לפעמים אני מתביישת

קשה לי ללכת עם חצאיות ארוכות וקשה לי ללכת כמו ילדה חבדניקית ובאיזשהו מקום יש לי כזו בושה סוג של…. מה אני יכולה לעשות בעניין?

שלום לך,
פגשתי בשאלה שלך חתירה לאמת פנימית, יחד עם שאיפה להתקדם ולשנות, וזה באמת מעורר הערכה! השאלה שלך מביעה קונפליקט פנימי, שיש בו שני צדדים. מצד אחד השאלה משקפת חיבור ללבוש צנוע וחסידי, בעצם זה שאת שואלת, והקושי מפריע לך, ואת רוצה לפתור אותו, ונוקטת יוזמה, וטורחת לכתוב ולשלוח את השאלה… כמו שכתבת – 'מה אפשר לעשות בעניין'. מצד שני את מספרת על קושי, על חוסר חיבור למראה וללבוש כזה. יש כאן שני צדדים, והקונפליקט ביניהם הוא לא פשוט….
כשאני קוראת שוב את השאלה שלך, אני רואה שאת מדברת על כמה דברים – את מדברת על צניעות, 'חצאיות ארוכות'. מעבר לזה, את מדברת גם על מקום של זהות ושייכות – 'להתלבש כמו ילדה חב"דניקית'. ובנוסף, את מזכירה גם את הבושה.

חלק ממשהו גדול
בואי נדבר קודם כל על זהות והשתייכות. זה מקום מאוד עמוק, צורך בסיסי אצל האדם, להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, מדרך, מקבוצה, שאתה הוא מזדהה, והוא גם חלק ממנה, ויש לו מקום בתוכה. תחושת השייכות נותנת לנו הרבה כוח, והיא חלק מהגדרת הזהות שלנו – מי אני, מה המקום שלי ולמה אני שייך. בגיל ההתבגרות יש צורך מאוד גדול למצוא את ההשתייכות האישית. לבוש הוא רק ביטוי אחד של העניין הזה, שתופס מקום מאוד חשוב בתוכנו, מעבר למראה חיצוני.
המקום של השייכות יכול להיות מורכב, זה לא רק שחור או לבן, שייכת או לא, חבדניקית או לא. יכול להיות שמצד אחד אנחנו מרגישים קשר ורצון להשתייך, ומצד שני יש דברים שמרגישים לנו לא בנוח. מה זה אומר בשבילך להיות ילדה חב"דניקית? ההגדרה של ילדה חב"דניקית יכולה לכלול בתוכה הרבה מאוד, יש סוגים שונים של בנות שמתחברות להגדרה הזו ממקומות מגוונים. יש נערה שגדלה בבית חב"די שורשי מדורי דורות, יש ילדה שהמשפחה שלה הגיעה לחב"ד מזרם דתי או חרדי אחר, יש ילדה שההורים שלה חוזרים בתשובה, ויש נערה שבעצמה מצאה את דרכה לחב"ד והמשפחה שלה בכיוון אחר, ובתוך כל דוגמה כזו יש מגוון של סגנונות… אצל כל אחת, המשמעות של 'להיות ילדה חבדניקית' מקבלת הדגשים שונים, זוויות ראייה קצת אחרות, וכל עוד הכיוונים האישיים האלה הם במסגרת ההלכה והחסידות, אז לא רק שזה בסדר, אלא זה מעשיר ומגוון ומוסיף.

איפה אני כן מזדהה?
אני לא מכירה אותך, אבל בעצם הקושי שאת מביעה להתלבש כמו ילדה חב"דניקית אני שומעת את החיפוש האישי שלך, ואני חושבת שזה דבר מאוד חזק שאת לא הולכת 'על אוטומט' בגלל שכך נולדת או בגלל שכך ביה"ס דורש, אלא את בונה את הזהות שלך ממקום של חיפוש פנימי להתחבר. את רוצה להרגיש הזדהות ורצון וחיבור אמתי. מעניין לבדוק, בתוך המקום הזה של 'ילדה חבדניקית' – איפה את כן מרגישה הזדהות? לאילו ערכים וסגנונות את מרגישה מחוברת, או שואפת להתחבר? שווה להתבונן פנימה ולעשות את הבירור הזה, אפשר ממש לקחת דף ועט ולכתוב כותרת – ילדה חב"דניקית, ולהציף בכתב את כל מה שזה אומר לך. ואחר כך לקרוא מה שכתבת, ולחשוב – מה מתאים לך כעת? מה מרגיש לך לא בנוח? מה היית רוצה שיתאים לך?

