ממלכה במבחן-ההמשך – חלק ז'

חלק ז'. וואו. מוזר לי לכתוב את זה. אבל ממש מוזר…
התשובה מהפעם הקודמת היא: אמממ… תגלו בפרק הבא, בסדר?
התשובה לא ממש משנה לי, אני זו שקובעת כאן;)

***

אחרי שנת לילה ארוכה וטובה נפגשים האחים שוב, ובעוד פאר בוצע את לחמו שואל שלוואן: "איפה, בעצם, נמצאת האיגרת המדוברת?"
"אצלי, כמובן", עונה פאר, "בתיק המסע שלי".
משרת נשלח להביא אותה, ושלוואן שואל בהיסוס: "סיפרת לפולס?"
"לא, הוא רגיש כל כך…" משיב פאר, "אם זוהי רק תרמית, הוא עלול להתאכזב".
שלוואן מהנהן בהבנה.
האיגרת מגיעה סוף-סוף, ושלוואן מעיין בה, פעם, פעם שניה, ועוד אחת וגם אחת נוספת.
"אין פה זיופים", הוא קובע לבסוף, "לפחות, אני לא הבחנתי בכאלו".
"אתה יודע מה חשבתי פתאום?" שואל פאר רטורית, ומיד ממשיך, "למה שלא נבקש ממנו שיבוא הנה?"
"רעיון נחמד", שלוואן מרים את ראשו מהאיגרת, "רק קח בחשבון, שהוא היה שותף למרד".
"שיבוא בזהות בדויה", חותך פאר, "אנחנו, אחיו, נוכל לזהות אותו גם כך".
"צודק", מסכים שלוואן, "שלח לו איגרת חזרה, ובה הסבר לו שכיוון שאנחנו חוששים מזיוף, אנחנו מבקשים ממנו שיבוא הנה. אלוקים!" הוא מתחיל לצחוק פתאום, "מעולם לא חשבתי שיבוא יום ובו אדרוש ממישהו הוכחות לכך שהוא אחי!"
פאר מביט בו רגע, ואז צוחק גם הוא.
"נכון", הוא אומר, משגוועו צלילי הצחוק, "לפעמים עושים דברים לא בדיוק שגרתיים…"
"החיים שלנו לא היו כל-כך שגרתיים" מגיב אחיו הצעיר מיד.
פאר מהנהן. "אז אתה מציע שאשלח לו איגרת חזרה, ובה אבקש ממנו לבוא הנה לביקור", הוא מסכם את שיחתם, "ואציע לו לבוא בזהות בדויה. עוד משהו?"
שלוואן מניד בראשו. "זהו", הוא אומר, "כלומר, זהו לנושא הזה. לפחות לכרגע. ועכשיו, תרצה להצטרף אלי לסיור במטעי התפוחים?"

—

הזמן עובר מהר כשנהנים. אין הסבר אחר לכך שזמן קצר לאחר שיצא אל החצר, הוא נקרא לארמון, לארוחת ערב עם אביו.
"סליחה על העיכוב", מתנצל בסטיאן, "אחרי ישיבת הממשלה המשכתי לדון עם המלך על כמה נושאים חשובים".
"טוב לחיות למען המטרה", אומר מהללאל בחיוך, "וטוב שמוצאים את הטעם בחיים".
ושאר ארוחת הערב נאכלת כמעט בדומיה, אך רגע לפני שהם מסיימים לאכול אומר בסטיאן: "הוד מלכותו ביקשני לשמש כשליחו, ולהעביר לך את בקשתו, מהללאל", הוא עוצר לרגע, לוגם מכוסו, "הוא רוצה שמחר, אחר הצהריים, תבוא אליו. יש לו כמה דברים שהוא רוצה לשוחח עליהם איתך".
"איתי?" תמה מהללאל.
"לא הבנתי על מה…" מתנצל אביו.
"אבל מחר, מן הסתם, תגלה", משלימה אימו החורגת בחיוך.
"נכון", מסכים מהללאל, "ובכל זאת אני סקרן כבר עכשיו"
"סבלנות, ילד, סבלנות", אומר בסטיאן, משועשע, "תן לעולם להתנהל בקצב שלו"
"לכל זמן", מוסיפה גאטלי, "ועת לכל חפץ, תחת השמיים"

***

הוופ! (עם שורוק) סיימתי לכתוב את החלק הזה. מה דעתכן?
יצא נחמד, נראה לי.
-דבר שחשוב לי להגיד: אונמר כזו חמודה, נכון?😍😍😍
-שאלה: איזה ספר בסדרה הכי אהבתן? אני נראה לי הכי אוהבת את פדהאל.
-חידה: כמה בנות יש, בסדרה, שקוראים להן פועה? את התשובה (כולל פירוט מי הן) אכתוב בפרק הבא.
-ספויילר: בפרק הבא- יהודה ועמינדב חוזרים (תרתי משמע)
אה, ועוד שאלה: לעשות ספויילרים גדולים יותר או שלא?
זהו זה.