מנסה

הוא ניצב מולי.
ממלא את כל האופק.
חוסם את המעבר.
אין ברירה צריך לטפס.
לעלות את ההר.
אני מפחדת.
ומה אם זה סתם?
לחינם?
אולי בכלל טעיתי בדרך?
הרוח דוחפת אותי קדימה.
מעודדת להמשיך.
'תתחילי'
היא לוחשת.
ומה אם אני אתאכזב שם למעלה?
'ומה אם האושר מחכה לך בפסגה?'
היא לא מוותרת.
ואולי זה בכלל אסור לבזבז כח על הטיפוס הלא נכון?
אני מוטרדת.
הרוח מחייכת.
אולי דווקא משם למעלה תוכלי למצוא את ההר הנכון?
אני יכולה ליפול!
'את יודעת להחזיק חזק'
היא צודקת הרוח.
אבל אני מפחדת.
לוחשת בלי קול.
הרוח לא עונה.
מחזיקה לי את היד חזק.
עם שריקות מספרת לי שאני יכולה.
זה לא משנה מה יהיה שם בפסגה.
אם בכלל אגיע לפסגה.
אני את שלי עושה.
מנסה.
גם אם אני לא אמצא שום אושר בפסגה.
גם אם בכלל לא אגיע אליה.
אני את שלי עושה.
מנסה.