןן זה היה יפה כלכךךך ?
מהמם ממש, ואת מוכשרת. אם עוד לא אמרתי לך את זה;)
[כאילו את לא יודעת את זה לבד, אבל לא משנה.. מותר לי;]
את מהממת. ואין לי כח ללימודים;) אבל נתגבר על זה ביחדד
למה לא ישנת? זה לא בריא (איזה מורתי זה היה, וואו)
שיהיה בהצלחה לכולנו!❤ ובאמת מסגרת זה מתנה, עם הכל ואחרי הכל. או בעצם לפני… חברה זה דבר מבורך, שגרה, מסגרת. אעע.
תודה, שייק!
תמיד טוב לומר ולחמם לב, זה לא משנה מה אני יודעת או לא…
תהני עכשיו מהחופש. אל תחשבי על הלימודים ולו לשנייה.
וכשיגיע זמן למידה- אזמין אותך לשוב ולקרוא (לרפרף כאילו) ולהזכיר לעצמך ברכה וטוב.
וואוו שין יאמותקה אחתת❤❤ איזה יפההה את כותבתתתת כלכך מוחשיייי
ויפהההההההההה. למה לא הלכת לישון? סתם סתם?
אוהב אותךך??
תודה, שושנה!
שימחת אותי בתגובתך.
❤️❤️
תודה, שין, זה היה יפה.
אבל.. גילו לך פעם שגם לבוא לבי"ס בהתמדה, יום אחרי יום, יכול להרגיש כלום נורא כזה?
לא.
וזה כואב ועצוב לי כל כך לשמוע.
מתפללת בשבילך לטוב.
?
שיןן!!! זה כל כך מיוחד!! אהבתי את זה נוראות!
השילוב של המסרים והכתיבה המאלפת שלך זה פשוט קסם!
מהממת ❤️
נ.ב. ואם זה מה שיוצא מלילה חסר שינה… נשאר לי רק להתאפק מלאחל לך שירבו לילות כאלו בישראל ?
תודה!
נעים לי ממש לקרוא את התגובה היפה הזו שלך, המפרגנת!
לצערי הלילות הללו די מצויים.
פעם ראשונה שניצלתי אתם לכתיבה ולא לקריאה…
טנקס על הסיפור!
תמשיכי לעלות סיפורים טובים:)
תודה לך, הגיגית!
ת'אמת, אני צריכה לכתוב עוד סיפורים.
עוד לא התרגלתי לרעיון שיש בני אדם שקוראים אותי…
שין!
וואו וואו וואו.
סיפור מדהים ביותר.
ממש ממש אהבתי:)
את מוכשרת, ילדה❤
נ.ב
העם דורש בלוג!
אוי לי.
וכאשר אבדתי- אבדתי.
יכולה רק לספר שבקרוב ממש ממש יעלה סיפור שלי בן כמה פרקים. לפחות זה.
תודה!!
שין. את כזו מיוחדת.
אני מרגישה שאני לא הכי מכירה את דמותך וגם לצערי לא הכי יצא לי לקרוא את הסיפורים שלך. שני הדברים מאותה הסיבה… (לא חייב לגלות הכל?)
היה מהמם!! קצת היה לי קשה לעקובב אחרי הדו שיח אבל המסררר.
אז נערוך עכשיו היכרות.
היי, ילדה!
אני שין, בת שמונה עשרה. קצת חדשה פה באתר (ככה אני מרגישה, בכל אופן…)
אשמח שתגידי לי איפה היה קשה לך לעקוב.
אולי אתקן את זה אצלי.
(הספור לא עבר עריכה, ולו בסיסית…)
יאוו שין
מהממת שאת?
את כותבת מדהיםם!! ואם זאת התוצאה מלילה בלי שינה אז מאחלת לך הרבה לילות כאלה;)
אבל אל תשכחי שצריך גם לישון?
תודה!
איזה איחול… רק זה חסר לי…
האמת יש לי הרבה לילות בלי שינה, כלומר עם שינה מועטה.
מקטנות יש לי בעיות עם שינה…
התרגלתי לכך שלפעמים אני ישנה מעט.
לא לא לא לא לא.
אני צריכה להרגע.
מהכשרון, מהאדירות, מהוואו.
