למה המלחמה?

בשביל מה להמשיך להילחם,
בקרב שהוא בלתי פוסק?
להמשיך בתוך הקושי,
להתפלל, לומר חת"ת,
להיות חסידית ללא הפסק,
להמשיך לקבוע עם המשפיעה שיחות,
ולפעמים לוותר עליהן ואז
זה כל כך קל כל כך לדחות,
כי העולם הזה הוא עולם גלותי,
ולא משנה באיזה אופן נבחר, טוטאלי או הדרגתי,
בין החלום לבין המציאות תמיד יהיה פער מהותי..
כי ככה השם עשה,
ולא רק זה-
ככה אנחנו אמורים לבנות לו –
כאן!!
דירה!!!!
ובתוך כל הלופ הזה,
ההרגשה היא רק – אני ממש אבודה,
אז המלחמה הזו,
למה בדיוק היא נועדה?