כבר שנתיים שאת לא באה לשבתות
כבר שנתיים שכולנו מתגעגעים מחפשים אותך בנרות
תאמת שכבר התרגלנו
לצערינו…
השבוע רצינו לארח כי רצינו גיוון
קראנו למשפחה אחת והם שמחו בזימון
כבר הצעתי את המיטות בחדר שלך
חשבנו שהם ישנו שם כי החדר ריק מחכה לך
ברגע האחרון אמא מקבלת הודעה ממך
הודעה שאת חולה בבית ורוצה לבוא לשבת לבית אימך
למה כשאת חולה את באה?
כבר שנתיים שאת לא כאן ובאה רק כשאת חולה?
אל תחשבי שקל לנו לארח אותך
זה כל כך מוזר שאני ככה מדברת עלייך
זה נשמע שאת נשואה אבל לא!
את לא נשואה את בחרת לגור לבד…
את בחרת ללכת מהמקום שבו גידלו אותך
את בחרת לבגוד במי שילד אותך
במקום לומר להם תודה על הבית האוכל והבגדים
הלכת וסטרת להם על הפנים
על ההורים שבלילות לא ישנים
מרוב דאגה שאוכלת אותם בפנים
במקום להחזיר לך ולנתק איתך קשר
הם נותנים לך יותר מכולנו ביחד פי עשר
הם דואגים לך יותר מכל אחד בעולם
ועושים הכל כדי לשמור על הקשר איתך מולם
את לעולם לא תביני כמה הם נתנו לך
את לעולם לא תצליחי להודות להם מספיק
את לעולם לא תצליחי לחזור למה שהיה מקודם
את תצטרכי לעשות המון בשביל שכולנו נסלח
אני אישית לא פגועה ממך
אני פגועה בשביל אמא ואבא
אני רואה אותם ולא סולחת בשמם
אני יכולה לא לסלוח
הם חייבים להפגין לך את כל הרגשות הכי יפות
אין להם את האפשרות להיפגע
גם אם תעשי את ההכי רע
כי הם הורים וצריכים רק לאהוב
הם מפחדים וחושבים לפני כל מילה שיוצאת מהפה שלהם
ולדעתי לך זה לא מחמיא
בן אדם שמפחדים ממנו
הוא מסכן!
ואת ילדה מסכנה
סך הכל בחורה בודדה
שבורחת מהסביבה שהכי טובה לה
אנחנו מתפללים בשבילך כל יום ויום
אמא הצדיקה שלך קמה כל לילה
לומר עליך תיקונים כדי שתחזרי בתשובה
אני בטוחה שאת לא רוצה להיות רעה
אני יודעת שפשוט רע לך בתוך הנשמה
אני בטוחה שיום אחד תחזרי אלינו
אני יודעת שהיום הזה יבוא ואת תבקשי סליחה
על כל הפרידות העזיבות והמסרים…
אני יודעת שהיום הזה יבוא
ואת תדברי איתי כמו בן אדם
מאחלת לך שזה יקרה לך מהר
כי את מפסידה כל רגע יותר ויותר
שלא תחשבי לא נכון
אני אוהבת אותך המון
ויודעת שמבפנים יש לך הרבה מה למכור
אז מחכים לך כמו למשיח
אוהבים ומצפים כל יום מחדש
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
זה.. עצוב.. ומרגש..
😭
קוראת ולא יכולה שלא לכאוב את אחותך. מצטערת שאני לא רואה אותך מספיק ככותבת.
זה כל כך מזכיר לי את אחותי הגדולה, שאמנם גרה לבד מגורמים אחרים.
אני קוראת וחושבת על המחנק שלה. על כמה שהיא צמחה מאז, על הדרך שלה, האחרת, בבית שלנו היום.
וזה הכי יפה שבסוף דווקא בחולי וברגעי המשבר היא תופסת מי תמיד יאהב אותה. זה הצעדים הראשונים, הקטנים, חזרה. בדרך שלה, כמו שהיא.
וכמה כוחות נפש, ואהבה בלי ביקורת, וחוזק צריך בשביל להיות במקום של ההורים שלך.
וכמה קבלה צריך בתור אחות. להשקיע בלאהוב עם ולמרות ודווקא, להתקרב, אפילו שלא רואים תוצאות, ונדחים. בתקופה הראשונה.
מתלבטת כל כך אם לשלוח את התגובה הזו, לא ברור לי בכלל שזה מה שאת צריכה לשמוע.
מעריכה ומחזקת את ידייך. יהיה טוב.
אני מבינה את התשובה שלך מסכימה איתך
אל תדאגי אני מקבלת אותה מאוד וזה היה ברגע שממש כעסתי
אמאאא עצובבב
😥