מיומנה של ט"טית /2

היום השלישי
אתמול הכריזו על לימוד בחברותות. חילקו חוברות. לקחתי אחת. היא הייתה אפורה עליה עיטורים בצבע ירוק פסטלי. יפה. הכנסתי לתיק. התכוונתי לשכוח ממנה.
כוונות טובות, הן טובות. אבל לא יותר. כמו כל הקודמות שלי, גם אלו התפוגגו להן בחלל, משאירות אותי להתמודד עם התוצאות. הן תמיד מנצחות, התוצאות, הן חזקות, מציאותיות, ומחוברות לקרקע.
כנראה לא קשרו להן חוט, שמו ברוח.

אחרי השיעור הראשון נשמע הצלצול המכריז על היציאה ללימוד בחברותות. הן יצאו, כולן. נשארתי בכיתה. לא ידעתי מי הזוג שלי. לא שאלתי. הוצאתי את החוברת. עיטורים ירוקים הסתלסלו שם, חרצו לי לשון. פתחתי אותה, מתעלמת מהם. קוראת על תשובה. צדקה.

"תמר?" מישהי עמדה מעלי. ביקשה את תשומת ליבי. נתתי לה אותה. "כן?" הרמתי עיניים. זו הייתה המחנכת, צעירה. ריחמתי עליה. בטח למדה הוראה רק בגלל שזה התפקיד שתפרו לה מאז שנולדה.
לא שאלו אותה אם היא אוהבת, רוצה.

הסתכלתי עליה. ולמרות שלא מכובד לחשוב בצורה כזו על דמות מבוגרת, לא יכולתי להימנע מלדמיין עדר כבשים, שעל צווארן צמיד ועליו פעמון. רועה בראשו. וחליל.
"מה את עושה פה?" היא שאלה. כאילו שלא ראתה. אמרתי לה שאני לומדת. היא אמרה שהיא רואה. לא שאלתי למה שאלה. שתקתי. היא אמרה "את צריכה לצאת". אמרתי לה שאין לי זוג. היא אמרה שלכל אחת יש, זה מסודר. אמרתי לה שלי אין. היא התלבטה. בסוף יצאה מהכיתה.

"יש כאן מישהי בשם תמר?" ראש מתולתל הציץ לתוך הכיתה, חיפש אותי. "את יודעת איפה תמר לובין?" ההיא התקרבה, התיישבה ליד הקלסר של תפארת. "זו את." היא צחקה, הציצה על הקליגרפיה של השם שלי שעמלתי לשרטט בגב החוברת. "אני חוי הילמן, יו"ד אל"ף שתיים. החברותא שלך." "אה" לא מצאת משהו יותר טוב לומר. ידעתי שהמחנכת תסדר לי זוג, בסוף. לא תכננתי שזה יקרה כל כך מהר.

"טוב, רוצה להתחיל ללמוד?" היא שאלה בשביל הנימוס, התחילה להקריא הלכות תשובה וכוונת הלב. לא הקשבתי, זה לא הפריע לה להמשיך לנאום, לסיים קטע. "תודה. המורה שלי שלחה אותך ללמוד איתי. נכון?" התגברתי על הצלצול, כמעט צעקתי. בנות נכנסו פנימה עם חמצוצים. היא קמה, פלסה לה דרך בין כולן. השאירה אותי עם שאלה, ידעתי את התשובה.
היה לה עטיפה של חמצוץ בכיס. היא כנראה למדה כבר, קיבלה את הפרס. מצאה לעצמה גמילות חסדים, מצווה להכריע את כף המאזניים. להעביר את רוע הגזרה. אולי בעצם זו המצווה של המחנכת, שלוחו של אדם כמותו.
מי כעמך ישראל.