מאמינה לך/ 7.

לדעת או להאמין?
לפרק הקודם

כל הדעות…
אבל קבלו בערבון מוגבל כי דעתו מראש נוטה למשהו מסויים.
"יו, כוזריתוש, איך הייתה הבגרות?" שושי שואלת. יפה לה שזכרה."נחמד. מה איתך?" אני מנסה להעביר נושא."אממ…" היא פוקחת עיניים כחולות, יפות. "אני… בסדר." מצב הרוח המהורהר שלה ממש לא מתאים לשלי, אבל אני מנסה לעטות על פני הבעה רצינית.

"מה קרה, שוש?" "אני תוהה לעצמי אם בכלל נכון לשאול שאלות." היא עוצמת את עיניה ביגע [וואו איזה רגע מלודרמטי!!! אני מרגישה שפה תהיה הנקודת שיא של הדו- שיח. סתם, צוחקת. רק שדי מצחיק אותי ששושי עייפה… לה אין בגרויות כרגע 😉 ואגב, כל הפרטים בדויים, חוץ מהתשובות…]

"שמע- מינה? למה שלא יהיה נכון?""כי זה קצת לפקפק, בה'. ולהתגאות, אולי. ובכל מקרה, את לא חושבת שצריך אמ"ת?""אמת?" אני שואלת, מקמטת את המצח. [במאמר מוסגר, ככה אני תמיד עושה כשאני מנסה לחשוב… 😉 ]

"אמונה תמימה. אין ערך לאמונה תמימה בה', ללא ספיקות? כמו שאומר ר' נחמן מברסלב?"

"יש לך מקור?" אני מחייכת.היא מוציאה דף, ואני מופתעת. [למדה ממני קצת!! איזו זכות חחח] היא מקריאה.

" עיקר התכלית והשלמות היא רק לעבוד את ה' בתמימות גמורה בלי שום חכמות וחקירות כלל. עיקר השגת התכלית היא רק על ידי אמונה ומצוות, לעבוד את ה' על פי התורה בתמימות ובפשטות, ועל ידי זה זוכין, כמו שנאמר: 'ראשית חכמה יראת ה", שעיקר ראשית וקדמת החכמה היא רק יראת ה' ומצוות מעשיות בפשטות גמורה, וזהו 'סוף דבר הכל נשמע' ששלמה המלך ע"ה מלמד אותנו, שעיקר השגת התכלית היא רק על ידי תמימות ליראה את ה' ולקיים מצוותיו באמת."

היא עוצרת לשנייה.

"אם הבנתי נכון, לפי ר' נחמן צריך לעבוד את ה' מתוך אפס חקירות, רק אמ"ת, ללא חקירה.

"אני מבינה. "אז, בתקופה שלו, אולי לא היה מקום לחקור, או שהחקירה הייתה מובילה לדברים גרועים. תראי מה הוא כתב על רופאים, כאן. אני שולפת את הליקוטי מוהר"ן שיש לי בתיק [לפעמים אני ואבא שלי לומדים אותו יחד, ואני זוכרת את המיקום 😉 ] ומתחילה להקריא:

"רוב הדוקטורים המצויים במדינתנו אשר רובם אינם יודעים בין ימינם לשמאלם והם רוצחים ממש והורגים נפשות בידיים  חס ושלום, צריך לברוח מהם כמטחווי קשת לבל ימית עצמו או החולה שמוסר להם בידיים חס ושלום".היא שותקת, ואני מביטה בה.

"אז מה נראה לך? מצד שני, ר' נחמן אכן אומר שיש לבחון כל דבר על פי השכל, והמקור הבא [אני מדפדפת אחורה, כמעט להתחלה] יוכיח לך את זה די בוודאות. 'אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵֹּכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵֹּכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל ‏דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵֹּכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל – יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר. כִּי הַשֵֹּכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל ‏דְּרָכָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת ח): "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו":‏ וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקֹב. כִּי יַעֲקֹב זָכָה לַבְּכוֹרָה שֶׁהוּא רֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה… אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵֹּכֶל וְהַחָכְמָה ‏וְהַחִיּוּת, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁבִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה…' "

"אז הוא בעצם אומר שאמונה פשוטה ותמימה היא חשובה, אבל מצד שני הוא אומר שצריך לבחון דברים עם שכל?" היא מפליטה אנחה.