שניה אני נרגעת ובאה לפה, לצרוח לך עד שתחזרי אחרי באמצע שנה.
'שין הזאת שלמות. אלופה הילדה. הזויה'.
חחח
שולינקוש.
ממה יש לך להירגע? פעם ראשונה שאת קוראת סיפור שלי? כי זה לא עד כדי כך סיפור טוב, לדעתי.
תודה, ילדה!
המילה האחרונה שלך ממש בשבילי.
??
וואי זה נכתב ברגע ככ מתאים
אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה ….אוףףף
כן.
פרדוקס, סוג של…
אני אישית אוהבת מאד את המסגרת.
(אוהבת גם לצאת ממנה, לפעמיים, לצורך התרעננות. כאילו- חופש וזה…)
וואו שין את מוכשרתת!!
ממש אהבתיי?
ללוש.
תודה רבה!!
לא יודעת למה,יש לי דמעות בעיניים.
שין,גם בלילה חסר שינה את עובדת בצורה מיטבית כל כך.
אהבתי מאוד מאוד,והזדהיתי בחלק מסוים.
??
בייגל.
גם אותי מפתיע שדמעת. ממש.
רוצה לספר לי איפה הזדהית?
תודה על מחמאה ולב צהוב.
הצבע האהוב עליי.
קשה לי לשים אצבע על שורה ספציפית.. אבל אפשר לומר שעם הדמות של הילדה.. לא בקטע של פריצת מסגרת אבל..
קיצער מסובך
אויש
לא התכוונתי לסבך עניינים.
סליחה.
וואו.
שין- כל כך הרבה זמן לא היה סיפור שלך, כבר כמעט לא ידעתי למה להתגעגע… ועכשיו, הסיפור הזה.. הכתיבה שלך מדהימה.
מטורפת. (בקטע טוב. מאד טוב.)
את- וואו.
פליז, תכתבי עוד כאלה יפים. ותעלי.
אני ממש מחכה.
❤
וואו!
מרגש אותי לדעת שחיכית לסיפור שלי.
תודה על המחמאות!
תתפללי עליי שתנוח עליי רוח מתאימה לכתיבה, שיהיה לי זמן להתפנות לזה, שיגיעו לי הרעיונות..
טוב?
❤ אתפלל, בלי נדר
שיןןן
זה היה מרתקק
פתאום אני קולטת שהעיניים שלי צמודות למסך ועוד שניה אני מתנגשת בו?
אהבתי! תעלי לנו עוד סיפורים כאלוו
(ולא ראו שום דבר על הלילה חסר שינה?)
וואי,
אם היית מתנגשת זה יכול היה להיות משהו מיוחד.
פרפר. מתנגש. במסך.
תודה על כל מחמאותייך!
אם אכתוב אני אשמח גם להעלות. אחד תלוי בשני.
ו- – –
בטוחה שלא ראו כלום?!?!
וואו שין איזה סיפור יפיפהה!
הכתיבה, המסר–
אני אוהבת את הסיפורים שלך?
תודה, לוב אחת!
את מחממת אותי, כתמיד.
נדמה לי שזה הסיפור הראשון שלא הראיתי לך ממש…
שין את.. הזויה!
מוזר לי לכתוב את המילה הזו, בטח עליך.
אבל אין לי דרך אחרת להגדיר אותך, את הכישרון שלך.
הסיפור יפה כל כך והכתיבה שלך נדירה, וגם המסר..
כמה שהמוסד יכול לתסכל כל כך לפעמים, הוא נותן המון, ואי אפשר להכחיש.
תודה על התזכורת!
כתבת הזויה?
צדקת!
'וורד' מעדכן אותי שפתחתי דף ב03:50…
סיימתי את הסיפור בערך בחמש וחצי (עשיתי קצת הפסקות, בכל זאת…) ושלחתי לשותפות בלי לערוך אותו, אפילו.
ואם כל זה לא מספיק הזוי, תתעמקי רגע בעלילה. כאילו??? כל היום שהיה אחר כך צחקתי על עצמי ועל הסיפור ההזוי שיצא לי.
לא צריכה הגדרות אחרות.
אף הגדרה לא תתאים לי, ועל כולן תהיינה לי השגות.
תודה, הארוש!
יאיי, צדקתי!
