מאמינה לך/2

למה דווקא הדת הזאת?
לפרק הקודם

המפץ הגדול- אמת או שקר? והדת שלי? אמת או שקר?
"גברת, המפץ הגדול מוטעה?" שושי שואלת שאנחנו נפגשות פעם הבאה. "בדקתי את זה, את יודעת כמה תיאוריות את סותרת בזה? זה לא הגיוני!"
אני מחניקה אנחה, מקווה ששושי לא תשמע אותי. "מי אמר לך שהמפץ הגדול הוא לא אמת?" אני שואלת.
"את אמרת שיש אלוקים" היא בטוחה בתשובתה.
"זה אומר שהמפץ הגדול לא היה? תראי" אני מתנדבת להסביר. "ברור שהמפץ הגדול בחלקו מוזר, כמו העובדה שדארווין עצמו טען שאם לא ימצאו צורות ביניים הוא יהיה מוכרח להודות שהתיאוריה שלו לא נכונה. ובכל זאת, אם תורידי את הקטע של הטיפשות [לדעתי] הרי שזה יכול להיות אמת!"

"מה?" היא פוערת עיניים גדולות. "כוזרית, את הוזה!"
"לא נכון. הרב קוק, אחד הרבנים המפורסמים, אמר פעם שהשיטה של המפץ הגדול הכי קרובה לדעת התורה בבריאת העולם, לא קרובה באופן של אותו דבר, אבל כן הכי קרובה. הבעיה היחידה במפץ הגדול הוא שהוא קרה במקרה, מבינה?"
"לא" היא לא מבינה.
אני מסבירה. "המדענים אומרים שהייתה התפוצצות, ככה זה קרה. וכמו שאמרנו בפגישה הקודמת, הלא ביננו, כמה זה היה נשמע לך הגיוני שהC2 שלך נוצר מפיצוץ? אז אדם? כזה שמסודר לאלפי מערכות שלכל אחת מהן ובכל אחת מהן יש משהו חשוב? נראה לך?"
היא מסמיקה. "התכוונתי להתווכח." רוטנת, כבר פחות ביישנית מהעבר.
"נמשיך?" אני מתעלמת באלגנטיות. טובה בזה.

"סבבה, אז תסבירי שנייה. אני נולדתי לדת של יהודים, אז סבבה, אני יהודיה. אבל תחשבי לדוגמא אם תראי את זה נכון אז את בחורה דתיה ומאמינה בדרך של היהדות, אבל חשבתי לעצמי שמי יודע, אולי זה רק בגלל שנולדתי למשפחה יהודית ומגיל אפס מגדלים אותי שהדרך שלנו היא האמיתית, ושאנחנו הצודקים. תארי לעצמך שהייתי נולדת באיזו עיר בערב הסעודית. מסתבר שהייתי בטוחה עכשיו שאין כמו מוחמד שהאסלאם הוא האמת היחידה… ואם הייתי נולדת בכפר בהודו יכול להיות שבמקום להחזיק עכשיו ביד את טלפון ולהתכתב אתך הייתי אוחזת פסל קטן של בודהה ומשתחווה לו ומשוכנעת במיליון אחוז שאני עושה את הדבר הכי נכון ואמיתי בעולם ושכל השאר טועים. אז תכל'ס, מי אמר שבאמת הדרך שלנו היא נכונה יותר מכל הדתות האחרות?"

