למלא את האשפה

עכשיו זה הזמן!

דמייני לעצמך גיבור מלחמה. הוא גבוה, חזק ושרירי. חולצתו עטורה דרגות. את רובם המוחלט של נצחונותיו הוא כבש בעזרת חץ וקשת בלבד.
זה תחום ההתמחות שלו.
לפי הוראה נכנס גיבורינו לחדר מפקדו. הנוכחים משתתקים. נאלמים דום מתוך כבוד ויראה.
הפקודה ניתנת, והוא יוצא בביטחון רב, חדור מטרה – להביס את האויב.
הקשת על כתפו האחת, ועל השניה אשפת חצים מלאה עד אפס מקום (למי שלא יודעת: אשפת חצים היא בעצם כלי מיוחד למילוי חצים).
האם יעמוד במילוי תפקידו? רוב הסיכויים שכן, כמעט ב- 100%.
ונניח שאותו גיבור לא היה מצוייד בחיציו? ואם היו שולחים למשימה איש זקן וחלש, או סתם אדם שלא יודע להשתמש בחץ וקשת, האם גם אז מובטחת ההצלחה בשדה הקרב?
שאלה רטורית כמובן….
דוד המלך כותב לנו בספר התהילים (קכ"ז, ד-ה):
"כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים, אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם".
במילים פשוטות: דוד המלך אומר לנו שהכוח והעוצמה שיש לבני הנעורים, זה כמו החצים ביד הגיבור, ומוסיף –
אשרי מי שימלא את אשפתו (כלי החצים) מהעוצמה והאפשרויות שיש בימים אלו.
אחחח…. כמה אני מתחברת לזה…..!!!
מה לא הייתי עושה אם הייתי יכולה לעשות רוורס של איזה 10, 20 שנים…
הייתי נערה שוב, בלי עול הפרנסה ועול הילדים….
אני מפליגה בדמיוני ורואה את רשימת הדברים שהייתי רוצה לעשות, והרשימה לא נגמרת, אינסופית כמעט….
אך בעיקר נראה לי שהייתי לומדת יותר. בכמה תחומים. והחשוב מבינהם הוא לימוד חסידות.
אני לא זכיתי ללמוד בחב"ד, ועל כן נמנע ממני בין היתר, להיחשף לעולם המופלא הזה שנקרא ספר התניא, שיחות ומאמרים של הרבי, ניגון חסידי….
שנים לאחר שהתחתנתי, הגעתי לשיעור תניא, ומאז השתנו חיי.
רציתי לבלוע את העולם, לדעת עוד ועוד. התחלתי לקרוא, אבל באמת שלא הבנתי הרבה.
ולא בגלל מחסור בשכל. המושגים היו זרים לי. למשל: מה זאת התוועדות? האם זה שונה מהתייחדות? לא ידעתי. הכל נשמע אותו דבר.
אתכפיא? התהפכא?!
והמצחיק הוא שלא הכרתי בכלל חב"דניקים. אז לא היה לי את מי לשאול.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שבעלי לקח אותי לראות את 770 בכפר חב"ד.
כנראה זה היה בתאריך חסידי כלשהו (שכמובן לא ידעתי מקיומו, ובכלל – מה זה תאריך חסידי?), כי אישה אחת ניגשה אלי עם דף לבן ועט, ושאלה אותי:
את רוצה לרשום פ"נ?
מתוך נימוס לקחתי ממנה את הדף והעט, וכשהיא הסתובבה, הנחתי בחזרה מהר על אחד השולחנות.
פשוט לא הבנתי, למה צריך דף ועט בשביל פ"נ?
בזמנו, ידעתי שפ"נ זה ראשי תיבות שרושמים על מצבות: פה נטמן….
בקיצור, חשבתי שזו אישה תמהונית שהחליטה להיטפל אלי משום מה…
אז היה לי רצון ללמוד, להבין, אפילו נכנסתי לחנות תקליטים וקניתי את כל הדיסקים שהיה רשום עליהם "ניגונים" ו"חב"ד".
אבל זמן לא היה. פניות – עוד פחות.
הייתי עסוקה בלגדל 4 פיצפונים ברצף, עבדתי בעבודה תובענית מאוד, משעות הבוקר המוקדמות ועד אחרי הצהריים. כשחזרתי הבייתה הייתי שקועה עד למעלה מהראש בכביסות, בישולים ונקיונות, ובין לבין השתדלתי לתת לילדי מקסימום אמא שאפשר.
כך שללמוד ניגון מתוך שלל הדיסקים שקניתי – בקושי יכולתי. כמה אפשר כבר לשמוע ולהתעמק וללמוד כשסביבך כמה ילדים צורחים במקהלה?
או כשאת תולה כביסה במרפסת האמבטיה, ומערכת הסטריאו נמצאת בכלל בסלון?
ובשבת – היום היחיד שעוד רגוע איכשהו – זו בכלל לא אופציה.
כמו שכבר כתבתי, המון מושגי יסוד היו חסרים לי, ולכן גם לימוד עצמאי היה בגדר חלום.
בשמחה משפחתית שהייתה (ומשפחתי מאוד, אבל מאוד לא חב"דית), הזדמנה כבדרך נס אישה הקשורה למשפחת הצד השני, ואני שמעתי ממישהו שהיא קשורה איכשהו לחב"ד.
מייד התנפלתי עליה בהתרגשות, והמטרתי עליה שאלות לרוב.
היא במבוכה גדולה הסבירה לי שבעצם היא לא ממש חב"דניקית היום כי התחתנה עם בחור לא חב"די, וגם בנערותה היא פזלה החוצה… כך שהיא לא ממש יודעת ומבינה.
רק אז עצרתי לרגע וראיתי איך היא לבושה, והבנתי שהייתי צריכה לדעת לבד שממנה לא תצמח לי הישועה….
פשוט לא ראיתי את זה קודם, מההתרגשות לפגוש 'חב"דניקית'….
נחזור במנהרת הזמן להיום.
זכיתי להשלים את המושגים החסרים, קלטתי לבסוף את רוב הניגונים המוכרים, ואני כבר מרגישה חב"דניקית לכל דבר ועניין.
והנה, אני רואה בנות חסידיות הולכות ברחוב לבית הספר, לתיכון או לחטיבה!
הולכות!
לא רצות!!! לא מדלגות בשמחה כל הדרך!
זה נראה לי לא אמיתי! איך?!
ולחשוב עוד שיש כאלה ש"מתפלחות" משיעור ניגון חסידי? חסרות ביום שיש שיעור "ליקוטי שיחות"?
לא נתפס.
אני מקווה שעורכות האתר יכתבו את המילים הבאות בענק, כמו שרציתי:
בנות, אתן פנויות, אתן צעירות, יש לכן כוחות לרוב!
נצלו את הימים האלה, הם בלתי חוזרים!
מלאו את אשפתכן מהם!

יש לכן בונוס – זכיתן לקבל הכל על מגש של חסידות. אתן משולות לאותו גיבור עטור דרגות.
מושגי היסוד – הן הדרגות האלו. השיחות והתניא שאתן לומדות – זה הכוח והשרירים.
וכשאתן ממלאות עצמכן בתוכן חיובי ופועלות לפיו – אלו הנצחונות הרבים במלחמות.
אז אל תחכו לימים אחרים שעוד יבואו. בהמשך החיים זה כבר לא אותו דבר.
נצלו את היום, את הרגע. כי החצים שאתן יורות עכשיו, יגיעו עוד למרחקים עצומים אליהם עוד תגיעו בבוא היום.
בהצלחה!