ממלכה במבחן-ההמשך – חלק ג'

כשהוא מגיע לטרקלין אחיו הגדול כבר נמצא שם.
"שלום, פאר", הוא אומר בשקט.
"שלום, שלוואן", עונה פאר בחיקוי מדויק של אחיו הצעיר.
"נחמד לפגוש אותך", שלוואן מתיישב, "הגעגועים הביאו אותך לפה היום?"
פאר צוחק צחוק מהיר, חרישי, שאלמלא היה אחיו כה חד מבט הוא היה נעלם מעיניו.
"התגעגעתי? אולי. אבל מה שבאמת הביא אותי לכאן הוא איגרת", הוא אומר, "ולא תאמין ממי".
"ממי?"
"מברכיהו", עונה פאר.
שלוואן ממצמץ. "צדקת, אח גדול ונבון", הוא אומר, ציני כהרגלו, "אכן איני מאמין".
פאר נאנח: "גם אני לא לגמרי בטוח, לכן באתי לפה. בכל מקרה, ברכיהו -" הוא מתחיל לומר, אך שלוואן קוטע את דבריו:
"או המתחזה לברכיהו".
"או המתחזה לברכיהו", מסכים פאר, "כותב מכפר קטן ליד ירושלים".
"הא לך!" מריע שלוואן, "שנסיך יצליח להפוך בבת אחת לעובד אדמה?"
פאר מחייך. "נסיך עדין ומפונק כמו שהיית", הוא עוקץ את אחיו הצעיר, "כנראה לא יצליח. אבל ברכיהו היה סוחר. הוא נסע הרבה, וממש לא היה מפונק. וחוץ מזה, מה מונע ממנו להמשיך ולעסוק במסחר?"

שלוואן מהרהר בדברים.
"יש היגיון בדבריך", הוא מודה, "ובכל זאת, איך נדע שזה באמת הוא?"
"הוא שתל באיגרת רמזים. הוא ביקש שנספר לפולס, לאסתר ולמרים שהוא עדיין חי. הוא סיפר שבתקרית של יוזבד בנטיליאן הוא פגש את הנסיך יקוואל", פאר מונה, "הוא גם שאל האם אתה משתמש בפרוות הטיאלי שהוא קנה עבורך. והוא כתב שאף על פי שהוא שמע על איחוד כוזר, הוא שלח את האיגרת לאלקן, מפני שלא ידע היכן יוכל למצוא אותנו".
"אז אלרון שלח אותך לפה?" מוודא שלוואן.
פאר מהנהן.
"ועדיין", שלוואן חוזר לנושא המקורי, "זה לא מספיק. אין עוד רמזים?"
הוא חשדן, ופאר מוצא שהצדק איתו.
שתיקה משתררת בחדר, עמוקה ומוחשית עד שאפשר לחתוך אותה בסכין.

***

רציתי להתחשב בבקשתכן, ולעשות את זה יותר ארוך, אבל לקח לי למעלה משעה להקליד את הקטע הזה, אז לא היה לי כוח…
עמכן הסליחה…