מביך או מרגש?

הַיּוֹם הָיָה לִי מִקְרֶה
מֵבִיךְ מְאֹד
הִסְמַקְתִּי
עַד כְּדֵי
שֶׁמַּמָּשׁ הִרְגַּשְׁתִּי

הַיּוֹם הָיָה לִי מִקְרֶה
טוֹב מְאֹד
דִּבַּרְתִּי
עַד כְּדֵי
שֶׁמַּמָּשׁ הִצְלַחְתִּי

אָז הַמּוֹרָה
אוֹתִי שָׁאֲלָה
שֶׁאֵלָה
מֵרֹב בּוּשָׁה
נִסְתַּם לִי
חוּט הַמַּחֲשָׁבָה

זֶה הָיָה מֵבִיךְ
כֻּלָּם רָאוּ

זֶה הָיָה כֵּיף
כִּי הָיִיתִי בַּמֶּרְכָּז

אָז הַלְּוַאי
שֶׁלְּפַעַם הַבָּאָה
אֶהְיֶה לְבָנָה
וְהַקּוֹל כַּחַמָּה

***

נכתב לאחר שיעור שהמורה שאלה אותי שאלה. ואני מרוב בושה לא הצלחתי לענות נורמאלי וכולי נהייתי אדומה והסמקתי.
ת'אמת שלא יודעת למה זה קרה כי זה לא היה אמור להיות כזה מביך…
פשוט רציתי להבלע באדמה באותה שניה.

אוףףף
אני לא יודעת מה לעשות עם הקטע הזה
למה מתחילת שנה אני מסמיקה מכל דבר.

מכירות את הקטע?
יש לכן עצות?
ומה אתן חושבות על בנות שזה קורה להן?