מוסר עבודה

אזור הדמדומים
האשמה טופחת על פניי
מפיחה בי רסיסים
של רגש
עפה לי הרוח, שורקת
מצליפה בי שוטים
של ארס
שלכת הסתחררה מולי
ערטלה עצים מעליה
ערפלה חושים בין
ידיה
מוללה חיים בדמיה.
–
אותיות גדולות
כבדות
אבנים
מצבות
יושבות לי על
הלב
מפעפעות בוורידים
רוקדות בעורקים
צווחים את נשמתם
צובעים באדום את
השחור והלבן
והדם
והאש
והעשן.
–
הנשימות נתפסות האיטיות
בורחות החוצה
נושרות מבין פיסות
החיים
האופק מתפורר
חלקים חלקים
משולשים
נקודות
עיגולים.
–
נכנעת לרוח
דוהרת איתה
מעליה
מצליפה בה חזרה
אמרות כנף
מצטרפת
לעצמי.
כשהמצפון שלי עבד שעות נוספות, והפעיל גלגלי שינים, הבנתי שלפעמים, להיות מוסרי זה אומר פשוט לשתוק.