מאמינה לך/9.

המוסר מש(ו)נה?
לפרק הקודם

על דת, ומוסר.
"תגידי" אומרת לי שושי אחרי תקופה ארוכה שלא נפגשנו בה. "יש לך לפעמים שאלות על התורה?"
אני צוחקת. "תלוי איפה, את יודעת."
"נראה לך" היא שואלת. "כמובן, לפעמים באופן תיאורטי, שהתורה קצת גזענית?"

"אממ…" אני מחייכת. "שנתחיל?"
היא מסכימה.

"עכשיו תקני אותי אם אני טועה, סבבה? השאלה שלך היא הרבה יותר עמוקה מזה, לא? היא בעצם: למה התורה, שצריכה להיות שיא- המוסריות על פני האדמה, לפעמים נראית לנו לא מוסרית, נכון?" מאחר שהיא לא עוצרת לתקן אותי, אני ממשיכה. "אז יש פה כמה תשובות, דבר ראשון אולי פחות תאהבי, ודבר שני… אני חושבת שתתחברי אליו יותר. דבר ראשון, מה זה מוסריות בעצם? האם מוסריות מוגדרת על פי העולם או על פי התורה? אם התורה נותנת לך הגדרות מדויקות למוסריות, אז הרי שהן נכונות, ולא העולם, לא?"

היא מהנהנת, אבל נראה שהיא קצת פחות אוהבת את התשובה. צפיתי את זה מראש, לא?

אני מסבירה. "תראי, לדוגמא בתקופת ימי הביניים- הכי נורמה היה לשרוף נשים שנחשדו בכישוף, ואולי לתת להם למות מיתה קלה יותר- זה היה נקרא מוסרי. או לחלופין, כשהנורמה הייתה לתת ליהודים למות ושכל פריץ יכול להרוג אותם- או אפילו עלילות דם, זה היה נקרא מוסרי "רק" לקחת מהם מיסים. את מבינה מה אני אומרת? ההגדרה של פעם, לכאורה, למוסריות, לא הייתה נכונה. בסוף, מוסריות היא דבר שרוב העולם קובע, וכן, יש מצב שהוא טועה. הרי אפילו אברהם העברי נקרא כך כי כל העולם היה מעבר אחד, והוא מהשני. אז מאיפה מגיעה המוסריות שלנו, את שואלת, מוסריות שלא קשורה לטבע האדם ולא מתרופפת בין האנשים והדורות? מהתורה. כי התורה היא נצח, מבינה? ואם יש פה שאלה למה נראה לנו שהתורה פחות מוסרית, כן צריך לזכור שמוסר הוא דבר שנקבע על פי העולם, שכרגע הוכחנו שזה לא נכון לקבוע על פי העולם, אפילו שהוא והאנושות מתקדמת כל הזמן, נכון?"

"אמרת שיש עוד סיבה." היא רצינית.

"כן." אני ממשיכה. "תחשבי שבסוף, ה' הוא זה שקבע את היעוד של האומות. וכשה' נותן לנו רשות להתנהג אל אומה מסוימת בדרך מסוימת, זה לא משדר חוסר מוסריות: כי ה' הוא זה שברא אותו. כלומר, למה בעצם אנחנו רוצים להיות מוסרים? למה אני נותנת לאח שלי גלידה, לדוגמא, במקום לאכול את שלו כשאני מעוצבנת עליו? הייתי מגדירה את זה בתור ידיעה, פשוטה ותמימה, שאולי כן מגיע לו לאכול את האוכל הזה. אולי אני טועה. אבל אלוקים לא טועה, מבינה? אלוקים מכיר את הילד הזה כל כך טוב, שהוא באמת יכול להגיד במאה אחוז, שבאמת לא מגיע לו."

"אפשר עוד דוגמא?" אנחנו מוצאות לנו ספסל פנוי ומתיישבות. נותן לזמן לעבור.

"נניח, שאלוקים מבקש ממנו למחות את זכר עמלק. היינו פוחדים שאולי נהרוג אנשים שלא ראויים למוות, לא? אז אלוקים ברא אותם, וכן, הוא יודע שהמוות הזה הוא מה שטוב להם, בצורה הכי בוטה. אבל אני הורגים אותם רק בגלל הציווי האלוקי, מבינה? כי בלעדיו לא היינו יכולים להרוג, כי אנחנו לא מכירים עד הסוף, לא בטוחים עד הסוף מה קורה, מבינה? ואגב, שתדעי שכבר אי אפשר לדעת בדורנו מי הוא מזרע עמלק… אבל בכל מקרה… את מבינה למה אני מתכוונת, לא?"

"כן." היא בהחלט מבינה. "אז את בעצם אומרת שהעולם לא ישתפר במוסריות בזמן המשיח, אלא רק כפי שהתורה אמרה?"

"הבנת את זה ממני? לא, חד משמעי. קודם כל, הרי התורה עצמה, וגם העולם עצמו, אומר שמוסרי יותר לקיים מצוות מתוך רצון. הנה, לדוגמא מקור מן הגמרא" אני שולפת את דפי המקורות השימושיים שלי. "(בבא בתרא, י', ע"א.) 'אמר לו אתם קרוים בנים וקרוין עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אתם קרוין בנים ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום אתם קרוין עבדים.'