שין, אני אצא ממש רעה אם אאחל לך עוד לילות כאלו?
מרגישה אגואיסטית פתאום.
בלי עריכה?!
את הזויה, באמת.
הסיפור הזה כל כך יפה, ותגידי מה שתגידי.
הנושא, הכתיבה המדהימה הזו, אין סיכוי שבלי עריכה.
את מיוחדת, פשוט.
איזה כיף זה לתת למישהי מחמאה אמתית…
רק לא מבינה למה אין פה אף אחת חסרת מעוף שתאחל לי: "שאותה השראה קסומה שהופיעה בכזה לילה, תגיע אלייך בשעות היפות של היום…"
נס שלא שמו לב לכמה טעויות של דקדוק וכו'…
תודה, הארושי!
שיון!!
התחברתי לסיפור הזה ממש.
תודה על זה.❤
בבקשה, ותודה לך!
אהבתי את השם שנתת לי.
??
וואו
הכתיבה שלך מרתקת
תודה, שאלונת!
שמחה לדעת שיש לי את היכולת לרתק.
ואוואווו שין!!!
אני לא קוראת סיפורים בדרך כלל. אבל שלך הם משהו אחר לגמרי.
מה זה הכישרון הזה?
את טובה מדיי.
הכתיבה, התוכן, והמסר.. ואוו.
כנראה הסוד זה לא לישון:)
משמח אותי מש לדעת שאת קוראת את הסיפורים שלי. במיוחד כשאת אומרת שאת לא נוהגת לקרוא…
הכשרון- מהקדוש ברוך הוא. הוא בוחר לתת לי את זה כל יום. שרק ימשיך לתת את זה. התפילה שלי בכל עת.
ורק אל תלמדי ממני לא לישון…
לא תמיד לילות שכאלה מביאים השראה ורצון לכתוב.
איך יכול להיות שאת עוד לא מעלה סיפור בהמשכים??? מושלםםם מהמםם נהנתי ממש לקרוא?
למה אני לא מעלה.
זו שאלה רבת משמעות.
דבר ראשון- אני צריכה לכתוב סיפור. האמת יש לי בראש גרעין לסיפור ארוך, אבל ה' יעזור שאצליח לכתוב אותו.
דבר שני- יש מספיק בלוגים באתר. אז עוד אחד?!!
תודה, שתי נקודות!
ספור מהמם! זה כבר ידוע שהלילה מוציא מאנשים קסם מיוחד..
היו טיפה דברים לא ברורים, כשעברת מסצינה אחת לאחרת ולא ככ הבנתי את זה למשל (אולי זה רק המוח שלי, שעובד יותר לאט כרגע)
אבל בכללי זה משולם!
ו.. התרגשתי מההקדשה.
כן, ידוע ידוע.
אשמח שתגידי לי מה לא היה ברור. אבל הכתיבה שלי מעורפלת תמיד, כך שיש מצב שקשה לך להתחבר לסגנון הזה…
תודה, בטי!
ההקדשה. לאיזה חלק ממנה הכי התחברת?
אחרי הפגישה שלה עם המטפלת, למשל. פתאום היא פותחת דלת זכוכית (איזו? היא כבר יצאה מהמטפלת, היה נדמה לי.), ומחכה לאישה שהחליפה אותה (החליפה אותה בפגישה?? כי אחרי זה היא גם אורזת את הכלום חפצים שאיתם היא הגיעה. איפור, מסתמא? כדי להידמות למלכה?)
חח וואי, אני צוחקת מעצמי עכשיו. הדמיונות שלי מהירים למדי, כפי שבוודאי שמת לב.
אבל אל תקחי מדי ברצינות, כי כמו שכבר אמרתי, אני לא הכי מפוקסת כרגע (כן, הכרגע שלי נמשך די הרבה זמן, ראית מה זה? בסוד אגלה לך, שהאי-פוקוס שלי גם קשור ללילה, שינה, וכל מה שמסביב.)
והבנתי די מהר למה התכוונת, אחרי זה.
לאיזה חלק שלה? נראה לי שאת יכולה לנחש. "והכי- למי שלא".
אבל לא מתלוננת, ב"ה. אני אוהבת אתגרים, ואתגבר על זה כמו גדולה. (איך אני בהבטחות?) לא מתכוונת לרמת לימודים וזה, כן? לא יודעת למה חשוב לי להדגיש את זה.
