מאחורי הקלעים של "אחת אפס לאמת"

שבוע אחרי שבוע וגם אחרי הפסקה אחת למנוחה – הסיפור הזה ליווה אותנו בעושר של כתיבה, דמויות ועלילה.

במבי, שותפה וותיקה באתר, מגלה לנו קצת רקע על כתיבת הסיפור – לפי השאלות שכתבתן עבורה.

תודה במבי!

*רעיון חדש את מי לראיין? רוצה שנראיין אותך? שתפי אותנו ב: posts@shutafotbaderech.co.il

זה הסיפור הראשון שלך?
לא. זה הסיפור השלישי, ברוך השם, מבין ארבעה. פלוס סיפורים קצרים בנושאים שונים ועוד שלל דברים חסרי חשיבות.

את הולכת לפרסם אותו? תעדכני אותנו? לפרסם?
אם הכוונה היא להוציא לאור, אני עדיין לא באמת יודעת. אני רוצה ולא רוצה. אבל עד אז, השם גדול. בינתיים אני מתפללת על זה, כי בעתיד אני בטוח ארצה.

אהה ושאלת המיליון(;)) יקראו לו אחת אפס לאמת?
ובכן, שאלה קשה. אבל בעצם, למה לא? אני בהחלט חושבת שרוב הסיכויים שהספר יקבל את השם אחת אפס לאמת. הוא מתאים לו בול.

כמה זמן לקח לך, תכלס?
אני לא זוכרת זמן מדויק. אני כן יכולה לומר שאת הספר הראשון התחלתי לכתוב בגל הראשון של הקורונה, כשהייתי בכיתה י'. אחר כך הכתיבה רצה לי ברוך השם. אני חושבת שאת הספר הזה התחלתי מתי שהוא בי"א וגם סיימתי איפה שהוא בי"א.

היה קשה?
וואו. תלוי מה. לחקור על כל העולם הערבי שאני בכלל לא מכירה, מה קורה שם, כמה, למה. זה בהחלט היה קשה.

היה שווה?
ברור. תגידי לי את, אם הסיפור לא שווה את זה? ? זה סיפוק ענק. כתיבה היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי.

איזו דמות את הכי אוהבת?
הופה, זאת שאלה. כמובן אני אוהבת את כל הדמויות. אבל מסתבר שגם לכותבות יש העדפות אישיות. יוני. אני הכי אוהבת ומתחברת אליו. יש בו עומק ושקט והבנה והכלה ו- הכל.

איך הגעת לעלילה הזו בכלל? ומאיפה ההשראה לסיפור?
מהראש שלי, למען האמת. לא ישבתי וחשבתי על מה לכתוב סיפור. לא קיבלתי השראה משום מקום. אלא אם כן התת מודע שיחק במודע שלי. רציתי לכתוב והרעיון הזה קפץ לי. הוא ממש התחנן, לא יפה לסרב לרעיונות.

איך ידעת לתאר כזה טוב את הדמויות ואת כל המסביב?
איך? זאת שאלה גדולה. התשובה היא שלא ידעתי, הקב"ה ידע. הוא שם לי את המילים והתיאורים וההצלחה באצבעות, לי נשאר רק לכתוב. זה יכול להישמע מתחמק, אבל זו האמת. בלעדיו כלום לא היה קורה.

12.היו שותפים לכתיבה שלך?
מלא. מלא. מלא. חברות, בנות דודות. הכוונה לקריאה, לביקורת. לכתוב, כתבתי לבד. אבל משם ועד שהסיפור היה מוכן, קיבלתי כל כך הרבה פידבקים. הן היו מדהימות, כולן. מחכה להן בספר הבא ?

כשכתבת את הסיפור כתבת בדף או ישר על המחשב
על המחשב. אין לי השראה עם דף ועט.

היו תקופות שלא כתבת בכלל?
בטח. בהתחלה, לא הכרתי את המושג הזה. תמיד כתבתי, לא משנה מתי. ההשראה הייתה אצלי תמיד ורק כשקיבלתי תקופה יבשה אחרי שלוש שנים, הבנתי כמה אני צריכה להודות על זה. לצערי, חודש פלוס לא נגעתי בכתיבה. עכשיו, ברוך השם אני מתחילה לחזור לזה. אומרת תודה לקב"ה על כל רגע. תכלס, זה לא מובן מאליו.

מרגיש לי שיש סיפור מאחורי מה שהיה פה, מסכימה לפרט?
סיפור. אם את מתכוונת לרעיון הכללי, אז לא. צר לי לאכזב (אימוג'י מובך) אבל אין מאחוריו שום וכלום, רק רעיון שעלה לי לראש. חוץ כמובן מהמסר שרציתי להעביר. אבל אם את מתכוונת לדמויות, פה הנקודה. מאחורי כל אחת ואחת יש סיפור. אם אני אתחיל לפרט אני לא אגמור. אם את רוצה דמות מסוימת, את מוזמנת לכתוב.

כשכתבת את הסיפור ידעת כבר מה הולך להיות או שהתחלת בלי כלום ואז תוך כדי הגיעו לך הרעיונות?
בלי כלום. אני לא מתכננת מראש מה אני כותבת. לא בריא לי, סתם מתסכל. הרבה יותר נחמד לתת לדמויות להוביל אותי, בלי לדעת מה הולך להיות המשפט הבא.

איך עולים רעיונות לסיפור? זה בא ישר? או אחרי חשיבה רבה?
תלוי. פשוט צריך להביט מסביב. לפקוח עיניים, אוזניים. הסיפורים בעזרת השם כבר יבואו מעצמם. כל העולם הזה הוא אוסף סיפורים אחד גדול. צריך רק לקטוף.

את למדת על הכתיבה, על איך יוצרים עלילה, איך בונים דמויות או שכל הכישרון האדיר הזה פשוט תמיד היה אצלך?
לא, לא למדתי כתיבה. אני לא כל כך רואה צורך בכללים שיגבילו אותם. אני אוהבת כתיבה חופשית, משחררת. אני יודעת שאם אתחיל לחשוב אם אני כותבת נכון, או לא. כל הלב שלי יצא מהכתיבה. לא מוכנה.

19.את מודעת לזה שאת חייבת להמשיך לכתוב כן?
(אימוג'י חמוד) מודעת, אל דאגה. אני לא יכולה בלי הכתיבה. היא חלק ממני.

מאיפה נולדו הדמויות במוחך הפורה?
הדמויות, בשונה מהסיפור לא הגיעו בבום. זאת אומרת, ידעתי שיש שירה ואורי ויוני. לא ידעתי מה הם יהיו. אבל מסתבר שהם אנשים חיים וקיימים, העולם הביא לי אותם.

כמה זמן לקח לך לכתוב את כל השיחות השנונות והציניות בסיפור?
רגיל. אני כותבת פרק פרק, לא מתעכבת יותר מדי על קטעים. מקסימום אחר כך אני משפרת אותם. אני אוהבת ציניות ומסתבר שיש בי קצת, אבל רק בסיפורים. מחוץ למילה הכתובה, זה לא יקרה.

כמה טיוטות היו לך לפני כל פרק?
אין טיוטות בהגדרה. אני כותבת, ואחר כך קוראת פעם ופעמיים, משנה מה שנראה לי.

סופרות נתנו לך חוות דעת על הסיפור?
סופרות ממש? לא. אולי בעתיד, אם זה יצא לאור ?