מזל טוב מזל טוב! וברוך הבא מלך המשיח! /8

פורסם לראשונה: י׳ בניסן תשפ״ב

לימוד משותף לכבוד י"א ניסן – פרק אחרון

לפרק הקודם

הלוואי שכשהפוסט הזה יעלה, הכותרת כבר לא תהיה בגדר איחול אלא פשוט הודעה אמיתית.

לפני שנתחיל לסיים את המאמר המופלא הזה, שנשמע כמו תמצית רצונו של הרבי, הנה ציטוט תגובה של הרבי לברכת מזל טוב שקיבל בחלוקת דולרים (הוצאתי מתוך קטע וידאו):

"אם תברך אותי שמשיח יבוא לפני יום ההולדת שלי, אז לא תהיה לי טירחה מיוחדת ביום ההולדת… משיח ייקח אחריות על כל הדברים הללו"

אמן!

– – –

החלק האחרון, הייתי נותנת לו כותרת נפרדת והיא "למה אנחנו חייבים משיח בדחיפות?" הבה נרצה זאת בדעת, ולמעלה מטעם ודעת.

משל אחרון: לשתות מהממטרה (לא מומלץ אגב, בד"כ אלו לא מי שתיה)

הם היו צמאים נ-ו-ר-א, חבורת ילדים קמוטי חולצות, מתנשפים ומנסים למחות את הברק מעל מצחם.

ההסעה שהבטיחו להם מבית חב"ד חזרה הביתה אחרי הביקור ב'מאפיית מצות' התעכבה קצת, ואף אחד מהם לא רצה להסתכן ולחזור פנימה בשביל להשיג מים, וכך לפספס אולי את הרכב שיוביל אותם הביתה.

פיני חשב שרק הוא פוזל לכיוון הממטרה, אבל כשראה את יוסי צועד לכיוונה הבין שלכולם יש רצון משותף… הוא עקב לראות איך יוסי ירווה את צמאונו מהשפריץ חסר הבקרה שמסתובב באפס רגישות מצד לצד.

יוסי ניסה להתקרב, אבל הזרם שפגע במכנסיו הבריח אותו.

"יש לי בקבוק ריק" ריחם עליו מוטי "תנסה למלא אותו ואז לשתות.

הוא התקרב שוב עם הבקבוק ו— בום. הזרם העיף את הבקבוק למרחקים. יוסי עשה פרצוף מסכן. "אוף, איזה חום".

"בואו נעמוד עם לשון בחוץ מול הממטרה, משהו ישפריץ לנו פנימה" הצעה מבית היוצר של פיני.

קיצור המעשה, כשהגיעה ההסעה עלו עליה חמישה ילדים רטובים מכף רגל ועד אש. הצליחו להרוות את צימאונם? לא ממש.

יוסי, שעדיין לא השתחרר מהחוויה המתסכלת, הניע את אגרופו בתנועות קצובות קדימה ואחורה "מה בסך הכל רציתי? ברז. ברז. משהו שאפשר לכוון ולקבל ממנו כמות סבירה".

"כן, זו פשוט מציאות הזויה, שכמויות של מים נשפכות עליך, ואתה לא יכול ליהנות מזה כמו שצריך" הסכים מענדי.

—-
הנמשל: השפעה מקיפה והשפעה פנימית

בואי קודם כל נבין את המושגים הבסיסיים בשביל ההמשך. רק מעדכנת שהכל קשור כרגע בהקשר רוחני:

חיצוניות – מביאה להשפעה מקיפה

פנימיות – מביאה להשפעה פנימית

רק תזכרי את זה כרגע כמו נוסחה, בע"ה יובן יותר בהמשך.

עכשיו נמחיש את זה בעזרת המשל הנ"ל.

השפעה מקיפה – זו השפעה שמגיעה לכל האיזור בשווה. היא יכולה להיות אפילו בכמות גדולה יותר מהשפעה פנימית, אבל היא לא מגיעה באופן מותאם למקבל, וכך למקבל בעצם אין הרבה סיכוי ליהנות ממנה.

במשל? ממטרה. מ-ל-א מים היא משפריצה, אבל אי אפשר לכוון אותה לכמות ולעוצמה שרוצים. יש לה עוצמה אוטומטית מכוונת מראש, והיא שופכת את המים בלי לבדוק מי נמצא באיזור, כמה מים הוא צריך ולאיזו מטרה.

השפעה פנימית – זו השפעה שמותאמת לצורכי המקבל. מכוונת ישירות למה שהוא זקוק וחודרת אליו לפנימיותו. היא לא חייבת להיות מאוד מאוד גדולה ובשפע, אבל היא פשוט עושה את פעולתה.

