ממלכה במבחן-ההמשך – חלק ח'

היי חברות!
קודם כל, סליחה שלקח הרבה זמן. הסיפור כבר כתוב, אבל היה צריך להקליד אותו, ולכן רק עכשיו (י"ט תשרי) עשיתי את זה.
יש לי גם הודעה מרעישה, אבל אני שומרת אותה לסוף.
***

"משהו הפריע לך הבוקר, נכון?" שואל עמינדב את אחיו, בשעה שהם צועדים חזרה לביתם.
"כן. כלומר, לא", יהודה מנסה להסביר את עצמו, "כלומר, לא משהו רציני. סתם, שני אנשים פה, שראיתי".
"אה-הא. הגיוני. בסביבה הזו… " מגלה עמינדב הזדהות, "בהחלט ייתכן שהם היו שיכורים".
יהודה מהנהן. האומנם רק בגלל זה? הוא לא בטוח. אבל זה תגובה זו סגרה את הנושא מבחינת אחיו, ואין לו כוונה לפתוח אותו שוב.
הם ממשיכים ללכת בשקט עוד כמה רגעים.
ואז הוא רואה אותם.
"עמינדב", הוא פונה לאחיו, דחיפות בקולו, "המשך ללכת. אני כבר אגיע".
"למה… " תמֵה עמינדב.
"נדבר בבית", אומר יהודה ומשתתק, מאזין לשיחתם של היושבים מעבר לגדר.
"אני אומר לך, הוא לא יסכים לשמוע בקשה כזו. מאז הסיפור עם הלוחם ההוא, שערק, הוא לא מוכן לעשות דברים כאלו", אומר אחד, בעל קול נמוך במיוחד, "פחדן", הוא מוסיף, שעשוע בקולו.
"בטוח?" מברר השני, "אני מוכן לשלם כל סכום שיידרש".
בעל הקול הנמוך צוחק: "איך אתה יכול להתחייב לדבר כזה", הוא שואל, "כשאתה לא יודע אילו סכומים נרצה? זה פזיז מאוד מצידך, חבר".
"אם תעזרו לי, ונצליח", אומר השני בהחלטיות, "כמלך לא תהיה לי בעיה לשלם גם סכומים גדולים במיוחד".
כמלך? מתפלא יהודה, כמלך איפה?
השניים מסתכלים לכיוונו, והוא ממהר להסתתר מאחורי שיח, אסיר תודה, בפעם הראשונה, על קומתו הנמוכה.
"כנראה עבר שם חתול", הם קובעים לבסוף.
הם ממשיכים בשיחתם, אך יהודה כבר אינו מקשיב.
הוא ממהר הביתה, תוך ניסיון להבין מה שמע.
"מה קרה?" לוחש לו עמינדב.
"סיפור ארוך", ליהודה אין כוח לפרט, "הקשבתי לשיחה של -"
"אתה?!" קוטע אותו עמינדב, "אתה מתבדח, נכון?"
יהודה חסר כוח מכדי לדבר, והוא פשוט מניד בראשו.
"זה פשוט לא מתאים לך!"
"אם עכשיו אתה לא מאמין לי, כנראה אין טעם שאספר לך מה שמעתי", אומר יהודה, מריר קמעה, "כי אז תחשוב שבאמת איבדתי את שפיות דעתי".
"אם אתה לא רוצה לספר-אתה לא חייב", מצהיר עמינדב, "אבל אם בכל זאת תרצה-אני פה בשבילך".
"תודה", עונה יהודה בחוסר כנות, "אני מעריך את זה".

***
פה, בעצם, נגמר הפרק הראשון
ולהודעה המרעישה:
אין לי כוח לכתוב את זה יותר