למה לא לשחק אותה

מסביבי-
עולם גדול וענק
מסכים
אנשים
חברים
הכל מנצנץ מולי
רועם כמו ברק
קשה לי בעולם.
להתאפק.
להתאבק.
להתמרפק.
ולהתרסק.

למה לא
להתרפק על הכיף
בלי להתעייף
בלי שהלב יזייף
או שמישו יזלף
עליי?!

למה לא
לשחק אותה
לכייף אותה
להרגיש אותה
לפרק אותה
מהנאה
להתרפק עליה?!

כבר לא דורשים ממני
כלום
כבר לא יודעים עליי
כלום

אולי אני לא מי שאני
אולי אני סתם מישהי

ואולי אני כמו כולם
שגם הם מסתירים
שגם הם מפחדים
שגם הם לא'מגלים
שיש להם כאלו הרהורים.
אולי.

יש לי-
אינספור אפשריות
אתגרים
רצונות
תאוות
ויצר קטן.
שהתעורר כבר מזמן
ודורש
ותובע
ומבקש
רק לקבל את מה שיש
מה שעומד מול העניים

ואני-
כשלו לי הרגליים
עייפו לי הידיים
הלב שלי נסחט
והמוח שלי נשחק
מהמאבק.
זהו.
נשבר לי.