והנה תראי מה כתוב בגמרא אחרת: (נידה דף ס"א, ע"א) אמר רב יוסף: זאת אומרת – מצוות בטלות לעתיד לבא. ומפרשים על זה, שמה לשון המילה מצווה? ציווי. בעתיד לבוא, אנחנו נקיים את המצוות מתוך רצון אמיתי, מתוך הבנה של למה זה כל דבר, של למה זה חשוב. נעשה את זה מרצוננו החופשי. וכמו שנאמר בהושע (ב', י"ח) והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי. היחס שלנו עם הקב"ה כבר לא יהיה יחס שכולל בעלות, סוג של כפייה, אלא של אישי- האיש שלי, שממילא אני עושה את רצונו כי אני אוהבת אותו ורוצה אותו. חוץ מזה, אולי שמעת פעם, לדוגמא, על חזון הצמחונות של הרב קוק?"

היא זורמת איתי. "כן."

"לפי הרב קוק, אכילת הבשר הותרה רק אחרי המבול, במצב של מן אין ברירה כזה. לפי הרב קוק שתבוא הגאולה, ואני אקצר את דבריו אבל היסוד שיש פה הוא יותר עמוק ממה שאת חושבת, אנחנו נהיה צמחונים, ובמקדש לא נקריב קורבנות, אלא יותר מנחות. הרב קוק גם מפרש איך זה מסתדר עם הציווי על קורבנות מהחי, אם יהיה לי כוח מתישהו נרחיב על זה, טוב?"

"סבבה."

"אז אני שנייה אבהיר, אוקיי? הרב קוק אומר פה בעצם שהתורה, כשהיא הרשתה לנו לאכול חיות, היא נתנה לנו משהו שמוכרח, משהו שה' ראה שחייבים. אבל, בעולם מושלם, כמו שיהיה בבית המקדש, המוסריות שלנו תשתפר ללא היכר, ודווקא בגלל שנבין מהי התורה באמת, מבינה? ואז, המצב שיהיה מושלם, אז יהיה מקום להגיע לאידיאל שבעולם מתוקן הוא קשה לישום באופן דרסטי. זה קצת מה שאומרים על בית שמאי ובית הלל."

היא קוטעת אותי. "מה, שבית שמאי הם אלו שיפסקו הלכה לפיהם בעתיד?"

אני ממשיכה. "בדיוק! כמו שכתב האר"י ז"ל: "הטעם שזכו בית הלל שהלכה כמותם ולא כבית שמאי, כי אין העולם מתקיים במדת הדין כי אם במדת החסד לכן הלכה כבית הלל שמדתם חסד ולא כבית שמאי שמדתם דין אבל לעתיד לבוא שהנהגת העולם תהיה במדת הדין כי היצר הרע יתבטל ושוב לא יהיה צורך להנהגת מדת החסד תהיה הלכה כבית שמאי שמדתם דין". כלומר, כרגע העולם לא בנוי להנהגה הזאת, של דין, של מוסריות ברף גבוה כמו שהכי טוב באידאל, ולכן, נפסקה ההלכה כבית הלל. זה לא אומר עכשיו שמי שרוצה להחמיר צריך לקחת בית שמאי, כי ההלכה נפסקה כבית הלל כרגע. זה גם דומה בעצם למה שאמרנו על הרב קוק: הרב קוק מפרט שהעולם לא מוכן כרגע ברמה הנוכחית שלו לצמחונות, והיא עלולה לא לגרום לו טוב. אבל בבית המקדש המצב יהיה שונה, מבינה?"

היא שותקת שנייה, ואז שואלת: "זהו?"

"ממהרת לאנשהו?" אני מתגרה בה. "אז רק תשובה אחרונה, טוב? התשובה האחרונה אומרת שיכול להיות שכן, בסוף, את לא תמצאי תשובה שתניח את דעתך באופן מושלם, ואני מבינה את זה. אבל אם להיות בוטה: למה את רוצה להבין הכל? כלומר, אני אומרת שבסוף, יש מקומות שאנחנו רוצים וצריכים להבין כדי להתחבר ולהתעמק יותר, אבל יכול להיות שיהיו מקומות בחיים בהם אני אגיד: לא. כי אני באמת לא רוצה אלוקים שאני מבינה את כל מה שהוא עושה, ואני מניחה שאת מבינה למה אני מתכוונת. הרי לאלוקים אמורה להיות פיסת מבט רחבה יותר בהרבה משלי, והוא רואה אחרת. אם הייתי צופה כל דבר שאלוקים עושה, אז רגע, למה אני לא אלוקים? ומה אני אומרת פה, את שואלת? שבסוף, יש תשובות, וגם אם אני לא מבינה משהו מהפיסת מבט הקטנה שלי, הרי שלחכמים ולמפרשים הייתה פיסת מבט גדולה הרבה יותר, וכן, אני יכולה לשאול, ולנסות להבין. אבל בסוף, אם אני כבר יודעת שיש אלוקים ושהוא ה', ושהוא עושה את הכל על הצד הטוב ביותר, גם אם המוח שלי קטן מדי להבין את זה- אני סומכת עליו."

היא מהורהרת. "זה נשמע נורא פשוט, אבל במציאות זה לא."

אני מאשרת. "ובכל זאת, באנו לעולם לא כדי שיהיה לנו קל, לא? באנו לעולם לעבוד, לא?"

"כן" היא ממשיכה בדרכה ואני נשארת עוד כמה דקות על הספסל לפני שאני מכניסה את המקורות לתיק שלי וממהרת הביתה.
ניפגש מתישהו?