"מה שאני מנסה לומר לך פה" אני מסבירה. "שצריך יותר להסתכל על המיקום, על הזמן ועל העיתוי שהדברים נאמרו בהם, ושבכל זאת ר' נחמן לא חושב רק את זה, באופן מוחלט. האמונה התמימה היא אכן אחת מעיקרי חסידות ברסלב, אבל כן תוכלי לבדוק את זה טוב יותר… ואולי לגלות עוד דברים. מצד שני, במחלוקת האם טוב להאמין מידיעה, או להאמין מאמונה פשוטה, יש הרבה דעות, אם אכן תחקרי את זה לעומק." אני מתנשפת בהקלה. גמרתי!

"אפשר לשמוע?" היא מבקשת, ואני מסכימה. [כמה נחמד מצידי, לא?]"אז קודם כל, כמה מקורות מפתיעים: אמונה היא לא רק מה שאת מגדירה אמונה, שושי. היא גם *דיעה. לשם הדוגמא אצטט כמה פסוקים, טוב?" אני שואלת רטורית ומיד ממשיכה. "נאמר בתורה: "וידעת היום והשבות אל לבבך." גם הנביא ישעיהו אומר "למען תדעו ותאמינו לי ותבינו– הוא בעצם נותן לנו עוד דעה. האמונה, היא באה אחרי השכל. רק אחרי שאתה יודע שה' הוא ה', ויודע את דרכיו ואין לך שאלות הסותרות את קיומו, אז מגיע האמונה. גם הרמב"ם עצמו משתמש בביטוי, במשנה תורה לרמב"ם, פרק א', הלכות יסודות התורה: 'לידע שיש שם מצוי ראשון סוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא. וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו… המצוי הזה, הוא אלוה העולם, אדון כל הארץ… וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר "אנכי ה' אלוהיך', כלומר לדעת שיש אלוקים."

היא מגחכת בשובבות.

"אז בעצם, הבלוג הזה, שהוא עשוי משאלות באמונה, אחרי שהוכחת שיש אלוקים, אז… הוא אסור, לפי הרמב"ם?"אני מתפלאת.

"תראי, כל העניין פה זה כשיש שאלות, מותר לשאול אותם. רק שהעניין של אמונה, זה גם ידיעה ומצד שני גם להאמין." אני מסתבכת, ומנסה להסביר בדוגמא. [תקשיבו יש פול אתרים מה זה טובים שמסבירים את זה, בסוף אני אעשה לכן רשימת מקורות חחח]

"תראי. כל העניין של האמונה היא שאנחנו לא אלוקים, בסוף. אז כן, אלוקים לא משחק איתנו מחבואים, והוא לא היה מביא לנו את היכולת להאמין על שקר, כמו שכבר אמרנו בעבר. ברור, לאלוקים אין עניין שכולם יעבדו אותו, כי עובדה שלא כולם בעולם עובדים את ה' ויש גם גויים שהתפקיד שלהם אחר. אז כן, יש שלב מסוים שבו תגידי: אני לא מבינה למה כך וכך קרה, כי אני לא אלוקים. ובינינו, את באמת רוצה להבין את אלוקים?"

היא חושבת קצת. "לא. כי זה אומר שהוא בראש שלי, שיש לו ראש של בן אדם. שהוא לא יודע הכל, הוא יודע רק את הצד שלי, או צד אחר.""מעולה." אני מסכימה. "זה כל העניין. מתישהו, את תגיעי לשלב שבו תצטרכי להאמין, ויותר במובן הקרוב אלינו, של אמון. אני לא מבינה משהו, אבל עדיין מאמינה בה'. אבל זה לא צריך להיות דבר קריטי, מבינה? כי אלוקים לא היה נותן לנו לשחק מחט בערימת שחת כדי למצוא אותו… כי זה ניסיון לא הוגן בעליל! ולכן" אני עוצרת שנייה לנשום [חחח איך אני חופרת לה!!! מסכנה!] "אם יש משהו קטן, בתוך האמונה, שאת לא מבינה ויש מצב שלא תוכלי לתפוס אותו בשכל שלך, כלומר, לא תוכלי להבין אותו בגלל שאת לא אלוקים ואת לא רוצה להיות, אז… עדיין תאמיני. מבינה?"

"כן." היא מסכימה, ומוציאה עוד מקור. "האמת שזה היה ההמשך לשאלה, אבל זה עכשיו נורא מסתדר לי" היא מקריאה: (הרמב"ם, מורה נבוכים) "החושב על האל ומרבה להזכירו בלי ידיעה, אלא בעקבות דמיון גרידא, או בעקבות אמונה שקיבל  מזולתו … אינו מזכיר את האל באמת ולא חושב עליו, כי דבר זה שבדמיונו ושהוא מזכירו בפיו אינו תואם שום נמצא כלל. אלא הוא בדוי. דמיונו בדה אותו."

