מבולבלת או משחקת את החסרת אונים??

שותפות בדרך היקרות
אני בדרך כלל לא כותבת באתרים מסיבות בטיחותיוות
אבל מכיוון שאני מרגישה מדי כלואה החלטתי לשתף כאן
הסיפור שלי קצת מסובך (ישר כח למי שתבין אותו כי זה קצת מורכב)
לפני כן
אני רוצה לספר קצת פרטים כדי שתבינו אותי

1 כשיש לי בעיה אני מיד משתפת את אמא שלי והיא עוזרת ומבינה אותיץ זה לא מיד פותר את הבעיה אבל
זה כבר לא מציק לי (זה לא עובד עם אנשים אחרים)

2 אני לומדת בצורה קצת שונה מהרגיל אבל אני ממש ממש נהנית עם זה אחרי 8 שנים שסבלתי מבחינה חברתית ולימודית

3 אני הבכורה בבית ואחים ואחיות שלי וגם רוב המשפחה שלי לא מבינים דבר וחצי דבר על אופן לימודיי

סיפורי מתחיל ככה:

כשהגיעה הזדמנות שאעשה שיעורי התעמלות-ספורט הורי קפצו מיד על ההצעה, ואני התלבטתי כי זה לא התאים לי בשעות והכביד עלי עבודה בלימודי חול שלי.
אחרי כמה זמן שההצעה עלתה שוב הורי ניסו לשכנע אותי כמה זה חשוב וכו'.
הם צודקים אין לי מה לומר אבל רק רציתי להביע את רגשותי למישהו שיבין אותי וישמע.
כשאבא שלי דיבר איתה לבד וניסיתי להסביר לו מה מציק לי בעניין הזה, הוא והקשיב לי בחצי אוזן וענה לי שאני תינוקת ושאני מביאה תירוצים לא אמיתיים וזה כלום להשלים לימודים כל שבוע

קיצער
כתמיד מצאתי רגע פנוי ודברתי עם אמא שלי על רגשותי. בדקות הראשונות הכל הלך כשורה, אבלללללל
כשאבא שלי נכנס ואמר שהוא לא מסכים שאני לא מקשיבה להם.
אבל אני סתם הבעתי את רגשותי לא בקשתי לבטל את רצונם.
והוא אמר שאם אני חופרת לאמא שלי, ועם הוא רואה שאני מדוכאת בשיעורים ואני עצובה כל הזמן
אז הוא יוציא אותי מבית ספר שהבוא אני עכשיו ויכניס אותי שוב לבי"ס הקודם בו סבלתי ברמות.

אז הלכתי למיטתי בכיתי כמה דקות, כתבתי הכל במחברת שבטוח אבא שלי לא יקרא וישנתי קצת.
בימים אחרי זה התמודדתי עים "בדיחות שקצת העליבו אותו ועשו אותי יותר עצובה ומדוכאת
ולא ידעתי איך להגיב
אם הייתי בוכה -היו אומרים לי שאני תינוקת ולא בוגרת והיו מוצאים אותי מהבית הספר
לא היה לי הכח לצחוק זה כבר מאמץ מדי קשה
אז מה עשיתי- שתקתי ושתקתי

אחרי כמה ימים מצאתי האומץ לדבר עם אימי ואמרתי לה שזה מעצבן שעושים עלי בדיחות.
שאלתי מתי מתחילים השיעורים והיא אמרה שלא ניראה לה שאני אעשה אותם בסוף…
שאלתי למה והיא ענתה לי לכי לשאול את אבא
ולזה כבר לא היה לי את האומץ
ועד היום אינני יודעת מה הולך עם שיעור זה ואין לי את האומץ לשאול

מה יצא?
לצערי הרב והגדול כולם ראוי עלי שאני מבולבלת ועצובה ודיברו עם המנהלת שלי
הם חושבים שזה בגלל הלימודים, אבל אני עצובה בגלל שיעורים האילו שאני לא יודעת מה איתם.

אז – אצטרך אחרי החגים לעשות שיחת נפש עם יועצת לא מוכרת בשבילי ולדבר על דבר שלא מעיק על ליבי כלל

אני יודעת שאתן תגידו לי העיצות המוכרות
1 לדבר עם חברה קרובה עליך-עשיתי וזה עבר קצת אבל לא כמו אמא שאסור לי לדבר איתה
2 לדבר עם משפחה או מישי מהקהילה -כבר ניסיתי פעם ויצא שהם אמרו את הכל להורי וזה לא פתר את בעייתי
3 לכתוב במחברת כתבתי וכתבתי כמה פעמים לפני שכתבתי כאן

לכתוב בשותפות- הינה כתבתי
יום טוב
מקווה שהבנתן אותי
תודה מראש לתגובות