בחירה בדרך
ובהמשך לבירור הזה, אנחנו מגיעים לעניין של הצניעות. חשוב שתרגישי טוב עם הבגדים שאת לובשת. שווה להשקיע בזה מחשבה ומאמץ, למצוא את הסגנון שיהיה גם צנוע וגם אהוב עלייך. אולי את יכולה לחפש ולמצוא סביבך בנות שמתלבשות בסגנון שמשלב יופי וטעם עם צניעות.
הבירור הפנימי, שבעז"ה יכוון בתובנות על הדרך האישית שלך, יעזור גם לעניין הלבוש. יתכן שגם אם עדיין לא תרגישי חיבור לסגנון הצנוע, כאשר זה יגיע ממקום פנימי של בחירה בדרך, תוכלי למצוא סיפוק בבחירה שלך בלבוש חסידי וצנוע. הסיפוק יכול גם לסייע להפחתת הקושי, ולחזק את החיבור האישי, בהדרגה. אם ניקח למשל סטודנט לרפואה, שהוא עדיין מסופק אם אכן יתאים לו להיות רופא ואם הוא יודע מספיק, ואם זה העתיד שנכון לו. הסטודנט הזה נכנס לסטאז', והוא לובש חלוק רופאים, הוא עוד לא מרגיש ב100% שם… וזה קצת זר לו המראה שלו עצמו, הוא קצת חושש ומתבייש ולא לגמרי מחובר… אבל הוא יודע שזה המסלול שלו כעת, והוא ממשיך בבירור האישי תוך כדי שהוא מתקדם במסלול הזה, לבוש בחלוק הרופאים, ובסופו של דבר הוא יגיע למקום הנכון לו והאישי שלו.

לא קל להתמודד עם הבושה
עוד לא נגענו בבושה. הבושה מפני הסביבה היא ניסיון לא קטן בכלל. הרבי אומר במאמר, ש"עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא היא המסירות נפש ד'אל יבוש מפני המלעיגים'" זו התמודדות שיש בה מסירות נפש. הרבי גם מסביר, שהציווי "אל יבוש מפני המלעיגים" נכתב בסימן הראשון ובסעיף הראשון של השולחן ערוך, כפתיחה לכל הדינים וההלכות, משום שזהו ניסיון קשה ביותר!
הבושה גם היא נוגעת במקום של הקונפליקט הפנימי, את מרגישה לא לגמרי מחוברת, וזה מביא לסוג של בושה, תחושה של – המראה הזה לא קשור אלי… ממה את מתביישת? אולי יש כאלה שמצפים ממך אחרת?

הבירור הפנימי, גם אם הוא קצת עמוק ודורש מבט פנימה… הוא שווה. בסופו של דבר מי שעוברת תהליך של התבוננות פנימית, בונה את האישיות שלך באופן עמוק, מבוסס ואמתי יותר, ממי שלא עוברת תהליך כזה. התבוננות כזו תעזור לך למצוא את הדרך שלך, להתקדם, ולאט לאט להרגיש יותר מחוברת, יותר חלק, ויותר עוצמה פנימית בעז"ה. ואם יש לך עוד שאלות ותהיות, את מוזמנת לשלוח, אנחנו כאן בשבילך!
מעריכה אותך מאוד על האומץ לשאול, על הרצון להתחבר, ועל האמת הפנימית שיש בך. מאחלת לך המון הצלחה וסיפוק בדרך!

איתך בדרך, דבי

editor@shutafotbaderech.co.il