קיצר, שין אהובה, את מוכשרת. תמשיכי לכתוב לנו. וזהו, נראלי שאפסיק לברבר לך את השכל.
ליל מנוחה, אמן.
חחח
היא פתחתה את דלת הזכוכית של החנות בה היא עובדת. מישהי החליפה אותה לאיזה שעה, וכנראה הביאה שם שטויות. לא יודעת. לא הייתי שם.
אה, רואה שכבר הבנת. בסדר. איזה יופי!
מה אאחל לך?
שתעמדי בגבורה ותעברי את כל אתגרים הללו בשלום. בכיף. בשמחה ובצהלה.
לילות מוזרים מוצאים מהברואים את כל החלקים הנסתרים והטובים (?) שבהם.
אולי זו הסיבה שינשופים נראים כך. ?
חחחח, תכלס.
אמן. (מרגישה שהדרמתי (מלשון דרמה) מדי. אז הכל מצוין, למקרה שהובן אחרת. טיפונת קשה במישור מסוים, אבל זה מסתדר ב"ה. הכל מצוין )
תודה שין?
אוי, את חזקה שין. הכתיבה שלך מחוננת בכל המעלות, פשוט כיף לקרוא.
והמסררר, וההקדשה. גאוניה את.
מחכה בדחיפותא עילאה לעוד סיפורים שלך, ואגב שאם זה מה שיוצא מלילה חסר שינה, שירבו כאלו לילות. (לא מתכוונת לימים שלאחריהם, זה באמת נושא רגיש)
לא להפליג בשבח כתיבתי, יוז. קצת פרופורציה לא תזיק…
ואני גם מחכה לעוד סיפורים שלי. ממש.
לילות חסרי שינה זה דבר נחמד ממש. להיות הערה היחידה בבית- – –
והימים שאחריהם?
הצלחתי ממש לשרוד אחר כך שבע שעות לימוד (טוב, לא היה מתמטיקה באותו יום…) ופלא-לא כל כך הייתי עייפה.
וואי, יצא לי בערך שלושים שעות או יותר בלי שינה…
לאא שין, אני רצינית לגמרי. העברתי במוחי את הקריטריונים לכתיבה טובה ויפה (לדעתי, כמובן) ופשוט סימנתי וי אחר וי 🙂
טוב טוב, זאת בנוסף לכל מעלותייך. אז אם את לא עייפה אני תוהה אם לכתוב לך 'המשיכי כך'!
גוט שאבעס!
חחח
זה ממשיך ככה לפעמים.
יש ימים שאני כן עייפה. עייפה מאד, אפילו.
עייפה עד כדי איבוד שליטה.
אשמח שתגידי לי מה לדעתך הקריטריונים של כתיבה טובה ויפה.
אמממ
את פה עדיין?
ערכתי רשימה 😉
צריכה להקליד אותה.
כן, פה. עדיין.
אכולת סקרנות.
זה ארוך, להקליד? יש לך כח וזמן? זה לא יגזול מזמנך? בטוחה שאת מסכימה לגלות לי??!(האלו שעושות ת'צמן דואגות)
הי, יוזבד, סליחה על ההתערבות הבוטה הזו בדיסקוסכן, אבל – –
רק רוצה לומר שאני ממש אשמח לקרוא גם כן את הרשימה הזו?
זה בהחלט ארוך, להקליד, ולקח לי כוח וגם זמן (שלושת רבעי שעה מחיי, שין, שווי בנפשך!)
החשיבה, הניסוח וההקלדה גרמו לי לנצל את שלושת-רבעי-השעה הזו באופן מקסימלי לדבר שיועיל לי בהמשך, ומקווה שגם לך 🙂 ואני מסכימה לגלות לך בתנאי(!!!) שתוסיפי על מה שכתבתי. אם לא אני אבקש מהאתר למחוק, ראי הוזהרת!! (איך אני באיומים? ?)
אבן, שום סליחה ובצל סליחה, אני אאפשר לך ברוב טובי לקרוא אותה, (כמה כיף להרגיש אצילת נפש ונדיבת לב! הו, בוודאי שאתן לך לשזוף בה את עינייך!) והתנאי הוא… עייני ערך שין.
