מוח שליט על הלב. פעם ראשונה שניצחתי.

אני חוששת שכבר חפרתי לך מספיק
אם כן אז תגידי לי ואני אפסיק
אבל ראיתי אותך מעבר לחלון מחבקת מישהי בחוץ
והלב שלי נקרע
ואני יודעת שלא הייתי אמורה להסתכל
אבל העיניים שלי אוטומטית מתמגנטות לעיניים שלך
וזה גורם לי להישרף
כל רגע שני מהקודם יותר צורב
ולפני רגע חזרתי לכיתה כולי צוחקת
אחריי שדיברתי עם חברה
וזה לא קרה שנים שלא חזרתי עצובה מההפסקה
אבל אז פתאום בחלון ראית
את הלב שלי נשאר
בוער מדם
ובאמת נראה לי שחפרתי
אבל כל מילה שלך שורפת
ועכשיו יותר מתמיד הנפש שלי מתפוצצת
כי חיבוק אני חייבת
וראיתי אותו בחי
והעיניים שלי הסתנוורו
מקנאה יצאו
מחוסר מנכר עיניים
אני רוצה אותך עכשיו
ונשארו לי עוד יומיים
שלמים של גהינום
ולמה הם התחילו לי עכשיו?!
רציתי רק לראות את הדמות שלך
רק עוד רגע אחד
אבל מהשער נעלמת
אבל עובדה שאת נשארת
בתוכי את לא יוצאת
ה"שבת שלום" שלך הרג אותי
שנגמר לי המבט שלך
נגמרה לי הנחמה השורפת
שאני יודעת שאת בתיכון נמצאת
ויש סיכוי שאני אראה אותך
עוד כמה שעות הלב שלי יתאושש
אבל זה לא קרה
והמורה למה גילית לי שאת הולכת?
זהו זה נגמר
היום המאושר שתכננתי עם חברה שלי
הפך אותי לפיתה מרוסקת
ואני יודעת שאני מגזימה
ומה הסיפור
לראות את המורה שלך מישהי מחבקת
תסבירי, לא ברור
למה את בוערת?
מה זה עשה לך כל כך למה?
תגידי מה את לא יודעת להבליג
להתאפק לשרוף את הדרמה
שאת לעצמך עשית
כשהסתכלת לך בחלון
כשרצית לראות את המורה שלך רגע אחרון
לפני שמהתיכון השבוע היא אומרת לו שלום
אבל את לא ידעת שזה מה שתראי
ולא תארת שזה מה שיעשה לך בנפש
אז תנשמי
אולי זאת אשמתך
ואולי לא
אבל זה לא מרפא לי את הפצע
גם לא בקצת
ורק התחיל השיעור
ואני נושמת פה לאט
לא מצליחה להתעורר מהבועה
אני שקועה כל כך המון
וגם ממילא כל שיעור חברה
לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליך
על כמה שאני צמאה
לנשום אותך
לראות אותך
לדבר איתך
אבל הרבה יותר מהכל
זה החיבוק המפחיד הזה
שאני כבר לא מצליחה לדמיין שהוא יקרה עוד לעולם
ואני אני ברצינות שואלת
המורה מה יקרה אחריי חנוכה?
אותי לא תחבקי וכן את כל הכיתה?
או שבגללי לא תחבקי אף אחת?
או שאני אצא לשירותים ואז אף אחד לא ישים לב
שרק אותי לא חיבקו
שרק הלב שלי שורף
לא רציני אני שואלת כי הלב שלי מסרב
שזה יקרה שזה לא שזה כן
מרוב שאני כל כך כל כך רוצה
אני כל כך כל כך מפחדת!
ועכשיו אני יושבת בסוף הכיתה
מאמצת כמה דמעות יתומות בעיניים ושותקת
הנה כבר חברה שלי שואלת אותי מה קרה
כי היא אומרת שתמיד כשאני עצובה אני כותבת
והיא פשוט כל כך צודקת
אוף אני לא יכולה יותר
ורק מקודם את דיברת
על כמה שנוצר הקושי זה כדי לנצח את העולם
להתגבר על הכל בכל תחום
המילים נכנסו אליי עמוק
אבל איך אפשר ליישם דבר כזה לבד? בלי טיפול? אני באמת שואלת
כי כבר נלחמתי של החיים
לא וויתרתי לעצמי אף פעם לפני שנים
ועובדה שהתמוטטתי כל היום לא משנה כמה ניסיתי
ואת הכל החבאתי והסתרתי לא גיליתי
ועכשיו את יודעת עליי הכל ואין לי מה לחדש
אבל את לא מבינה כמה אני מתגעגעת
כמה החוסר שלך מנפץ.

ועכשיו קרעתי את עצמי
ולמדתי שעתיים אש מתמטיקה
למרות שלא היה לי ראש לזה בכלל
והיה כל כך שורף
עשיתי "מוח שליט על הלב"
מה שאני לא עושה בכאב שלי אף פעם…
אני לא מאמינה שהצלחתי
אני בהלם.
עכשיו היום עם חברה שלי לא ייהרס…
אני מרגישה פשוט מצויין
אני שוב שמחה השם תודה!
עד יום ראשון
ששוב אני אראה אותך המורה
שוב כל הלב שלי מאהבה יישרף….
בלי שום גחלים לבעור עליהם