"מצוין!" אני מחייכת. "זה בדיוק מה שאמרנו! צריך ללמוד על ה', גם כדי לדעת מי הוא באמת ולא ליצור לנו תחושה לא נכונה, או רגש כלשהו על בסיס מוטעה. זאת הסיבה, אגב, שאני כל כך תומכת בשאלות באמונה. כי הם מלמדות אותנו על ה'! ויש תשובה אם נחפש מספיק, ואם בכל זאת אין… אז נאמין, לא?"

עיניה הכחולות של שושי נוצצות בשמחה. "מעולה! יש עוד מקור אולי?"

"מקור לסיום?" אני מהמהמת. מחפשת בתיק. [מרוב שהוא מבולגן, יש בו בערך כל דבר שתחפשו אי פעם, והמשקל בהתאם… אבל זה שווה את זה. כמו שאומרים, בשביל אחרים זה מבולגן, בשבילי זה בלאגן מסודר. שאף אחד לא יעז לסדר את הבלאגן שלי חחח…] אני מוצאת, מחייכת.

"קודם כל, תזכרי שיש שתי דעות, סבבה? רק אם תרצי לברר על זה יותר. ועכשיו, יש לי פה כמה.

נתחיל מריה"ל, מחבר ספר הכוזרי [שעל שמו אני נקראת… חחח… ודי לחכימא ברמיזא…] שכותב בספרו כך: "ואין אני טוען ואומר בהחלט – חלילה לי מאל! – כי כוונת העבודה הזאת היא הסדר הזה אשר אמרתי. להפך! אל נכון נעלם הדבר ונעלה מזה. אומר אני: תורת האלוהים היא, ומי שקיבלה בתמימות, בלי התפלפלות ובלי התחכמות, מעולה הוא מן המתחכם והחוקר. אך מי שנטה מן המדרגה העליונה הזאת אל המחקר, מוטב לו כי יבקש טעם לדברים האלה, אשר יסודם בחוכמה האלוהית, מאשר יעזבם לסברות רעות ולספקות המביאים את האדם לאבדון" (כוזרי, מאמר שני, כ"ו).

אז פה, כשהוא מדבר לגבי התורה, הוא אומר שהמעלה היא לקבל אותה כפשוטה, ואם יש שאלות- לשאול. לגבי האמונה הוא אומר משהו אחר לגמרי- " אמר החבר: וכי יש בתוכנו נפש שלוה שאינה נפתית לדעות השונות המנסרות בעולם דעות חכמי הטבע והאצטגנינים דעות בעלי הטלסמאות והמכשפים דעות בעלי הקדמות והמתפלספים וכדומה לאלה בימינו אין אדם מגיע אל האמונה כי אם לאחר שעבר את כל מדרגות הכפירה המרבות אך ימי החיים קצרים והמלאכה מרבה ורק יחידים והמה מועטים נתנה להם מתנת האמונה מטבע הללו אין כל הדעות ההן פוגעות בהם…" [וכו', הכוזרי ה', ב'.]

אז מה ההבדל בעצם? שפה ריה"ל מדבר על אמונה, ובמקור הראשון על התורה. את התורה צריך לקיים בתמימות, אבל את יסודות התורה, את האמונה בה', באלוקים? לבדוק, הרבה."

היא מקשיבה, שותקת.‏

"אין ראוי להתחיל במין זה של עבודה, אלא לאחר התפישׂה השׂכלית. כאשר תשׂיג ‏את האל ואת ‏מעשׂיו לפי מה שהשׂכל מצריך, אחרי זאת תתחיל להתייחד עמו, ‏ותשתדל להתקרב אליו, וּתְעַבֶּה את ‏הקשר אשר בינך ובינו שהוא השׂכל." (הרמב"ם)

וגם הרמח"ל  אומר: "אך הבירור המצטרך לישוב הלב ולבירור האמונה – יש ויש לנו. ולא עשה ה' אלקים דבר שישתבשו בו בני האדם באמונה, שלא ימצאו ישובו, ועל כן נאמר (דברים ד, לט), "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וגו'."היא שורקת.

"למה הוא מתכוון פה?"

"שמה שלא עקרי לאמונה ואינו מבלבל את הדעת אי אפשר להבין בשכל, אולם כל מה שצריך וחשוב לבירור האמונה אפשר להשיג בשכל, ואנחנו צריכים להשיג אותו. בעצם, אני שוב חוזרת, אנחנו רוצות ללמוד כדי דעת- ונאמר 'דע מה תשיב לאפיקורס', וזה ממש מעולה, אני מאמינה. [איזו בחירת מילים!] אבל המהר"ל מוסיף פה עוד דבר- שכל מה שלא הכרחי לאמונה ולא ילמד אותנו כלום- נראה שה' גלגל שלא נבין, כי בכל זאת אנחנו לא אלוקים. אבל את מה שהכרחי- או ידע שאנחנו רוצים לדעת והוא לא נכלל בהגדרה של דברים שרק אלוקים יכול להבין, כמו דברים של אמונה- למה דווקא ה', את זה חייבים ללמוד!"