שולחת את הרשימה הנ"ל בתגובה נפרדת, לכל ה'הגב'ים' שיבואו בעקבותיה.
שלושה רבעים של שעה!
וואו.
לא יודעת איפה לקבור עצמי מבושה.
אבל בסדר, את קברת אותי תחת איומייך- – –
מקווה שעוד אזכה לראות את אור השמש. סורי, אור תגובתך.
וואו זה היה מהמהם!!
את כותבת כל כך מוחשי שין שנשאבתיי
פליז תכתבי עוד סיפוריםםם
או שתעשי בלוג??? בבקשה!!!
תודה, אייס!
שמחתי לקרוא שאני כותבת מוחשי.
מקווה גם לכתוב עוד סיפורים.
אבל בלוג?
כן כן!
אני מחכה לראות בלוג שלך!
טובבב
(עיניים מתגלגלות לשמים)
אבל כפי שכבר אמרתי- בקרוב יעלה משהו שלי בן כמה פרקים.
בלוגונוש.
יאאיייי איזה כיףף:)
אה ולי לא מגלגלים עיניים!
אווווווווווו
מושלםםםםם
פליזז תעלי עוד סיפורים כאלההה
חחח
הסיפור הזה די רחוק משלמות…
תודה, בראוניז!!
איך רק עכשיו יצא לי באמת להתיישב ולקרוא את זה בעיון?
אז.. הכתיבה יפה, כרגיל, אבל לענ"ד קצת היה חסר משהו בתיאור התהליכים שהיא עברה. תשאירי את זה מעורפל כמו שאת יודעת, שין, אבל לטעמי לא היו מזיקים קצת יותר תיאורים על התהליך..
ו..לא יודעת, לדעתי הסיפור הזה יפה קצת פחות משאר הסיפורים שלך, אבל בהתחשב ב'נ.ב' הכל מובן?
וסליחה, שין, מודעת שיצאה לי תגובה לא מי-יודע-מה מפרגנת, אל תשפטי, פשוט אחרי ליל נדודים ארוך ומעצבן.
ואת מוכשרת כרגיל, מחכה לעוד סיפורים שלך. כבר די הרבה זמן לא עלו כאלה..
איזה נס שקיים הנ.ב. הזה…
מודה שבאמת החסרתי פרטים. לא בכוונה, כמובן.
אני עדיין לא יודעת עם הבעיה הזו בי או פשוט זו הכתיבה שלי ואין מה לעשות יותר.
תודה, אבן!
בעז"ה, בקרוב עוד סיפור.
סיפור קצת מוזר, חייבת לציין. (וזהו, לא אהרוס לי יותר)
רק התחלתי לקרוא, אמרתי לעצמי, זה שונה מהסיפורים של שין. מאוד.
לא יודעת למה אפילו, תחושה. ואז אני רואה מתי כתבת את זה (אימוגי צוחק) אולי זה חלק מהסיבה. אבל בלי קשר, כן, הכתיבה כאן שונה. לכיוון חיובי. אני אוהבת להתנסות בעוד סגנונות.
אהבתי מאוד את בחירת הנושא.
רק דבר אחד לא כל כך הבנתי. הייתה קבסית, או מטפלת רגשית? ואיך תוך מפגש אחד היא הצליחה להחזיר אותה ללימודים? זה טיפונת ק'יצי, לא?
אבל בסך הכל, מדהים. כמו כל הסיפורים היפהיפים שלך.
נקווה שתראי את זה מתי שהוא 🙂
יכול להיות שארבע וחצי לפנות בוקר מוציא ממני דברים שונים. יש מצב גם שפשוט גיליתי עוד סגנון שאני יכולה לנסות לכתוב בו.
יש מצב את יותר ממקדת לי מה שונה בכתיבה? או שזו מלאכה קשה מדי?
ו… כן. באמת פרט לוקה בחסר. אולי הייתי צריכה רק להוסיף איזה משפט על עוד שלושה מפגשים…
ואין לי מושג מה היא הייתה. לא מבינה בפרטים הללו בכלל. נראה לי שהיא הייתה הכל ביחד??
בכל מקרה זה סיפור הזוי מכל כיוון שלא תסתכלי עליו. רק מוזר שאהבו פה את הנושא הזה, ואת העלילה המשונה הזו.
