מנהרת הזמן/1

פגשנו את גיטה
הן היו ארבע חברות, וזוגות של תאומות.
מוסי חני שרי ומירי, מוסי ושרי היו תאומות ממש זהות שאי אפשר להבדיל בינהן, ואילו חני ומירי בכלל לא ראו עליהן שהן תאומות…
אחרי שהכרנו לכן קצת אותן, נתחיל.
כל יום חמישי הן היו הולכות ביחד ארבעתן לחלק נש"ק,
הבעיה הייתה שזוג אחד תמיד חילק הרבה והזוג השני בקושי חילק ותמיד הן היו רבות מי הולכת עם מי ולאיפה. יום אחד בעודן מתווכחות ניגשת אליהן אישה מבוגרת ומציגה את עצמה "קוראים לי גיטה".
היא אומרת שהיא גדלה בתקופה של פעם ברוסיה ומתחילה לספר להן…
לפני שהיא התחילה היא אמרה שכל שבוע שהן יבואו לחלק נש"ק בסיום החלוקה הן יישארו אצלה בערך חצי שעה והיא תספר להן (כל שבוע היא פתחה עם פתגם חדש, היא רצתה להראות לאחיות ולחברות איך אפשר להסתדר…)

 
וכך היא מתחילה:
טוב בפעם הראשונה אני אזכיר פתגם שמאוד היה ידוע אצלנו והוא היה חלק בלתי נפרד של העיירה.
"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" הפתגם הזה היה סמל בעיני יהודי העיירה, כולם התייחסו בכבוד אחד לשני ועזרו אחד לשני.
רגע שניה אני אסביר לכן מה זה הפתגם הזה נכון שאתן יודעות אבל אני אחדד לכן את זה…
"ואהבת לרעך כמוך"- לאהוב את החבר שלך כמו שאתה אוהב את עצמך, שהאדם צריך לאהוב את השכן שלו כמו שהוא אוהב את עצמו, אפילו אם אותו אדם לא חבר שלך אתה צריך לאהוב.
"זה כלל גדול בתורה"- זה כלל מאוד גדול בתורה שבלי הכלל הזה לא היינו יכולים לעשות כלום.
אתן בוודאי מכירות את הסיפור של תלמידי רבי עקיבא?
למה הם מתו במגפה, למרות שהם היו צדיקים מאוד גדולים וידעו את התורה והכל…
הבעיה היחידה שלהם הייתה שהם לא התנהגו בכבוד זה לזה, לא כיבדו, לא אהבו זה את זה, הם התייחסו אחד לשני בזלזול לא נהגו באהבת ישראל אחד לשני.
טוב, נחזור אלי לעיירה הקטנה ברוסיה.
היינו חמישה ילדים בבית, אני הבכורה, שתי אחיות מתחתיי ועוד שני בנים. אחי הקטן היה כמדומני בן 4 או 5 כשהתחילה תקופת הק.ג.ב.
"הי, מה השעה?" שאלה בבהלה שרי, הן הסתכלו על השעון וגילו שממש מאוחר. הן הודו יפה לאישה ואמרו שהן יבואו בעז"ה בשבוע הבא אחרי חלוקת נש"ק.
כל עוד נפשן בן הן רצו לרכבת וכמעט פספסו אותה, עלו בדקה אחרונה.

הן שיחזרו את כל מה שהיה ופתאום קלטו איזו חוויה הן מפסידות כל שבוע בזה שהן לא מתנהגות יפה ורבות מי תלך עם מי. הן החליטו החלטה טובה שהן מתנהגות יותר יפה ויותר באהבת ישראל…