מה היא עושה בעצם? /1

שמעו שהופתעתי מהתשובות, כמה דומה ככה שונה.

השגתי 4 יועצות (ותודה למי ששלחה במייל) ושלחתי להן את השאלות שלכן.

שתיים מהן לא סיימו לשלוח תשובות, מקווה בהמשך בע"ה.

וגם אלו שענו, לא יספיק כתבה אחת אז ההמשך יעלה בע"ה בניוזלטר הבא.

אה, וחשוב לציין. שתיים עובדות בחב"ד ושתיים בבית יעקב. לכו תנחשו… ?

*רעיון חדש את מי לראיין? רוצה שנראיין אותך? שתפי אותנו ב: posts@shutafotbaderech.co.il

מה את עושה בעצם? (ברשמי)
גילה: שאלה טובה! ברשמי, הזמן מתחלק ל: 1/3 מוקדש לתלמידות באופן אישי, 1/3 לקבוצות כישורי חיים, ו1/3 לעשיה מערכתית (הורים, מורות, הנהלה וכד'). במציאות הגמישות היא אבן הדרך על פי סולם העדיפיות והצרכים.

רינה: התפקיד שלי מגוון מאוד. ישנם דברים קבועים שאני עושה כמו ללמד כישורי חיים ולהיות שותפה באסיפות צוות. ויש תפקידים שמשתנים לפי הצורך כמו: שיחות עם תלמידות, שיחות עם הורים, תקשורת עם אנשי מקצוע, מענה למורות ומחנכות וארועי חרום.

איך את יודעת מי צריכה עזרה?
גילה: אני משתדלת  להיות ערנית להתנהגות שונה, לאמירות מרומזות, ובעיקר הודות לחברות אמת שמעודדות  את חברותיהן לגשת ולשתף בהתלבטויות או בצורך בעזרה, או שפונות בעצמן לבקש עזרה עבור חברה. כמעט ב-100% מהמקרים בידיעת החברה

רינה: יש מי שצריכה עזרה ופשוט מבקשת אותה, אז אני יודעת ממנה והקשר הוא ישיר. ויש מי שהמנהלת או ההורים או החברות חושבים שהיא צריכה עזרה ומבקשים ממני "לעזור". אני לא בהכרח עוזרת בעצמי, אני יותר חושבת ביחד עם מי שפונה אלי מה הכי נכון לעשות במקרה הספציפי.

את עובדת רק בזמן הלימודים?
גילה: ממש לא! לפעמים אפילו בשבת הראש עובד או אם יש לי הזדמנות להתייעץ עם דמות חינוכית על מקרה שמציק לי.

רינה: לא. גם מורות ומחנכות ומנהלת לא עובדות רק בזמן הלימודים. אני חושבת שאי אפשר לעבוד בתחום חינוכי רק בשעות הלימודים. אבל לגבי העבודה שלי – בהחלט אני צריכה ורוצה להיות זמינה לטלפונים אחר הצהריים.

כמה אני (לא אני משום שלא הייתי אצלך מעולם) מעסיקה אותך?
גילה: אי אפשר למדוד או לכמת.

רינה: את תעסיקי אותי באחת משתי ההזדמנויות: א) אם את תלמידה שמשתתפת בשיעור שלי, אז כמו כל מורה שמלמדת את תעסיקי את מחשבתי בענייני הקשבה והשתתפות ונוכחות וציונים ואולי גם מעבר לכך. ב) אם היתה סיבה מיוחדת שגרמה לכך שאעסוק בך. זה יכול להיות אם פנית אלי או אם מישהו פנה אלי בקשר אליך, או אם משום מה ראיתי אותך בסיטואציה שעוררה את תשומת ליבי אליך.

ואם אף אחת מהאפשרויות לא קרתה, אז כנראה שלא תעסיקי אותי.

יש דברים שאת אומרת להנהלה?
גילה: אני משתפת את  הנערה ומגיעה איתה להסכמה לגבי שיתוף ההנהלה

רינה: את מתכוונת אם אני מעבירה דברים אישיים שלך להנהלה? או אם אני מדברת עם ההנהלה באופן כללי? אנסה לענות על שתי האפשרויות.

דברים אישיים אני לא מעבירה, והמנהלת שלי יודעת את זה. היא מבקשת ממני לפעמים לדבר עם בנות ויודעת מראש שהיא לא תדע מה נאמר בשיחה. היא כן יכולה לשמוע את התרשמותי. למשל אם מישהי הדאיגה אותה, ושוחחתי עם התלמידה ולא התרשמתי שיש סיבה לדאגה, המנהלת תשמע ממני שלא התרשמתי שיש סיבה לדאגה. לא את פרטי השיחה.

בנוסף, אני לא מעבירה להנהלה בדרך כלל "עבירות" שאני רואה או יודעת, כמו תקנון או מצב רוחני לא מתאים. זה משהו שאם אראה צורך אשוחח עליו ישירות עם התלמידה. צריך לקרות משהו מאוד מאוד חריג או בעל השפעה שלילית על אחרות בכדי שאשקול להעביר הלאה דברים שראיתי או שמעתי.

באופן כללי אני מדברת המון עם המנהלת וחושבת איתה ביחד על עניינים שונים שעולים על הפרק. ואם אשב באסיפת צוות ואשמע מורות לא מרוצות מתפקוד של תלמידה בעוד שאני יודעת שהיא מתמודדת עם עניינים אישיים – אעדכן את המורות שיתחשבו מבלי לפרט.

את מעבירה דברים שמספרים לך למורות אחרות?
גילה: ממש לא. רק בידיעה ובהסכמה של הנערה, אחרי הבנה משותפת (לפעמים גם עם ההורים), שזה המצב העדיף לטובתה.

רינה: בדרך כלל לא. ואם נראה לי שנכון שהמורה תדע אני בודקת עם התלמידה אם היא מוכנה שאעביר את הדברים.

יש בנות שבאות אלייך סתם?
גילה: ברור. אנחנו נהנות לשבת, לדבר, לצחוק, לשחק, להתבכיין, להתלונן, להעביר הפסקה או שעת חלון, לבד או בקבוצה

רינה: מה פירוש "סתם"? את שואלת אם בנות פונות אלי בלי שאני קוראת להן? כן.

אם כן מה את מרגישה כלפיהן?
גילה: נהנית בכל רגע

רינה: בדרך כלל מעניין אותי לשמוע מה בפיהן, ואני חושבת שהן אמיצות שפנו אלי. אני גם מרגישה שמחה שהרגישו נוח לפנות.

איך את מגיבה להן?
גילה: שמחה ומעריכה את הבגרות, את האופי החלק, הכן והזורם

רינה: קובעת זמן לשיחה. מקשיבה. שואלת שאלות אם מרגישה צורך להבין יותר. בודקת במה אוכל לעזור. וכן הלאה.

אני טטית ומרגישה שמשהו נתקע לי עם החברה, לא נעים לי לדבר על זה עם אף אחד, אבל אני גם לא רוצה לפנות אל היועצת אצלנו מכל מיני סיבות… מה אני יכולה לעשות? (לא אסק מי(
גילה: להשאיר פתק אנונימי מתחת לדלת ולבקש לשוחח על כך בכיתה, להתיעץ עם אמא, אולי מורה בצוות (לא המחנכת;)

רינה: ראשית לדעת שבכיתה ט' המצב החברתי רגיש לרוב הבנות. והרבה בעיות בט' בע"ה נפתרות או נרגעות בהמשך. שנית, הכי כדאי בדרך כלל לדבר ישירות עם החברה, אלא אם כן זה משהו שלא לעניין לדבר איתה עליו. אם את לא רוצה להיחשף ו'אסק מי' זה לא מקום בשבילך, אז אולי טלפון אנונימי לקו ללב? ואולי כן להתגבר ולשתף מישהי שאת סומכת עליה… מקווה שתמצאי את הדרך שהכי נכונה לך.

את קוראת תווי פנים? כתב יד? משהו כזה?
גילה: נראה לכן????? אני משתדלת להיות רגישה לאדם שמולי, כמו כל אחת בעולם

רינה: אני לא קוראת תווי פנים ולא כתב יד.

מה היחס שאת מקבלת מהתלמידות?
גילה: נראה לי שנחמד לנו ביחד

רינה: מאוד תלוי מי התלמידה. יש בנות שהנוכחות שלי יותר מאיימת עליהן ושומרות על דיסטנס. יש כאלו שממש חביבות וחברותיות ובטוחות בעצמן והקשר מצויין וכיפי.

איך את מתייחסת למידע לא שגרתי שאת מקבלת על תלמידה?
גילה: מתייחסת ברצינות אבל בערבון מוגבל. לא מבטלת אותו, כי אולי הוא נכון, אבל גם לא מאמינה עד שאני לא בודקת לעומק, לאורך ולרוחב וגם מוודאת אותו איתה

רינה: תלוי מה המידע. לפעמים מידע כזה מעורר בי דאגה כלפיה. לפעמים הוא מפליא. משתדלת להתייחס בענייניות ולבדוק אם יש משהו שאני יכולה לעשות עם זה. וזוכרת שכל תלמידה יש לה כוחות נפש בדיוק כמו שיש לי, והיא מסוגלת להתמודד עם העזרה או בלעדיה. ה' הוא אבא של כולנו, ולא אני.

את, בחיים שלך, באמת מיישמת את כל מה שאת מעבירה? אני מתכוונת לאיפוק, מחשבה לפני מעשה או דיבור וכל זה….
גילה: כולנו באנו לעולם הזה לעבוד, להתקדם ולהתעלות. אם הייתי מלאך, לא הייתי פה. אבל כן קשה לי יותר להעביר מסרים שאני יודעת שגם אני צריכה יותר עבודה בהם. אני מקווה שאני מצליחה לעשות עבודה פנימית יחד עם התלמידות. אולי זה אפילו יותר מוצלח כך עבורן.

רינה: מאוד מאוד משתדלת. קשה לי להעביר מסרים שאני לא מאמינה בהם. ואני גם יודעת כמה בוחנים אותי. אז בהחלט משקיעה בעבודה על עצמי יותר מאשר בחינוך של אחרים. אבל אני רחוקה מלהיות מלאך כך שיש לי מלא מלא טעויות ונפילות ותיקונים…

איך את מגיבות כשקורה לך משהו בחיים הפרטיים שלך? כמו שהיית מדריכה ומצפה מהתלמידות?
גילה: עניתי על זה למעלה

רינה: אני לא מצפה מהתלמידות. אני מצפה מעצמי. מול התלמידות התפקיד שלי קודם כל להוות דוגמא אישית לפני שאני נואמת נאומים על מה שנכון ורצוי לעשות. וכן, אם יש משהו שאני מדריכה אחרות בהחלט משתדלת שהוא יהיה אמיתי ומנוסה גם על עצמי.

קורה לך שנמאס לי מהתפקיד הזה? לשמוע את כל הצרות ולהיות זו ששונאים אותה..?
גילה: לא נמאס לי עדיין. זו תחושת שליחות אדירה ויש לי מעגלי תמיכה שנותנים כוח., ובעיקר התלמידות שמתקדמות בחיים בהצלחה רבה.

ומי שונא אותי בכלל??????? למה מה עשיתי????????

כן, אני לוקחת בחשבון שבראיה צרה לטווח הקצר יכול להיות שיש מי שכועסת או מרגישה חוסר נוחות, אבל לא אכפת לי כי אני יודעת שעשיתי את הטוב ביותר שיכולתי עבורה

רינה: כן. יש תקופות של עומס רגשי או תחושה של כפיות טובה כלפי התפקיד שלי ובהחלט יכול לקרות שאני רוצה הפוגה. וצריכה לעבוד על עצמי ולהתגבר על זה.

אם יש מקרים שאת מחליטה לא לפעול בהם, למה את עושה את זה?
גילה: לרוב כי יש כבר מבוגרים אחרים שמעורבים בעניין ואין טעם שגם אני אדחף. הכבוד והפרטיות של התלמידה חשובים גם הם

רינה: שאלה מעניינת. לפעמים אני יודעת שמישהו אחר פועל ואין צורך שגם אני אפעל, זה רק יזיק. לפעמים אני מנסה לפעול ואז מתנגדים לי (ההורים או התלמידה או המחנכת או המנהלת) ואני צריכה לשחרר. מניחה שאת שואלת בגלל ארועים מסויימים, לא יודעת אם הצלחתי לענות לך כי עניתי בכלליות.

את מרגישה לפעמים רע עם זה שלא כולן אוהבות אותך בתפקיד שלך?
גילה: לא נעים, לא נורא.  וחוץ מזה, באיזו עבודה אהובים תמיד ב100%?

מה אתן באמת כל כך לא מסמפטות את היועצת שלכן? אולי הגיע הזמן לבחון את הדברים מחדש?

רינה: באופן כללי, גם בלי קשר לתפקיד שלי, אני מרגישה רע כשלא אוהבים אותי. בתפקיד שלי כשהייתי חדשה זה היה לי קשה יותר, והיום אני קצת יותר "בוגרת" בתפקיד ומבינה שלא חייבים לאהוב אותי, וגם לא תמיד זה באמת קשור אלי אישית שלא אוהבים אותי.

למה את חייבת כל דבר להעביר לצוות?? למה את לא יכולה לשמור על דיסקרטיות במקרים שהם לא בעיתיים בצורה חריגה?
גילה: סליחה, אני לא הכתובת…..

רינה: מבינה את השאלה שלך. כנראה שאני לא היועצת שלך. מניחה שהיא רוצה שיתחשבו בתלמידות.

למה את לא תמיד חושבת על מה שאת אומרת? את מודעת לזה שיש בנות שנפגעו מדברים מאוד לא מתאימים שאמרת להן?
גילה: אני משתדלת לחשוב , אבל גם אני בן אדם. החוכמה היא לתקן אם טועים. אז אם אני לא מודעת, אשמח שתגשי אלי (בצורה נעימה, כן?) ותשתפי אותי בתחושות שלך כדי שאוכל לפייס ולתקן

רינה: מקווה שאני לא היועצת שלך. אבל אם יש בנות שנפגעות ממני אני הייתי רוצה לדעת ולתקן.

מה וכמה היית צריכה ללמוד בשביל זה?
גילה: המון -המון-המון, ותמיד לומדים. אין מנוחה.

רינה: הייתי צריכה ללמוד הוראה, ולהיות עם וותק של כמה שנים בהוראה, ואח"כ ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי. שלוש שנים. והיום השתלמויות כל הזמן.

המקצוע שלך משמש אותך גם בחיים האישיים? (עם ילדים, בעל, חברות וזה)
גילה: לדעתי לא. וכשמצפים ממני להביא את המקצוע לחיים זה די מעצבן אותי. אבל נראה לי שהמציאות עולה על כל רצון, וכנראה שכן…..

רינה: שאלה יפה. בהחלט, הרבה דברים שלמדתי משמשים אותי גם בחיים האישיים.

למה לדעתך ישנה סטיגמה (שלפעמים היא נכונה) כזאת קשה על היועצות?
גילה: אולי תספרו לי אתן את הסוד הגדול הזה?

רינה: הרבה סיבות לדבר. נתחיל מזה שכל מקצוע שקשור איכשהו ל"נפש", יש אנשים שזה מרתיע אותם. הם חושבים שרואים עליהם דברים, שמפענחים עליהם דברים, וזה גורם להם לרצות להתחבא ולהתרחק.

בנוסף, לכל מקצוע מגיעים עם האישיות. ואם נתקלת אי פעם ביועצת מתנשאת, או אחת כזו שלא היתה לך כימיה איתה, סביר להניח שתהיה לך סטיגמה על יועצות אחרות גם כן. וזה יותר נפוץ מאשר סטיגמות על מורות. כי מורות יש הרבה באותו בית ספר וממש בולט השוני בין אחת לשניה. ויועצת יש אחת או מקסימום שתיים, והן לא מתחלפות בתדירות. כך שיועצת אחת בהחלט יוצרת סטיגמות על כל היועצות האחרות.

ועוד סיבה שאולי גורמת לכך, שבאופן טבעי יועצת מתעסקת הרבה עם "בעיות". עם דברים שלא הלכו חלק. אז יש סטיגמה שמי שמגיעה ליועצת יש לה בעיות. ואף אחת לא רוצה שיתייגו אותה כבעייתית. זה כמובן לא תמיד נכון, אבל אפשר להבין איך זה קורה.

בתור בחורה/נערה, אהבת את הדמות הזאת? למה החלטת להיות גם אחת כזאת?
גילה: כשהייתי בבית הספר לא היתה יועצת, כך שלא היה לי עם מי להזדהות או למי לרצות להדמות (או לא להדמות)

רינה: מעניין, כשהייתי בתיכון לא היתה לי יועצת. וגם ביסודי לא. אולי בגלל זה העזתי להיות יועצת? אולי. כשעבדתי כמורה הכרתי את היועצת בבית הספר והיא היתה מקסימה וחכמה ועדינה, ובהחלט היתה המודל שלי לרצות להיות כמוה. היא גם עזרה לי להחליט איפה ללמוד ופירגנה לי המון.

את אוהבת את התפקיד הזה?
גילה: מאד!!!!

רינה: רוב הזמן כן.

מה את הכי אוהבת בתפקיד שלך?
גילה: אני אוהבת אנשים באופן כללי, והתפקיד נותן לי אפשרות להגיע לתלמידות באמת, ולתת את מה שאני יכולה לטובתן.

רינה: אני מאוד אוהבת את החלק האנושי שבתפקיד, והכי אני אוהבת לגרום למי שמולי להרגיש את המעלות של עצמה. להרגיש שווה ומוערכת. אם הצלחתי לעשות את זה יש לי המון סיפוק.

אם תראי ילדה בוכה או עצובה, מה תעשי?
גילה: אשאל אותה בעדינות מה שלומה ואם היא רוצה לדבר איתי

רינה: תלוי מי הילדה ומה היתה הסיטואציה.

בדרך כלל אני אפנה אליה ואשאל מה שלומה ואם אוכל לעזור במשהו.

אלא אם כן אם היא נניח בוכה והמורה שלה לידה, אז אין סיבה שאתערב.

ואם היא אחת כזו שמלכתחילה אין לנו קשר טוב, עדיף שאני לא אציק לה. אבל במקרה כזה אני כן אוודא שמישהו אחר יפנה אליה.

למה בחרת להיות יועצת?
גילה: רציתי להתקדם מההוראה, לעשות משהו אטרקטיבי ודינמי יותר  מללמד שוב ושוב את אותם תכנים.

רינה: ה' הוביל אותי לזה. ואחרי שלמדתי והתנסיתי וגם קיבלתי עבודה, ידעתי שזה נכון לי להמשיך. היו לי חברות שלמדו איתי והחליטו להמשיך להיות מורות למתמטיקה ולא להפוך ליועצות.

איך את עם זה שבנות מגיבות לך לא כל כך יפה?
גילה: לא נוח. אני משתדלת לדון לכף זכות ולהבין מה הסיבה לתגובות לא מכובדות. לפעמים אין ברירה אלא לעצור ולשים גבולות.

רינה: תלוי באיזה הקשר. אם בשיעור בנות מתנהגות באופן שלא מתאים מבחינת המשמעת, אני מעמידה במקום כמו כל מורה. אם הן מגיבות אלי לא יפה בגלל התפקיד שלי, משתדלת להבין למה זה קורה ולא לקחת אישית.

את חושבת שבנות אוהבות אותך או לא?
גילה: מקווה שהרוב מחבב

רינה: לא תמיד יודעת ולא כל כך מעסיק אותי.

אבל אני משערת שגם אם יש בנות שאוהבות או מעריכות, ואפילו אלו שנעזרות בי ומודות לי, מבחינה חברתית הן יעדיפו לא להראות את זה בכיתה ליד החברות. וזה בסדר גמור.