"ואגב הרב קוק" אני מספרת "מצאתי בספר 'אמונה ברורה, של ראובן פיירמן [ספר מצוין, מומלץ בחום! ביססתי עליו די הרבה פה… הראשון ברשימת המקורות!] את הסיפור הבא: לפני כמאה שנה הרב יעקב דוד וילובסקי שהיה רבה של צפת דאז,  אמר לרב קוק: 'לסבתי הייתה אמונה גדולה, ללא כל החקירות וכל הידיעות'. הרב קוק ענה לו: 'ודאי שסבתא שלך הייתה  אישה צדיקה, אך  את האומה לא בונים על אמונה של סבתא'."

היא צוחקת, ואני ממשיכה. "לרב קוק בכללי יש כל מיני התבטאויות על הנושא, אני אביא שתיים או אחת ואז אעוף הביתה.  "כל מי שחונן בשכל לא יוכל  להסתפק בלא היגיון שכלי, ואצלו לא תקום תמימות האמונה כי-אם כשתתחבר עם אור  הדעת".  [מוסר אביך, עמוד ס"ב] ודבר אחרון: קודם כל, הפסוק "אשרי תמימי דרך מדבר על תמימים- שלמים, אנשים ששלמים עם ה' ולא 'נאיבים' או 'פראיירים כביכול' עם ה'. 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'- שלם תהיה. והמקור האחרון ודי:  "החוצפה דעקבתא דמשיחא מתבטאת בכפירה, ויסוד הכפירה בא מצד חוסר הנטייה של אמונה, וחוסר נטייה זו בא, מפני שהעולם עומד מוכן כבר להארה גדולה, שכל צפוני צפונות יהיו מובנים, ועין בעין יראו בשוב ד' ציון. על-כן הולך הוא כשרון האמונה ומפנה את מקומו לכשרון יותר נעלה ונשגב ממנו, שהוא כשרון הדעת, וישרים הם דרכי ד' צדיקים ילכו בם"."

כלומר?" היא תמהה, ואני מסבירה: "הרב קוק בעצם אומר שהחוצפה שלנו והכפירה באמונה היא בגלל שהדור כבר מוכן למעלה יותר גבוה, לביאת המשיח שבה לא רק נאמין, אלא נראה ונדע, והדור שלנו כבר רוצה רק את הדעת "כי עין בעין יראו בשוב ה' לציון"- ולא רק באמונה."

"אז זה בעצם טוב…" היא מהורהרת, ואני מסכימה. טוב, השעה הולכת ומתאחרת ואני נפרדת ממנה, וגם מהמחשב, לא לפני שאני שוב מבהירה שיש שתי דעות ולכן שווה גם שתבחן את הדעה השנייה. [עוד מעט 😉 ]אז ביי לכן, ניפגש פעם הבא!

נ.ב: רשימת מקורות, כמובטח: הספר 'אמונה ברורה (להסיר ספקות באמונה) של ראובן פיירמן.

ספרים של הרמב"ם, תחפשו לבד כי כתבתי מקורות 😉

ליקוטי מוהר"ן

הרמח"ל, דעת תבונות פסקה קס"ד.

המאמר 'להאמין או לדעת' באתר חברותא [מאת ישראל אסולין].

הקובץ מקורות נוספים בעניין חקירה ותמימות שערך וסיכם ישי קרמר, ישיבה תיכונית 'תורה ומדע ליד מכון לב'.

התנ"ך [דברים, ישעיהו וכו']

מצגת למורי מחשבת ישראל [אני לא, אבל זה שימושי…] אמונה וגאולה/ 2.

למי שמתעניינת- יש שתי אתרים מעניינים בנושא אמונה: 'האתר לדעת להאמין' ובנוסף האתר '70 השאלות הקשות ביהדות'.

נ.ב אחרון: מגיע לי שכויח גדול, לקח פול זמן לכתוב את זה, בעיקר כי רציתי להוסיף מקורות או לצטט מקומות שאני יודעת מה כתוב בהם אבל לאו דווקא המיקום.

מוקדש באהבה לתוכו רצוף אהבה.
אם יש שאלות… מוזמנות לכתוב, כדי שיהיה לי על מה לכתוב.