תודה, במבי!
אני אנסה.
חושבת שהיה פחות מעורפל, זה אלף. בית, כתבת יותר מציאותי, מקורקע כזה. בדרך כלל הדברים שלך יותר תלושים (בקטע טוב) שלא מדובר על משהו שממש מתקשר אלינו, כמו לימודים. סיבוך, מקווה שהבנת. גימל, מהר מהר מהר. בדרך כלל הסיפורים שלך זורמים לאט יותר, תהליכים מתרחשים לאט יותר. כאן הכל עובד בבומים, וקצת בהי הנד. שזה בדרך כלל הכי לא את.
בדרך כלל, זה לא הולך ביחד. קבסית זה קבסית. מטפלת רגשית זה מטפלת רגשית. אולי קבסית מפנה למטפלת רגשית…
לא חושבת שהוא הזוי, חושבת שהוא מיוחד וקצת שונה מהרגילות שלך. ודווקא לכן התחברתי אליו.
הכי בשמחה שיש 🙂
פחות אוהבת לכתוב מקורקע. להיצמד למשהו.
מעדיפה להתעופף על הערפל שלי ולהגיע לאנשהו- – –
אולי לכן הסיפורים שלי לא יוצאים מגבולות התיקייה שלי במחשב. (טוב, נו, מלבד שותפות…)
הסיפור הזה באמת היה מהיר. לקח לי הכי קצת זמן לכתוב אותו. כמובן, בהתאם לנסיבות וכו'…
נפלא ממש שהתחברת אליו.
אולי במקומי.
אכולת סקרנות… סקרנות, שין טעימה? אולי תתני גם לנו לטעום?
ונעבור לעניין שלשמו התכנסנו:
לדעתי, ואני חוזרת שוב: לדעתי, סיפור יפה צריך לכלול:
*עלילה מעניינת:* התחלה מנקודת מבט מקורית, המשך _____ (לא מצאתי ביטוי ממצה), סוף שסוגר מעגל, או משאיר אותו פתוח, עם נקודה למחשבה עבורינו.
*רצף השתלשלות אירועים מובן:* ואני מדגישה: מובן. ואם לא הבנתי בקריאה ראשונה אני אחזור ואקרא שוב. העיקר שאבין, בסופו של דבר:)
(מכירה את נ. ארי? מעניין אותי מה דעתכן על הכתיבה שלה. נדון בזה מאוחר יותר)
*ניסוח מלוטש ובהיר* – ובלי חזרות וסרבולים. גיוון במאזכרים, תארים מקוריים, בקיצור.. הבנתן:)
*כתיבה תקינה:* מבחינה דקדוקית. אין מה להאריך:)
*ניראות חיצונית מוצלחת:* טכנית- כיף לקרוא סיפור עם פיסוק נכון וחלוקת פסקאות מרווחת ולא ארוכה ומעיקה.
*מסר:* לא משנה אם הוא קל, כבד, מוגש לפה שלי בכפית או מוסווה בין השורות. אני אוהבת סיפורים עם מסר. ואם הוא פרקטי, יישומי ושמיש לחיים שלי – עוד יותר! לא אוהבת לקרוא סיפורים שבאו לתאר את מצב החסה בשטחים, ואני יודעת שאני נורא מקורית כרגע.
כמו בכל עסק טוב, גם בכתיבה יש בונוסים. לעניות דעתי הבונוסים הופכים סיפור מרצף משפטים – לאומנות עם נשמה.
והבונוסים שהצלחתי להעלות בדעתי הם:
– משפטי מחץ (ראו ערך במבי, שין, פיג'מה, דבורי רנד ושות')
– משפטים עם דו משמעות, שרק בקריאה שנייה-חמישית-עשירית מבינים את עומקם (מיה קינן אלופה בזה. דבורי רנד גם מצטרפת.)
– ציניות עוקצנית וקלילה (ראו ערך מיה קינן)
– כתיבה מתפייטת. סוג של שיר משולב בסיפור. (דבורי רנד. דבורי רנד. דבורי רנד. מי ידמה לה ומי ישווה לה.)
– קטעים שגורמים לי לעצור שנייה, לחשוב על משמעות מעבר למילים.(דבורי, מיה, ליבי, רותי קפלר ושות')
– סאב-טקסט כתוב (ליבי קליין. אוהו ליבי קליין.)
