מבצע חתונה

היא מגיעה למלון עם שקית נש"ק ותיק צד תואם לחולצה ולעניים- כחול בהיר. מסתכלת רגע בשעון אוקי היא הקדימה בחצי שעה. יש לה זמן…
מציצה רגע באחת מהמראות שפזורות לכל רחבי הלובי, רואה בחורה מותשת, מחייכת בעייפות. אבל מרוגשת. בכל זאת, פגישה ראשונה…. מכניסה את השיער הדביק מאחורי האוזניים. ככה זה כשאת אחרי לימודים-מועדון- ובאמצע נש"ק היא עדיין לא מבינה למה הפגישה בחמישי, אבל זה לא ששאר הימים שלה יותר פנויים.
שוטפת פנים, מתחייכת.
יאללה, להמשיך.
"סליחה אפשר להביא לך נרות שבת?"
"מדליקים מחר ב—"
"בשמחה…שבת שלום"
מתנשפת רגע, מרגישה תקליט שבור. כמה פעמים היא אמרה את הטקסט הזה?
וואו כבר עבר חמש דקות מהפגישה! נס שהוא צריך לזהות אותה ולא הפוך…
סורקת רגע את הכורסאות, אין אף קנייץ', ברוך ה'.
הוא יורד מהאוטו עם מליון אזהרות
"לוי, אל תשכח, היא לובשת חולצת פסים לבן-וכחול בהיר." היא מנסה להסתיר שהיא לחוצה
"אל תדאגי אמא, בקצב הזה, אין לי אפשרות לשכוח." הוא מחייך, מבודח, מנסה להקליל את האווירה.
"טוב, להתראות, בהצלחה." רבע שעה לפני הפגישה… הוא יגיע בזמן, לפחות זה.
"אמן, גם לך, להתראות" הוא מכתף את התפילין 'נס שהבאתי אותן' הוא מחייך, מתחיל להציע, להניח.
באמצע הנחה לבחור מקועקע הוא רואה אותה;
בחורה עם שיער שחור, גלי. עניים כחולות ושקית 'אושר עד' עם שלוש ערכות נש"ק
אה…ו… חולצת פסים לבן-כחול
זאת…היא?
התומים מהתפילין מסתובב אליה, נראה נבוך.
"את… חני ריבקין?" הוא מקווה שהוא לא יוצא מטופש מידי.
"אתה לוי חדד?" היא לא צריכה לשאל, מסמיקה כולה.
"כן" הוא מחייך חיוך נבוך "שנתיישב?"
נתיישב.