"וואו" אני מתפעלת. "בטוחה שלא ציטטת את השאלה מאתר של מישהו?"
היא משפילה ראש בגיחוך. "ציטטתי, ותשובה? יש?"
"קודם אשאל שוב- וממקום אחר. מה לכל הרוחות אלוקים חושב שהוא נותן לי מיליון דתות לבחור ביניהם? הלא גם אם כל חיי אחקור דת אחת או שתיים או שלוש, למצוא את האמת זה כמו למצוא מחט בערמת שחת!"
"ומה באמת קורה איתו? הוא לא חשב על זה?" שושי מביטה בי בסקרנות.
"יש שיטה די טובה, אם היית מסתכלת עוד באתר אולי היית מוצאת את התשובה." אני קורצת. "תחשבי, אם אנחנו לא יכולות לבחון את הדברים כמו שהם, אז אולי במקום זאת רק נבדוק מבחוץ?"
"למה את מתכוונת?" סקרנית.
אני קורצת. "יש בין שאר הדתות לעמ"י הבדל די גדול ומהותי. כל הדתות בעצם מתחילות מסיפור של אדם אחד, בנאדם בודד שהלך ואז התנבא איפשהו, שם לטענתו גילו לו שהוא שליח האלוקים… נו, נשמע לך אמין?"
היא מגחכת בתשובה. "ממש לא, בכל מקום ששוכנים בו משוגעים תוכלי למצוא כזה סיפור!"
אני מביטה אליה. "את תופסת את זה" החמאתי. "אז הגענו למסקנה אחת: אם אלוקים באמת רוצה שיהיה לנו סיכון לדעת את האמת, הוא לא יתחיל דת עם איש אחד, הוא לא כזה טיפש. הוא מבין בדיוק כמונו כמה זה לא אמין, מבינה?"
"ולמה באמת שאר הדתות הם מהתחלה של איש אחד?" היא שואלת.
אני מגחכת. "השלמת לי בדיוק את המחשבות. תקשיבי. יש משהו אחד שאי אפשר לזייף. היסטוריה. אני לא מדברת על מטבעות שאפשר להחביא איפשהו ואחר כך למצוא, אני מדברת על היסטוריה של עם שלם."
"כלומר?" היא מנסה להבין.
"התחלת התורה ועמ"י הוא אכן אצל משה, בסנה, לבד. אבל ה' יודע שאף אחד לא ישתכנע מזה, ואף משה אומר כן לה' 'וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה.' העיקרון היוצא מפה מובן מאליו. אי אפשר לבנות סיפור אמין על אדם אחד, ולכן בעצם, והנה המשהו שבזכותו תדעי שדווקא הדת שלנו היא אמת, מעמד הר סיני. אי אפשר לזייף משהו שעובר מאב לבן, לעם שלם, מבינה?"
"כן" היא שורקת. "זאת גם הסיבה בטח שכל שאר הדתות לא מכחישות את מעמד הר סיני, כי הוא בלתי ניתן להכחשה?"
אני מסכימה איתה, מחייכת. "את קולטת את זה! יפה! כן, כל שאר הדתות מסכימות שאולי פעם היה אלוקים שלנו ואז…"
"ולמה באמת שהוא לא ישנה את דעתו?" היא שואלת.
"חחח" אני צוחקת. "יש כמה סיבות. דבר ראשון, אם אלוקים יודע כל מה שיהיה כי הוא כל יכול, אז אין שום סיבה שהוא יתחרט, כי אם הוא ידע מראש שבסוף הוא יעזוב אותנו וילך לאומה אחרת שילך אליה מראש. סיבה שניה, כי אם אלוקים יכול הכל אז הוא בעל כל הסיבות- כלומר, הוא לא יכול לשנות את דעתו, כי אז בעצם יבינו שהבחירה שלו לא הייתה טובה, ואדון הכל תמיד בוחר טוב, הבנת?"
"נראה לי" היא מגמגמת.

"תחשבי על זה ככה: אם אלוקים שינה את דעתו ועבר לעם אחר, לדוגמא, אז מי ערב לי שעוד מאתיים שנה מעכשיו הוא לא ישנה את דעתו שוב? הוא לא יגיד שוב 'טעיתי?' אז מה, אנחנו צריכים כל יום לקום בבוקר בתחושה של 'אולי ה' נעלם?' אם יש דעת כזאת, אני באמת מתפלאת למה לא כולם עוזבים אותם ומדוע עוד לא קמה דת חדשה שטוענת שה' עזב גם אותם. במילים אחרות, אי אפשר להגיד את זה כי אין לדבר סוף, וה' וודאי לא ירצה שננחש מה הדת שלנו, וכבר מקודם הוכחנו שאי אפשר להאמין לאיש אחד… אני חושבת שאם באמת ה' איכשהו היה משנה את דעתו הוא כנראה היה מודיע את זה לעולם, מבינה? ובדרך מציאותית…"
"הבנתי" היא הייתה מרוצה.
"את יודעת מה?" אני מוסיפה. "בהמשך נעסוק בזה עוד, סבבה?"
"סבבה".

"עכשיו בואי נתקדם לשאלה הבאה, טוב? אם הדת שלנו כל כך צודקת, למה היא כמעט הדת הכי קטנה שיש?" אני אומרת, אחר כך משנה את דעתי. "אבל עזבי, זה כנראה יחכה למפגש הבא שלנו. מה דעתך?"
היא רק מהנהנת בחביבות. "בכיף".
"רוצה שיעורי בית?" אני שואלת.
"כן" היא משיבה לאחר רגע של היסוס.
"הספר 'פשוט להאמין' של משה רט עושה עבודה מצויינת, וגם הכוזרי זה אחלה, אבל כדאי ללמוד עם חברותא. ההמלצה הכי טובה שלי כרגע היא על הספר 'היי הרב' של הרב יוני לביא, שווה כל שקל. קראתי, היה שווה. הוא צריך ראש והשקעה, אבל אני חושבת ששווה לך. הוא מתאים לכל גיל, אם זה מעניין אותך. ותזכרי, יותר טוב לשאול ולחזור לדרך מאף פעם לא לשאול ואף פעם לא לחזור…"
היא מנופפת לי ושתינו נפרדות לדרכנו, ואם מישהי רוצה להצטרף למסע שתכתוב למטה בתגובות שם [שאלה ושם?] ואכניס לפרק הבא.
ביי בינתיים!