– ציטוטים שמתאימים במדוייק לסיטואציה. (דבורי רנד, כל כך! לפעמים אפילו לא שמתי לב שזה ציטוט מרוב התאמה. גם ליבי קליין משלבת המון, אותי באופן אישי ציטוטים שובים.)
נגעתי בצורה מאוד פשטנית בקמצוץ של מאפייני כתיבה, בכל אופן- היה מעניין לערוך את הרשימה הזו אחת ולתמיד, תודה שזיכיתן אותי 😉 !
הריכוז שלי לא ברמה המקסימלית שלו כרגע (@אבן דרך?) אז רק קחנה זאת בחשבון.
מחכה לביקורת שלכן, לתיקונים ולהוספות, על הרשימה החלקית והלא-משקפת הזו. הן בטוח יהיו מעניינות.
וכל שאר המרכיבים שלא ציינתי, הם המאפיינים את סגנון הכתיבה שלך (לא פנייה לשין דווקא, באופן כללי:), ביטויים שבהם את משתמשת, תוכן העלילה ואופן בנייתה, בעצם- כל מה שהופך התרחשות רגילה ליצירה. ואת זה רק את תדעי לעשות, עם הכתיבה המיוחדת שייחודית רק לך. וזה כל היופי בכתיבה, בעצם. שאותה סיטואציה יכולה להיכתב בהמון צורות וסגנונות שונים.
מערכת יקרה, אשמח שתאשרו את התגובה הזו למרות אורכה המסתעף, כי.. כמו שכבר ראיתן השקעתי עליה שלושת רבעי שעה מחיי 🙂 תודה על הכל!
וכמו שאתן יכולות להסיק, דבורי רנד מוזכרת כאן כל שורה שנייה עקב ההתפעמות שלי מהספר 'שומרת השערים' שאתמול גמרתי לקרוא בפעם השישית. יצירת אומנות מזוקקת, אין מילים.
שין, קראת?
טוב, יוז.
יש לי המון מה לכתוב.
אבל הזמן- – – נושף בעורפי ממש.
תחזרי לכאן עוד איזה יומיים, טוב?
אולי בסוף חול המועד הראשון.
למה, מתארחות אצלנו שתי אמריקאיות שחוגגות יום טוב שני, ובמקרה הן ישנות בחדר שלי, ובמקרה המחשב שם…
חג שמח!!
ואוו, שין, אלופים אתם! אלופה את. מעריכה.
אחזור, אחזור:)
מקווה שהקלדה בחול המועד נחשבת כתיבה בשינוי. צריכה לברר את העניין.
טובטוב לא אבלבל לך בשכל
חג שמח שותפות!
לפי מה שהבנתי יש כל מיני דעות בעניין ההקלדה. תבררי מה נהוג אצלכם.
ושכחתי שאפשר להתגנב מהמחשב הנייד- – –
דבורי רנד.
איך רציתי את 'הלוואי שתהיי' לחג!
ושכחתי לקנות…
את שומרת השערים קראתי פעם אחת.
ספר מדהים. כאילו, מה זה מדהים? אין מילים…
רציתי לקרוא שוב. אז ביקשתי מבת דודה שלי להשאיל. "נאבד לנו" היא אומרת. אויש.
פניתי לחברה שלי. "אני לא מוצאת את הספר הזה" היא מספרת.
הלכתי לעוד חברה. "אין לי מושג איפה זה!"
זו דבורי שגזרה עליי חרם ושמרה על שערי הספר נעולים?
ואני לא יודעת מאיפה להקיף את כל הפרמטרים היפים שכתבת- – –
אני צריכה לשבת על זה עוד קצת.
אני גםם רציתי להזמין מהאתר של יפה נוף את הלוואי שתהיי, ואני מחר בירושלים (???) אז כנראה שאקנה בחנות! אח, חלום שמתגשם.
אויש, מתסכל. מאחלת לך שתזכי להשיג אותו מהר!!! שווה כל מאמץ, שין, אז אל תחסכי 😉
מממ.. אני אחכה.
חח סתם. בלי לחץ, שין. ותודה על המחמאה!
יאאא
את נוסעת לירושלים?!
כיף לך. כיף לך.
