מחר יהיה אחרת לגמרי

הסיפור שהכי מדליק אותי
אוווף. התבלבתי. שרפתי זמן. העברתי את היום.
לפחות סיפור חסידי לפני השינה אני מצליחה לקרוא.
לעגלון יהודי אחד היה ילד. הילד לא ידע ללמוד, בקושי ידע לדעת משהו מהחיים שלו.. הילד כן ידע לעבוד קשה. הוא היה עוזר לאבא כל יום לנקות את הסוסים, להאכיל, ועוד ועוד… יום אחד אבא מעיר את הילד שלו ואומר לו: 'צדיק, קום, היום צום, התפילה ארוכה'. 'צדיק' קם, מתפלל כמו שהוא יודע, ומחכה לארוחת בוקר. כשאבא שלו קולט את זה, הוא מתעצבן עליו… "אמרתי לך שהיום צום!!!". הילד לא מבין מה אבא שלו רוצה ממנו. מה זה הצום הזה שבגללו הוא לא מקבל אוכל לפני העבודה הקשה. ככה עובר היום, הילד רעב נורא, עובד קשה, ועדיין האוכל לא מגיע. בסוף היום הילד כולו פגוע, גם עובד כל כך קשה וגם לא מקבל אוכל. רק בלילה, כשכבר היו כוכבים אבא שלו מזמין אותו לארוחה. בוקר חדש מגיע. העגלון מעיר את הבן שלו… אבל הילד לא קם. הילד פגוע. אין אוכל – אין עבודה. נאנח האבא…
מחבק את הילד ואומר לו: " זיסקייט, מארגען וועט זיין גאר אנדערש". מותק, מחר יהיה לגממממרי אחרת!