מחשבות של סליחות

מעומק הלב

הייתי הלילה בסליחות.
אמרתי מילה
במילה.
ניסיתי קצת גם
להבין
ולהתבונן.

ניגנתי במנגינה של
החזן.
עמדתי ואמרתי בקול
אדוני אדוני
קל חנון ורחום.

ומשם התחילו המחשבות.
על מה
אני מבקשת
סליחה?!
וממי?

יש כל כך הרבה דברים
שאני צריכה לשנות
יש מצוות שפיספסתי
ודברים לא טובים
שעשיתי.

ואני באמת רוצה להשתנות.

רוצה להתחבר אליו
ולחזק את הקשר.
ללמוד עוד עליו
ולעשות מה שנדרש.

ושמעכשיו אני לא אפספס
אף תפילה.
וכל יום אכין נט"י.
ואצליח לכבד את ההורים.
ולאהוב את כולם
ולעזור.
ולעשות.

וששום דבר רע שעשיתי לא יחזור!!

ואז
עוד פעם היצר
לוחש לי
שנה שעברה.
מה השתנה.
גם אז.
אותה החלטה.

ואני?!

באמת קצת מיואשת.
חוששת.
ששוב לא אצליח.
ושוב אכשל.
ושוב.

אבל אז… מה?
האם לא תהיה לי שוב
אפשרות להתרומם בחזרה..?