באו בשביל היצירה
אני סחוטה מעייפות.
נרדמתי ל10 דקות בדרך הביתה והתעוררתי בנס פילאי שניה לפני שהנהג עצר בתחנה ליד הבית שלי.
אני בונה חלומות וורודים של שינה במיטה לשעתיים כזה ולהתחיל לבשל לשבועות.
נכנסת הביתה, מניחה את התיק ואז אמא שלי כזה "תקשיבי יופי שבאת חייבים לתקתק את המועדון ולעוף לבית הכנסת"…
מועדון?
עכשיו??
רציני ה', מה עשיתי שמגיע לי ככה.
בסכ"ה רציתי לישון,
מה ביקשתי, מה?
בעניים חצי עצומות אני אומרת לאמא שלי שלא חייבים להכין תוכנית גרנדיוזית.
יודעת מה? – אפילו לא צריך להסתכל בחוברת.
נספר להם על חג השבועות, נכין יצירת הר-סיני מעיסת קקאו שמן ובסקוויטים עם לוחות הברית בתור 2 קוביות שוקולד וסוכריות-צבעוניות-פרחים לקישוט, נספר להם סיפור על הילד העני בלי הסנדלים שהלך להתפלל בכותל, אנערף, ונגמור סיפור.
גם אמא שלי עייפה וככה התוכנית הגאונית בפשטותה יוצאת לדרך.
מגיעים 4 ילדים (חוץ מ2 אחים שלי).
אומרים איתם פסוקים.
הסיפור על חג השבועות לא מספיק כריזמתי – אין אנרגיה בקול שלי – אז אני עוברת מהר ליצירה.
להעסיק אותם לפני שיהפכו פה את כל השולחנות.
היצירה דווקא חמודה אבל נגמרת מהר מדי. כמה זמן חשבתי שייקח לערבב חומרים יבשים ולערום אותם לצורת הר גבשושי??? (אולי חכמינו התכוונו שהר גבנונים זה מלשון גיבנת? מי יודע)
בחיי, זה אפילו לא מיומנות של גלגול כדורים.
אח"כ מנסים לעשות איתם הצגה ויוצא דפוק.
פשוט דפוק.
אנחנו מסיימים את הפעילות בשעה במקום שעה וחצי ושולחים את כולם הביתה.
ופתאום מישהי מתקשרת לאמא שלי.
היא מגיעה למועדון אבל תמיד מאוחר.
ועוד רבע שעה היא מגיעה עם חמש ילדים בשביל להספיק את היצירה (בדר"כ היצירה היא בסוף).
במזל חשבנו על זה ונשאר קצת עיסה (קצת. ממש קצת. בחישוב פשוט כל אחד מחמשת הילדים יקבל פחות מכזית אבל שיסתדרו).
אני מרגישה דפוק ואולי כבר היה עדיף לבטל את המועדון הזה. לפחות הייתי ישנה.
טוב הילדים מגיעים, אנחנו נותנים לכל אחד 'קמיצה' בצלחת.
סירופ שוקולד מלמעלה.
ויאללה תערבבו ותעשו צורה של הר!
"למה הר?" שואלת ילדה אחת
ואני כזה "הר סיני"
…
"מה זה הר סיני?"
!!!!!!!
פתאום אני קולטת שהילדה הזאת לא יודעת מה זה הר סיני.
אמא שלי (שפחות עייפה ממני כנראה אז המוח שלה עובד יותר מהר) מנסה לפתח שיחה עם הילדים – "ילדים מי יודע למה אנחנו עושים היום יצירה של הר?"
10 זוגות עניים בוהות בה.
"מי יודע איך הר קשור לחג השבועות?"
אפס תגובות.
אני ואמא שלי מסתכלות אחת על השניה בהלם,
אלוקים!!
הם לא יודעים מה זה הר סיני.
הם לא יודעים מה קרה בחג השבועות.
הם לא יודעים בכלל מה עושים בחג הזה חוץ מלאכול גלידות חלביות.
אנחנו מתחילות לדחוס מידע בכמה משפטים בודדים (הם הרי באו רק בשביל היצירה) – בחג השבועות ה' רצה לתת לנו את התורה. הוא חיפש הר מתאים, אבל כל ההרים היו גאוותנים.. רק הר סיני, היה הר נמוך, ולכן ה' בחר בו לתת לנו את התורה עליו!
בחג השבועות קיבלנו את התורה ולכן אנחנו שמחים.