במשל? ברז מים. אפשר לכוון את העוצמה, למלא כלי בנחת, לשתות בכמות הרצויה ו-הנה, הרווינו את הצמא באמצעות כמויות סבירות ומותאמות לגופינו.

אמרתי שהכל קשור ברוחניות, זאת אומרת שפע רוחני שיורד אלינו מלמעלה. אבל זה בדיוק אותו דבר בגשמיות. עובדה. גם במשל זה אותו דבר, ואת יכולה למצוא מלא משלים גשמיים אחרים לאותו רעיון.

המאמר הזה כולו עוסק בעניין הבחירה של הקב"ה בנו, ושלנו בקב"ה. ועכשיו סוף סוף נזכה להבין את השתלשלות הדברים בהקשרם. וגם לראות במוחש איך שמשיח, גם מבחינה שכלית הוא פשוט נצרך ובדחיפות!

הקדוש ברוך הוא רוצה בנו, בעם ישראל. תמיד. אבל אחרי החורבן ולקראת הגאולה – הוא רוצה בנו מחדש. העניין הוא, שרצון (כפי שהזכרנו בפרק הקודם) הוא עניין שלמעלה מהשכל, למעלה מהגדרות, והוא בעצם כמו ממטרה בשבילינו. מביא לנו שפע שאין לנו יכולת לקלוט כי הוא לא מותאם לנו. הרצון של הקב"ה בנו כפי שהוא לכשעצמו, הוא בעל השפעה מקיפה.

איך נזכה לקבל את השפע באופן פנימי שאפשר להכיל אותו? באמצעות הרועה. באמצעות המשיח.

רועה (כך מובא במדרש על תהילים) – התכונה שלו שהוא דואג לצאן באופן אישי, לכל אחד ואחד מהעדר. ולכן דרכו יכולה להגיע אלינו (הצאן) ההשפעה מלמעלה באופן מותאם אישית. ומיהו הרועה שאנחנו מחכים לו? מלך המשיח.

ומי שמגלה לנו את זאת, הוא דוד המלך, דוד מלכא משיחא. כך מובא בפירוש על הפסוק בתהילים "למנצח לדוד להזכיר" – מה רוצה דוד להזכיר לה'? שלא מספיק לגאול את עם ישראל, חייב שיהיה לנו רועה! כדי שההשפעות מלמעלה יגיעו באופן מותאם לנו.

אגב, מהן ההשפעות ואיך השפע יורד לעולם? באמצעות לימוד התורה (את עושה את זה עכשיו!!!) ומכיוון שכל התורה שזכינו בה עכשיו היא כאין וכאפס לעומת תורתו של משיח – הרי שאנחנו מחכים לו בקוצר רוח. כי הוא יגלה לנו את התורה באופן של הבנה והשגה בתכלית השלימות – וזו ההשפעה הפנימית הכי מושלמת שיכולה להיות!

* * *

ולסיום הבה נראה את השתלשלות העניינים ונקבל תמונה מלאה ומדהימה:

הקב"ה בחר בנו, עם ישראל, באופן כזה שאנחנו המטרה שלו. לא אמצעי להשיג דרכו משהו (וזה נותן לנו את הכח לבחור בו בחזרה בבחירה פנימית, אנא נסיב מלכא)

⬇

נשיא שבט אשר ("ביום עשתי עשר יום") הביא לידי גילוי את העניין הזה על ידי הקרבת הקורבנות שלו, שהרי לכל נשיא היתה כוונה אחרת בהקרבת הקרבנות. וזו היתה כוונתו של נשיא שבט אשר.

⬇

אמירת האדמו"ר הזקן ופרסומה על ידי האדמו"ר הצ"צ ("איני רוצה מאומה… כי אם אותך בעצמך") גילתה עוד יותר בעולם את כח הבחירה שלנו ב'עצמות'

⬇

בפועל – זה נותן כח לכל אחד ואחת מאיתנו, ובפרט למי שהולך בדרכי רבותינו נשיאינו. שאף שיש לנו המון רצונות מבלבלים, כולל רצונות שמקורם לגמרי מהנפש הבהמית, בסופו של דבר אין אלו רצונות שמגיעים מעומק ליבנו. עיקר הרצון שלנו פנוי לחלוטין לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים. גם אם לרגעים נדמה לנו אחרת.

ואלו המשפטים האחרונים של הרבי מתוך המאמר עצמו:

"וכל זה נעשה מתוך שמחה וטוב לבב, בימי ההכנה לזמן חירותינו, וזה מביא גם את זמן חרותינו בפועל, גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש".