מגלה את עצמי.

כל יום. מחדש.
מרגישה כמו ילדה קטנה, שמגלה את כל העולם, בכל יום מחדש.
מגלה שוב את עצמי, את הסביבה, את העולם.

מגלה שוב את החוזקות שלי.

בוכה שוב על הכשלונות שלי, החולשות שלי.

מגלה שוב את הניצוץ שבי את האש שבי, מפחדת שוב מהדברים שמקטינים אותה, ואותי.

מחבקת את האכזבות שבי.

כועסת על הטעויות שלי.

מאושרת בהצלחות שבי. שוב ושוב ושוב. כאילו שום דבר לא השתנה, כאילו לא גדלתי מאתמול. כאילו לא גיליתי את אותם הדברים שבוע שעבר. כל פעם כמו בפעם הראשונה.

מגלה ובוכה מפחדת מחבקת כועסת ומאושרת. כאילו אני אף פעם לא לומדת.

האם לנצח אמשיך לגלות ולהיות מופתעת מאותם הדברים שוב ושוב? כמו במעגל שאין לו סוף והתחלה כמו בסרט שאף פעם לא נגמר.

כל יום טועה שוב את אותם הטעויות. נופלת שוב באותם המקומות. מצליחה שוב את אותם ההצלחות. ושוב, לא מרוצה מהתוצאות… כאילו לא למדתי כלום מאתמול לא למדתי להצליח במקומות בהם טעיתי. לקום במקומות בהם נפלתי. ולפעמים, להכשל במקומות בהם הצלחתי.
מזדהה? בבקשה תכתבי לי בתגובות?
תודהה!?