אני מקנאת בך על אף שירושלים קרובה אליי ממש.
והכי כיף לקנות בחנות.
איך אפשר להחליף את החוויה הזו, ההתרגשות שממלאת את הלב כשנכנסים לחנות האוצרות. ההסתנוורות הזו, הרצון לקחת הכל. מישוש הדפים. התחושה ששילמת, וקיבלת עולם בתמורה- – –
הייתי בירושלים, הייתי ועודני..:)
ברוך השםם.
שיןן, הצורה שבה את כותבת רגשות ותחושות, סוג של משפט פיוטי, פשוט מדהימה. זה כל כך ככה!!
ו..הכותל יפגוש אותי היום, בעז"ה. גם אותך?
גם אותי!
עוד שניה אני יוצאת לשם!
לכותלללל
האמת שזה היה ממש חמוד!!
שין מהממת!
תודה, יהלום יקר ומלוטש!
אהבתי ממש את 'האמת'??
יו שין!
זה יפהפה!
בדרך כלל שאני רואה סיפור, ממש אין לי כוח לקרוא אותו?
והפעם, או שהשעמום חוצה גבולות או שהתגובות דירבנו אותי.
ותקשיבי, היה שווה.
את מוכשרת, ממש!
ואם לפי התגובות ולפי הנ.ב. הוא עוד פחות מוצלח מהאחרים – – –
אז המילים שלי נגמרות פה.
יא,
אז אני חייבת תודה עוד יותר גדולה לכל מי שהגיבה…
שמחה ממש לדעת שהרגשת שהיה לך שווה להתבזבז על המילים שלי.
וכן, בפירוש זה סיפור קצת שונה….
תודה!!
יוזבד, פליז תזכירי לי בימים הקרובים להגיב על מה שכתבת כאן. יש לי מה.
ו..שין, רק הערונת אגב קטנטונת שהתאסמנה(מלשון אסימון)במוחי ממש בימים האחרונים:
עליתי על זה.
הכתיבה שלך בסיפורים הקצרים דומה לשל דבורי רנד.
אני טועה, או שאכן שאבת ממנה השראה?
באמת?!
אני לא יודעת אם להיפגע או לשמוח.
אני אוהבת את הכתיבה של דבורי, ייתכן שאף הושפעתי ממנה, אבל לא הייתי רוצה לכתוב כמוה. אחרת, מי צריך את שין?
מקווה מאד שזה לא כך באמת.
אחרי הכל- אני ממש לא כותבת כמוה. לפחות לא תוכן. (עד כמה שנחתום מסוגל להעיד)
לא אמרתי שהכתיבה שלך כמוה.
אמרתי שיש בכתיבה שלך משהו דומה לשלה.
קבלי זאת כמחמאה, שין!
אקבל, אקבל.
וגם אודה ברוב נימוס:
תודה, אבן דרך!!
??
שיןן
למה צחקתי מהמילים –
המורה ריין?????
חחחחחחחחח
משום מה מזכירה לי מישהייייי שקשורה איכשהו לעבודהה:))
???
לעבודה?!
חחח
כן, בשינוי אות, וממש עמדה לי מול העיניים.
אולי כתבתי את זה מפני שהיא מזכירה לי מתמטיקה (בעע בררר) הדבר שהכי לא חסר לי.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח
את זוכרת שאני פה לעזור לך בתרגילים הקשוחים האלו…
חחחחחחחחחח
יו נואו…
נו מה כל הקטע עכשיו עם העבודות אחרי צהריים וזה….. לכן נזכרתי בה…..
אה
יואווו
חחחחח
כן, זוכרת את הקטע.
ומקווה ממש שלא אצטרך אותך. בינתיים זה בסדר…
וואהו, שין
לוידעת איך, נתקלתי בפוסט הזה ונסחפתי…
הסיפור והכתיבה- פשוט וואו!
מדהים!
תודה לך!
את משהו נדיר!
לוידעת למה מזכיר לי המח שלפני שלוש שנים, במוצאי יום כיפור, עלה לפה סיפור.
לוידעת למה זוכרת את זה.
ואין לי מה לומר על
מסגרת.
בטוח שאין?
תחפשי, אני רוצה לקרוא מילים שלך..
שתהיה שנה טובה, אמן!