מי אמר שאני תמיד מחייכת?

השבוע, מתארחת אצלנו בת חן אלישביץ היקרה שהסכימה לשתף אותנו בדרך האישית שלה; הנפילות והקשיים יחד עם השמחה הגדולה שקיימת בה. מוזמנות לקרוא כל מילה, זה שווה את זה:)

1. איך קיבלת את ההודעה שאת משותקת מעכשיו עד..? מה חשבת כשהבנת את זה וזה נכנס לך לתודעה? (קלידים)

2. תמיד אומרים שאחרי שאדם עובר ניסיון כלשהו בסופו של דבר הוא מודה עליו (ככה זה בכל הראיונות שעושים או בספרים) השאלה שלי היא איך את מודה על מה שקרה לך? או שאולי לא? ברור שהכל מה' וזה עוזר להבין שיש מישהו גדול שמכוון הכל מלמעלה אבל בכל זאת כל הקשיים שבדרך והנפילות זה לא קשה?? (יערות האמזונס)

3. איך אחרי הידיעה שזו הדרך שהקב"ה בחר עבורך היית יכולה להמשיך להאמין בו? להתקרב, להרגיש בת שלו, להתפלל ולקיים את הציוויים שלו? זה כאילו להודות על הקושי שנתן לך… (מתעניינת וגל המקורית)

4. כשזה קרה זה היה סוג של קפיצת התבגרות? (לב משופשף?)
ברור שזו קפיצת התבגרות. לחוות חוויה כזו בגיל 19.. זה הופך את הבנאדם להרבה יותר בוגר לקבל את החיים בפרופורציה אחרת. להבין מה חשוב; מה עיקר ומה טפל, להעריך את החיים, להבין כל מיני תובנות שמגיעים אליהן לפעמים רק בגיל 30-40. פתאום בגיל 19 הראש מתחיל לקבל הבנה אחרת.

5. איזו דמות הייתה הכי משמעותית בעינייך לאחר התאונה? (לב משופשף?)
אמא שלי. ההורים שלי שהם היו איתי לאורך כל התקופה, לאורך כל הדרך. תמכו בי גם נפשית וגם פיזית תמיד האמינו בי שאצליח, לא ויתרו לי, נתנו לי הרבה הרבה כוחות בכל התהליך הזה.

6. מי היה או מה היה זה שחיזק אותך כשלא היה לך כוח לכלום ורצית להגיד שלום לעולם…?? (יוניון)
בתחילת התהליך, המשפחה שלי, ההורים שלי, החברות שלי שחיזקו אותי. בהמשך כשהתחתנתי אז זה בעלי והילדים שהם היום מחזקים אותי ברגעים שאני באמת רוצה להגיד שלום לעולם. ברגע הזה שאני פשוט נזכרת בהם ואני יודעת כמה אני חשובה להם, כמה הם רוצים אותי, כמה הם לא יכולים בלעדיי וגם אם אמא שלהם היא נכה, משותקת, היא לא יכולה לעשות שום דבר (ובאמת יש מצבים שאני פשוט שוכבת במיטה ולא יכולה לעשות שום דבר) אז עדיין אני יודעת בחוויה שלי שאני חשובה להם והם צריכים אותי ואם אני לא אהיה כאן זה יחסר להם. אז הידיעה הזו שאני משמעותית עבור הילדים שלי, המשפחה שלי, עבור בעלי זה מה שנותן לי את הכוח.

7. אין עוד שום דבר שיכול לעזור לך?? זה סופני כאילו? (תה קמומיל…)
ב"ה אני מאמינה שזה לא סופני. הרופאים אומרים אחרת..

8. זה נכון שהיה לך עכשיו ניתוח שהיה אמור לגרום לך להצליח ללכת? אם כן, הניתוח הצליח בסופו של דבר? (פטרוזיליה, אחת, אפרוחית)
עברתי ניתוח שכן בעז"ה הוא יעזור לי לעמוד על 2 רגליים. אני מאמינה בזה מאוד. כמובן שזה מחקרי ויש על זה סטטיסטיקות לא מאוד גבוהות אבל אני מאמינה שהקב"ה הוא מעל הסטטיסטיקות. הרבי כתב לי ברכה כל כך מדויקת שאני בטוחה בזה. הרבי כתב לי- " יחזור לאיתנו הראשון" אז זה יקרה. ואני מחזקת בתוכי את האמונה הזאת בכל פעם שאני נשברת. אני נזכרת מה הרבי אמר לי ובזה שהקב"ה הוא באמת הרופא הכי גדול אז אני מאמינה שבעז"ה, זה הכלי שאני עשיתי, הניתוח, והקב"ה יראה לי את התוצאות בקרוב.

9. מאיפה את שואבת את כל הכוחות האינסופים שלך?? (ילדה של הרבי!!/יוניון)
שוב, אמונה, רבי, תורה, חסידות, ילדים, משפחה. כשאני עושה דברים משמעותיים בחיים שלי זה נותן לי את הכוחות. כשאני משפיעה על אנשים. הרצאות, סדנאות. שאני רואה שאני נותנת לאנשים זה נותן לי משמעות וכשאני בחוויה שאני משמעותית עבור העולם אז זה נותן לי את הכוח להמשיך ולחיות.

