מיתרי הקול

כל מי שעברה גבול כמוני וחוזרת לאט לאט . תמיד!
"היי! את, עיצרי!"
'מה?'
"עיצרי!"
'אני לא שומעת, סליחה.'
"היי את ממש עוברת אותו. תעצריי!"
'לא. אני לא יכולה.'
"פליז! לאאאא."
'מה קרה? למה את צועקת?'
"זהו. את בצד השני."
'מהה? הצילו! לא! למה לא אמרת לי לעצור?'
"אמרתי. לא שמעת."
'עכשיו מה עושים?'
"מה את עושה. זה כבר לא קשור אלי."
'רגע! את לא בעדי?'
"לא."
'למה?'
"אני שומרת הגבול שכחת?"
'לא..אבל מה זה קשור?'
"אני לא בעד העוברים אותו."
'אז אני לבד?'
"כן."
'מה?'
"זאת לא הפעם הראשונה."
'נכון:( אבל פעמים קודמות עזרת לי. החזרת אותי לצד החיובי של הגבול.'
"נכון. לא הפעם!"
'אכזרי.'
"לא ממש-ממש לא."
'תסבירי.'
"לא ממש נטשתי. הענקתי לך לצד השני פטנט לחזרה."
'מה? איפה?'
"אצלך."
'איפה?'
"ביציבות שלך."
'אין לי אחת כזו.'
"יש! ברגע זה אני עוזרת לך למצוא אותה."
'תודה.'
"מרגיש לך עכשיו קצת אחרת?"
'אמ.. אולי… מרגיש לי עיוורון.'
"כן, נכון, חכי רגע. שכחת להדליק את האור! תחפשי. ישלך כח!"
'היי. ניראלי מצאתי משהו.'
"כן? איך הוא מרגיש?"
'אמ.. יאו קשה להגדיר. הוא מרגיש ניפלאא. כמו כפתור של..'
"של מה?"
'כפתור של כח כזה, של מודעות עצמית.'
"לטוב או למוטב?"
'גם וגם. חכי… אני לוחצת. '
"שלוש ארבע ו.."
'ישש הצלחתי. יש לי כוחות! אני מרגישה אותם.'
"יש ועוד איך."
'חכיי אני חוזרת! שניה ואני אצלך.'
"היי איזה יופי! רואה אותך."
'כןן גמני אותך. יאוו! זה אורמ שעברתי את הגבול חזרה!'
"שמחה בשבילך."
'תודה.'
"אמ.."
'היי לא מתאים לך להסס. מה קרה?'
"אני מסופקת אם להגיד לך משהו."
'מה? תגידי!'
"את א ל ו פ ה! ואני מעריצה אותך הכי בעולם:*"
'תודה.'
"את קרה.."
'כן.. נכון. אני חוששת.'
"להיתבלבל בצדדים של הגבול?"
'בדיוק.'
"אבל מצאת את הכתפור, זוכרת?"
'כן! נכון.זוכרת ויזכור.'
"ישש! אז עכשיו אפשר שוב לומר לך?"
'כן*-* תודה רבה! שלמה איתך (איתי) 🙂
תודה שנתת לי העתק למפה שלך. תודה!'