לפני החגים/2

פוסט מתוק:)

הקדמה:
מכירות את המושג "אחרי החגים"?
אני מניחה שכן.
דיאטה אחרי החגים זה משהו אחד. אבל מה עם הביטוי "לפני החגים"? לא חושבת שאתן מכירות.
טוב, נו כי המצאתי אותו עכשיו.
אולי ספירת קלוריות ואימון גופני אפשר לדחות לאחרי החגים, אבל קצת תוכן לנשמה על משמעות החג? אי אפשר לדחות. וכל המרבה הרי זה משובח.
לכן אני מבקשת (ואפילו דורשת) שכל מי שיש לה איזה ווארט או שיחה שהיא למדה, לא תשמור את זה לעצמה, אלא תרד למטה ותכתוב בתגובות ותעשיר את החסידישקייט שלנו קצת! ?
בואו נתחיל!

אם היו מצרפים אותי לצוות הפיתוח של וואטספ:
דבר ראשון הם היו רק מרוויחים מזה.
דבר שני, היו לי כמה רעיונות לשדרוג. (נגיד- ששיחת הוידאו לא תיתקע כל שנייה…)
אחד הרעיונות לשדרוג שהייתי מציעה להם זה להכניס כמה אימוג׳ים חדשים למקלדת.
איזה? לא חסר: סווען סווענטי, לוגו של חב"ד, חסיד והרשימה עוד ארוכה, ואם יש לכן בקשה לאימוג׳י ספציפי אתן יכולות לכתוב לי ואני אעביר את הבקשות. כמובן אם אני אתקבל לצוות פיתוח וואטספ.
בכל מקרה, עד אז נאלץ להסתפק באימוג׳ים הנתונים לנו.
התמזל מזלינו ויש לנו אימוג׳י של תפוח, ואימוג׳י של דבש, וכך ביצירתיות יוצאת דופן ניתנת לנו האפשרות לצרף את שני האימוג׳ים הנ"ל בתוך ברכת ה"שנה טובה" שלנו.
אבל מה זה בכלל התפוח בדבש הזה?
קצת ידע בבוטניקה וזואולוגיה:
תפוח (ובמיוחד ירוק) הוא פרי חמצמץ בשונה מרוב הפירות המתוקים.
לעומת זאת, דבש הוא נוזל סוכרי המופק מהפרשות של צמחים ומובא באמצעות הדבורים.
אז כמיטב המסורת היהודית, אנחנו לוקחים את התפוח, טובלים אותו בדבש ומבקשים שהקב"ה יחדש לנו שנה טובה ומתוקה ואוכלים. (לבריאות. רק לא לשכוח לברך.)

ואיך עפ"י חסידות מפרשים את סוגיית התפוח והדבש?
כידוע וכמפורסם לכולן, שלראש השנה יש שני תפקידים מרכזיים:
התפקיד הראשון זהו יום הדין. הקב"ה שם כל דבר בגלקסיה במשפט ודן אותו- לחיים או לא.
התפקיד השני זהו יום ההכתרה. יום בו עמ"י מכתירים את הקב"ה למלך עליהם.
אגב, עפ"י יום הדין לשופר יש תפקיד שמיועד להתעוררות של עמ"י שישובו בתשובה, ועפ"י יום ההכתרה יש לשופר תפקיד של חצוצרה: שהרי הקב"ה נהפך למלך עלינו.

באסוציאציה, יום הדין מעלה לנו רגש של פחד, יראה ואפילו חרדה מסוימת. איך הקב"ה ישפוט אותי?
לעומת זאת יום ההכתרה מעורר בנו רגש של שמחה והתעלות. יש לנו מלך ששולט עלינו, יש לנו על מי לסמוך ועל מי להישען.
שני המימדים האלה נמצאים בראש השנה, ושניהם צריכים לבוא לידי ביטוי ("וגילו ברעדה") אבל כחסידות של הרבי, כמובן שעניין ההכתרה- השמחה, יותר דומיננטי אצלינו.

אז נחזור לתפוח בדבש?
התפוח החמצמץ מסמל לנו את הדין, ואילו הדבש המתוק מסמל לנו את ההכתרה. אנחנו טובלים את היראה בשמחה של הכתרה ומבקשים מהקב"ה שנה טובה ומתוקה.
ו.. עוד משהו מתוק על הדבש:
דבש נוצר ע"י הדבורה. החיה הזאת שעוקצת. או לפחות, מאיימת לעקוץ.
הניגוד הזה של מאכל מתוק שנוצר מעוקץ מסמל לנו על אתגרים והתמודדויות שנראים לנו קשים, מעצבנים, בלתי הגיוניים וכו', אבל כשאנחנו עוברים אותם בהצלחה, כשעוברים את השלב של העוקץ, מגיע הדבש. החלק המתוק. גילינו בעצמינו צדדים חדשים באישיות שלא ידענו על קיומם, ועכשיו כשאנחנו יודעים עליהם אנחנו יכולים להשתמש בהם ולמנף את עצמינו.

ולמה אנחנו מאחלים "לשנה טובה ומתוקה"? מה הקטע של המתוק הזה?
כי אין רע יורד מלמעלה זה בטוח. כל מה שיקרה- זה שפע שהקב"ה משפיע עלינו. השאלה היא האם אנחנו נרגיש את השפע הזה או שנחשוב שזה משהו לא טוב.
לכן אנחנו מאחלים שהשנה תהיה לנו גם מתוקה.
כמו שמתוק זהו טעם מורגש, ככה גם אנחנו רוצים שהשנה תהיה מורגשת בטוב שלה. טוב כזה שיבוא לידי הבנה אצלינו.
אז, כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. ??