מישהו מרח את השמיים

בליל צבעים
מישהו מרח את השמים.
צבע אותם באדום, התחרט בסגלגל, זילף בכתום ומעך לתוכם בכח גבשושי עננים. לבנים.

צייר במכחול עבה פסים כחולים, מטושטשים. השפריץ בצהוב זורח, לא סימטרי. ומול בליל הצבעים הלא מושלם, נעצר.

לא חיכה שהכתום יתמזג באציליות לאדום. לא הוסיף ברק לסגול. הותיר אותו כך, צורח בססגוניותו. בבלגן צבעיו, בפצעיו האדומים שפעורים במרכזו. מביט בו כך, לא שלם. חסר. מבולבל. אחר.

אוהב אותם, את השמים, בזעקתם הצבעונית. מחבב את אורם הבלתי מהוקצע.

אוהב אותנו, יוצר השמים ויוסד ארץ. אוהב אותנו גם ככה. צבעוניים. צועקים. מבולבלים. סוערים. מקבל אותנו, אבא, גם בעודנו חסרים, אחרים.
צעקתנו מגיעה עד לב השמים, אל אבא.