לכן אנחנו מכינים יצירה של הר סיני עם 2 לוחות הברית מעליו – לוחות הברית זה בעצם התורה.
מבינים? – אנחנו שואלות אותם ליד הדלת,
הם מהנהנים,
זיק של הבנה רוקד בעיניהם.
וגם זיק של תורה ניצת שם.
אני מאחלת לכל אחת מאיתנו לקבל את התורה כמו חדשה מסעירה, כמו מתנה מופלאה שאף פעם לא שמענו עליה, כמו הילדים הרכים והתמים האלה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
וואו איזה מהמהם!! אנחנו עושים כל שנה בחג עצמו משהו דומה, וזה מסורת אז הילדים כבר מכירים ויודעים.. איזה זכות, ללמד אותם מה זה הר סיני!!!! אהבתי נורא!
מאוד מאוד אוהבת את הכתיבה שלך
אסתי, מהממת!! רואה את עצמי בכזה מצב רק נהית מתוסכלת מזה שהתוכנית לא יצאה טוב
ואת הבאת את זה בצורה כל כך יפה!!
שאפו לך
וואוו..איזה פשוט מדהיםםםםם מה שאת עושה!!!
המון הצלחה במה שאתן עושות?
ווואוו..איזה מדהים מה שאת ואמא שלך עושותתת?
המון הצלחה בכל!!
מהממת אחת חסידה
אהבתי את ההסתכלות החיובית למרות העיפות
את רוח השליחות ואת זה שז מה שאת רואה בילדים האלה.
אמן שנצליח שבכל יום יהיו בעיניינו כחדשים. פוסט מהמם!!
ואוווו אלופה, אני בדיוק עכשיו חזרתי גמורה אחרי בגרות ובעקרון יש היום פעילות, מתלבטת אם ללכת…
אוי כתבת מושלם! נהנתי לקרוא כל מילה!
וואו ככ עצוב שיש אנשים שפשוט לא יודעים דברים כאלה!!!!
שמבחינתנו הם הכי בסיסיים שיש
לכן בעצם הרבי שולחת אותנו לעשות שליחות, מועדונים וכו
ריגשת אותי!!! מאוד מאוד.
הרגע חזרתי מהמועודון, גמורה.
ואמרתי בלב.. 'פפפ ב"ה שבוע הבא זו הפעילות האחרונה'… זה לא שאני לא נהנת, אבל לפעמים, כמו בשלוש שבועות האחרונים, זה כל כך לא מתוזמן נוח… ואז זה קשה ומעיק.
ופתאום הפוסט הזה שסיפר לי איזו זכות יש לי כל שבוע! ללמד ילדים מה זה הר סיני…
והוצפתי באושר מהזכות הזו.
וממש מבאס פתאום ששבוע הבא זה נגמר….
וואו איזה פוסט!! מהמםם!!
כיף לכם שאתם רואות את הזיק הבנה בעיניים, רואות שמה שאמרתם ניקלט, רואות שמשהו הפעילות הזאת עשתה… אז אני עושה בת מלך, גם שזה לא הכי נח. וכן, לא הברזתי גם אם היה יום למחרת מבחן מסכם (כמו היום;/), והיו פעמים שעשיתי לבד, ופירגנתי לחברה שלי חופשה;) אבל זה מייאש! מייאש לגלות שאחרי שנה שדיברת איתם על גאולה, ועל הזכות והחובה, הם אומרות לך 'אז מה?! אין לי כח'… זה בנות קטנות (א' – ד') וחלקם אפילו לא חב"דניקיות… אבל עד כדי כך?? לויודעת אותי זה שבר.. החלטתי לקחת את ה4 פעילויות שנישארו ולנער אותם טוב טוב שבסוף השנה הם ידעו.. אל תידאגו בשיא העדינות! והם אפילו לא שמות לב… אבל זה חתיכת פרויקט! וזה דורש כפול חמש מכל פעילות אחרת… ולפעמים אני חושבת לעצמי, למה? למה זה מה שאני צריכה לעשות? למה אני לא יכולה לראות את הזיק בעיניים, לשמוע על החלטה טובה לקירוב הגאולה.. למה?? והשקעתי כל השנה!! ונפלתי וקמתי ונתתי… אז למה??? למה הגאולה לא מגיעה אחרי כזאת השקעה? למה כל מה שעשינו עד עכשיו לא עזר??