10. האם היה לך רגע ממש קשה שהיית בטוחה שזהו, אין לך כוח יותר, נגמר? (דבורי)
ברור. כל הזמן. הרבה פעמים במהלך החיים שלי עד היום יש רגעים שאני אומרת לעצמי שזהו נגמר ואין לי יותר כוחות ואני רוצה להיעלם. זה קורה תמיד. המבחן זה באמת להתגבר על הזמנים האלו ולקום כל פעם מחדש.

11. איך את מתמודדת עם זה בחיי היום יום? האם את מתפקדת כמעט כמו כל אדם אחר בכיסא גלגלים? (מקושרת)
ב"ה היום יש הרבה טכניקות והרבה כלים שמסייעים להתמודדות. בכלל, העולם היום במודעות הרבה יותר גבוהה לכיסא גלגלים אז ב"ה אני עצמאית לגמרי ואני מתפקדת. מצליחה לבשל, ולקלח ולטפל בילדים שלי, לנהוג ולדאוג לעצמי בכל התפקוד שלי. ב"ה אני לא צריכה עזרה שמישהי תעשה בשבילי את הדברים, ב"ה!

12. איך הצלחת ללדת ילדים אם את משותקת? (לא מושקא!, מובהרת)
זה לא סותר את זה. השיתוק לא סותר ההיריון או הלידה. כל עוד הרחם לא נפגע ונשאר שלם אז אין בעיה ללדת ולהביא ילדים לעולם. ב"ה הלידות שלי היו לידות רגילות. מדובר בנס של ממש כי באמת במצבים של שיתוק בד"כ מנתחים ניתוח קיסרי אבל שוב זו הייתה התעקשות כוח הרצון מהרבי שהרבי פשוט כתב לי שאין דבר העומד בפני הרצון והלכתי יחד עם האמונה הזו ועם הרבי וב"ה זה הצליח. 5 פעמים עד עכשיו.

13. איך הילדים שלך מרגישים עם זה שיש להם אמא משותקת כי את לא יכולה לרוץ אתם וללכת לגן משחקים וכו' מה שכל ילד רוצה בעצם.. (ילדה של הרבי!!)

14. איך זה כשמישהו רואה אותך ונרתע? איך ההרגשה? (חושבת בקול)
בהתחלה, בתחילת הדרך שלי היה לי קשה לראות שאנשים מסתכלים עליי ונרתעים או שזזים הצידה. לא היה לי נעים עם זה. הרגשתי שונה, הרגשתי מוזרה. הרגשתי כאילו יש לי איזו מחלה מדבקת שאנשים נבהלים. לאט לאט עם הזמן כשלא ייחסתי את זה אליי הבנתי שהבעיה היא אצלם ופשוט יש להם קושי לראות את האדם כמכלול ובעצם הם רואים רק את הכיסא. הם לא רואים שעל הכיסא יש גם בן אדם, יש רגש, יש מעבר. אז אני כבר פחות מתרגשת מזה.

15. האם את מצליחה להבין יותר אנשים שקשה להם? (לב משופשף?)
כן ב"ה. זו העבודה שלי, לטפל באנשים, להכיל את הקשיים שלהם. את מה שעובר עליהם. זה נותן לי הרבה הרבה סיפוק. זה גם דבר שהגיע בעקבות התאונה בעקבות זה שגיליתי בתוכי גם יכולות נפשיות וכוחות שרציתי לתרום לאחר. לתת לו כוחות עם הקשיים שכל אחד מתמודד אתם. כמובן שקשה לראות קשיים של אחרים, זה לא קל. אבל אם אני בתודעה כזו שאני באה לעזור להם לצאת מהקושי ושאני כאן בשליחות של הקב"ה והוא דרכי ייתן לאדם את הכוחות ואת המילים הנכונות והכלים שיעזרו להם.

16. מה שעברת עוזר לך לראות את העולם מזווית שונה?(לב משופשף?)
כמובן. כמו שאמרתי זה לקבל פרופורציות אחרות. מה עיקר מה טפל.

17. השירים שהלחנת, מתי גילית את הכישרון הזה? מי חיבר אותם? מה גרם לך לחבר את השירים המדהימים שלך? (יוניון)
אז קודם כל, אני כתבתי את התוכן של השירים. השירים עצמם כמו שהם בנויים עכשיו זה אחרי עיבוד. מצאתי את עצמי במצבים קשים.. ובד"כ כשקשה אז יש יותר השראה כנראה. פשוט כתבתי דברים שיוצאים לי מהלב וראיתי שבדברים האלה יש תוכן, מסר, יש איזשהו עניין להעביר אותם הלאה אז פניתי למישהי מקצועית שעוסקת בשירים ובכתיבה והיא עזרה לי להפוך את התוכן הזה לשיר. הלחנים הם ניגוני חב"ד שעליהם שמתי את המילים.

18. איך היה לגלות שכתבו ספר על הסיפור חיים שלך? (משהי מתעניינת)
מפתיע. לא יאומן. הייתי בטוחה שזו סתם המצאה. שהיא בטח הכירה את הסיפור שלי אבל אח"כ כשהבנתי שזו באמת כזו השגחה פרטית מופלאה אז היה מדהים לראות את זה.

19. איך זה שאת, עם כל הסבל שעברת ועוברת מסוגלת להמשיך לחייך?? בעוד שאנחנו שאין לנו ב"ה סיבות אמתיות להיות עצובות מתעצבנות ומוחקות את החיוך על כל דבר (דבי)