מיומנה של עוזרת טז

(אחרי) חנוכה שמח לכולן!!!

לפרק הקודם

טוב, אז בעיקרון רציתי לכתוב את הפוסט הזה עם תמונות, אבל מכיוון שזה בלתי אפשרי- ננסה להסתדר בלי.
הערה: יש מצב שתזדקקו לדימיון המפותח שלכן. תתכוננו.

שלום. קוראים לי מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב. (ציור של סטיקמן עם כובע ומזוודה).
אני ביזנסמן חשוב (ציור של סטיקמן מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב עם פרצוף חשוב וביזנסמני, כובע ומזוודה) ואני עושה ביזנס במסעדות. בלבד.

אז היום הלכתי ל________ (נא להשלים בקו שם של מסעדה בשרית שאתן מכירות). הזמנתי מלאאאא אוכל (ציור של מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב שמן מאודדד, מלקק שפתיים, לובש כובע ומחזיק מזוודה), שכלל: הרבההההההה בשר, (ציור של מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב **שכבר הספיק להוריד את הכובע אבל לא להוריד את המזוודה** עוד יותר שמן), סלטים, שיפודים, וכמובן… קינוח. (ציור של מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב עוד יותרררררר שמן!!!).

לאחר חצי שעה מורטת עצבים? (עכשיו היה לו זמן גם להניח את המזוודה) שבה חיכיתי לאוכל שיגיע (מה, שאני אתחיל לעבוד בלי אוכל? היישמע כדבר הזה??), סופסוף הגיעה המלצרית הנחמדה שלי עם האוכל שהזמנתי…. יואו, הכל לוקח שניםםםםם במדינה הזו!!!!!

היא הניחה לפניי סכין ומזלג (סכין שחיטה נראלי…. ?), ברכה אותי בברכת "בתאבון", או לאלו החוצניקים בינינו "בון אפטיט" (ציור של מלצרית אובר-נחמדה מחייכת עם שיניים לבנות ישרות זורחות) והלכה לה.

בתור ביזנסמן עסוק ביותר, הייתי חייב להתחיל לעבוד, ולפיכך נטלתי בידיי את הסכין והמזלג והתחלתי לחתוך את הסטייק שהזמנתי.

מה אומר ומה אדבר? נפל לי האסימון. (~קלינק!~)
פתאום הבנתי למה המלצרית חייכה אליי ככה, עם כל השיניים!

הטבח כנראה החליט לעשות לעצמו חיים קלים, קנה בשר מהקצביה, ו- פלופ! הניח לי על הצלחת. (אז מה באמת לקח לה כזה מלא זמן????)

מכירות את כל הדיילות האלה ששואלות אתכן "אוכל כשר בשבילך??" עם חיוך ענקיסטי פליסטיק כזה, שנראה שמוכרים אותו בכל חנות שקל למינה, מרוב שיש לכולן כמה ממנה…

עכשיו יש לך סיבה למה כל הגינונים והפלסטיות… כי האוכל שהונח על צלחתו של מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב לא טוב בהרבה מהאוכל הגורמה שנותנים בצלחות זהב וברוב פאר והדר במטוסים….

(ציור של מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב מאוווד שמן וכועס, יושב ליד שולחן עם סטייק לא מבושל בעליל.)

קראתי במהרה למלצרית ה-כבר-לא-נחמדה שלי, (שכבר לא חייכה עם כל השיניים הלבנות הזורחות שלה)
(תמונה של מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב צורח על מלצרית שכבר לא נחמדה, עם שיניים לבנות ישרות זורחות—- אבל מוסתרות, מכיוון שהמלצרית הכבר לא נחמדה שלנו כבר לא מחייכת…?)

בקיצור, הסיפור שלנו לא נגמר, מכיוון שהמלצרית הכבר-לא-נחמדה היתה מלאה בתירוצים כרימון, על איך שהבשר אמור להיות חי, מכיוון שהוא הזמין מדיום ולא וואל דאן, (ואם היה מזמים וואל דאן היו נותנים לי חתיכה שרופה אבל מילא…).

וכולי יושב ותוהה לעצמי (מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב, כן?) מה עובר על העולם הזה, ממתי אנשים אוכלים בשר חי???

בכל מקרה, זו היתה הפעם האחרונה שנכנסתי למסעדה בשרית…

אני מחזיר את המיקרופון ליאכנע המהממת (!!!!!??)

היי, שומעות?
השבוע היתה לי חויה מאוד דומה למוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב, (חוץ מהקטע האחרון, כי ברור שאני מידי נחמדה מכדי לצרוח על מלצרית חמודה??) אבל… סתם נקודה למחשבה שעלתה לי…
מי הבנאדם המטורלל שהחליט שאוכלים בשר חי? כאילו, ממתי זה נורמה לאכול משו לא מבושל??
לוידת… אני קצת צריכה מישהי שתסביר לי…

טוב, יאללוש ביי.

הערת הכותבת: רבותיי, נא לא לדאוג, לכל הדאגניות למיניהן- לא כתבתי את השם של מוישי זלמן חיים משה דוב מושיקוב כל פעם. השתמשתי בהעתק הדבק… מה הייתי עושה בלעדיו? ???