מיומנה של מורה/7

מלחמת אחים?!

היה מתאים לספר לכן על התחלה
בעיניים של של מורה
על הריח של הכל חדש,
אבל משהו אחר גרם לדפדף לעמוד אחר, חדש.
הפוסט הזה היה אמור לעלות בהמשך ברצף היומן
אבל מהומה באתר גרמה להזיז אותו ממש היום, לכאן.
היום דפדפתי קצת ליום מרעיש במיוחד
בואו, בלי הקדמות, שמעו מה קרה אחד לאחד.

באותו היום
התעוררתי למשמע צעקה
מוישי היה אדום
וציבי ממש בכתה,
מה קרה? סתם.. מלחמת אחים
תוך כמה שניות חזרו החיוכים,
בארוחת הבוקר זרקו מילה או שתיים,
אבל כשיצאו מהבית הרוחות היו רגועות ומצב הרוח בשמים.
יצאתי גם אני אל בית הספר,
וניסיתי לעשות בראש קצת סדר.
אבל כאילו היום יום המריבות,
גם כשהתקרבתי לכיתה שמעתי צעקות,
העדפתי באותו רגע לחזור לחדר מורות,
ולא, לא כי אני מהמתעלמות.
דווקא כי אכפת לי מכן, תלמידות
שמעתי את המילים ולא רציתי שמלראות אותי תהיו מובכות.
אז חיכיתי לצלצול ואז לאט לאט עליתי,
ואתן השתתקתן כשמרחוק נראיתי,
אתן חושבות שאני מכלום לא יודעת,
אבל התכנית שלי אחרת, במקום אחר נוגעת.

אתן הקוראות כבר ניחשתן, נכון
בדיוק חזרו משבת קעמפ או ארגון.
ומשום מה נדלקה נורת המריבה
מי יותר טובה, אמיתית ושווה.

עכשיו אטשטש פרטים,
לא אספר בדיוק מה היה מהלך העניינים,
אבל אעביר לכן את עיקרי הדברים.

האם יצא לכן פעם להשתתף במריבות,
על סוגי דלק ומכוניות?
אולי מישהי הבינה לאן אני חותרת
אנחנו רבות כאשר הנושא נוגע, אני מחוברת.
אוקי, סימן טוב, הכיתה שלי רוצה משיח
אבל לא זו הדרך לערוך שיח.
ומאידך אם אכנס בעין הסערה ואפתח את פי
יחשב לי הדבר לעוול כאילו בנזין הבאתי באמתחתי,
כי כל אחת ואמונתה מהבית, והחינוך,
אין לי שום עניין במסגרת שיעור להכניס עצמי לנושא סבוך.

נקודת העניין היא החשיבות של השלום
כולנו בני אדם שמחכים לבוא משיח ממש היום.
לדון בנושא לא יועיל
אבל לחשוב על דברים שיחזקו את האהבה זה יציל.

אז כן התעלמתי אולי, אבל רק לכאורה,
כי לשיעור חינוך הכנתי הרבה דברי תורה,
ועכשיו בקצרה אעביר לכן את המסר,
ומקווה שדברי יסדרו ביניכן קצת את הקצר.

מכירות את הסיפור, האמת הוא קצת מבדח,
על חסידים שאל רבם באו בשאלת מפתח:
יאמר נא רבינו מדוע פרשת בלק על שם של נוכרי?
והרב הביא משמו מסר ייחוד!
'בלק ראשי תיבות ואהבת לרעך כמוך' אמר,
התלמידים סבו אחור אך אחד אמיץ חזר,
'יאמר לי הרב כיצד? ואיך?
הפסוק כתוב הרי בו' ולא בב'"
הסביר הרב "הו' בב' מתחלפת
והכ' לק' הופכת'"
בקש שוב החסיד 'אבל… זה לא מסתדר
אולי הרב יוכל להוסיף הסבר'
ענה הרב בחיוך מנצח דבר גדול
'אהבת ישראל מקיימים גם כשלא מסתדר ונח זה הכל'.

אז תלמידות יקרות ברשותכן חוזרת אל הבוקר,
אל מוישי, ציבי, והצעקות בחדר,
אבל אחים כמו אחים ואחרי רגע הכל נשכח,
שוב הם חברים טובים, האח.

אז למה בינינו קשה כל כך לזכור?
למה כשלא נח מיד נעלם האור?
למה חושך השנאה שורר ללא סוף?
למה לא לתת לאהבה לשטוף?
כשם שפרצופיהם שונים, לנצח הדעות לא יסתדרו
אבל האם בגלל זה שווה להרחיק את משיח במו ידינו??
אם כולנו רוצים משיח, הנקודה היא האחדות,
ולא משנה איזה שיר ינגנו בהתוועדות.
גן ישראל, אורו, שבת נציגות או שכולה משיח
בואו פשוט על הגאולה נשיח.
בלי מסביב, בלי חילוקי דעות,
הכי יחד שיש רק ככה נזכה לתשועות!

נתתי לתלמידות זמן לחשוב,
לא פשוט ככה לקום ולאהוב,
לקח להם זמן להבין ששמעתי הכל,
אבל מבטיחה לכן שבכיתה שלי החיץ בין הקבוצות פחות גדול.

אתן גם מסוגלות אם תפתחו עיניים ולב,
וגם למי ששונה מכן תתנו להתקרב,
ובע"ה בזכות 'חיוך האחים',
נזכה לאהוב זו את זו בגאולה לנצח נצחים.

וזה הגיוני, מניסיון, עוד מהזמן שלי כתלמידה,
אני הייתי שייכת לצד הפוך מחברתי הטובה,
ובכל זאת, אף פעם לא רבנו, בחיים!
ולמה, כי היינו באמת כמו אחים.
כן. זה אפשרי לאהוב על אף ולמרות,
זה אפשרי לדלג על המחלוקות ולהתנהג כאחיות.
לפרגן על מבצע מוצלח, לפרגן על כתיבה,
גם אם לא בהכל אני מאמינה,

אז אולי היה מתאים לכתוב על התחלה והתחדשות,
אבל הפוסט הזה היה דחוף, פשוט
ואני מאמינה שההתחלה הכי טובה
היא עם המון המון קבלה ואהבה!
כולי תקווה,
תפילה,
שהלוואי ויום אחד ייעלמו המריבות,
מבטיחה לכן, שבדיוק ביום הזה הרבי יחליט להתגלות!