לכבוד שבת מקץ

לחיות עם הזמן

"בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן". על-ידי אחיו המהרי"ל גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית. לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה." (היום יום, ב' מר חשוון)

מה כותב רש"י בפרשת לך לך כשמפרש מדוע אברהם חושש לשרה לפני כניסתם למצרים?
"..וְעַכְשָׁו אָנוּ בָאִים בֵּין אֲנָשִׁים שְׁחוֹרִים וּמְכוֹעָרִים אֲחֵיהֶם שֶׁל כּוּשִׁים, וְלֹא הוּרְגְּלוּ בְאִשָּׁה יָפָה."
אז במילים מטויחות וכלליות, אפשר להגיד שלמצרים היה מראה וסגנון ייחודי.
בפרשה שלנו מסופר על יוסף הצדיק, שפורח כל כך במצרים ונהפך לאיש השני החשוב ביותר בכל האימפריה המצרית.
אולי את השפה המצרית הוא למד או את אורח החיים. אבל את המראה שלו אי אפשר לשנות (בנות לפני אלפי שנים לא היו ניתוחים פלסטיים ולא טכניקות שיזוף) ואז מגיעים כל אחי יוסף לארמון, ועדיין לא מזהים את יוסף. seriously?! האיש הלבן היחידי במדינה!! היה לכם אח שנעלם, תעשו אחד ועוד אחד!
גם אם אתם לא סוכני מוסד ולא עליתם על זה שיש מצב שזה אח שלכם, איך אתם יכולים לחשוב שהוא איש מצרי?? (הרבי מביא את העניין שהשבטים חשבו שיוסף הוא איש מצרי)
עכשיו הגיע הזמן להיכנס לראש של השבטים.
עוד לפני שהגיעו למצרים בשביל לבקש תבואה, הם עסקו בצאן. היו רועי צאן.
רש"י כותב שהם היו נאים וגיבורים, ואנחנו מכירות סיפורים מהגן על הגבורה של יהודה והזריזות של נפתלי. הם לא רעו את הצאן כי הם היו חלשים ולא חכמים, אלא הם בחרו את העבודה הזאת בגלל שבאופן כזה של ישיבה שעות בטבע, הם יכלו להתחבר לקב"ה. הם הרגישו שכשאין מעמסה של טרדות העולם על הכתפיים, יהיה ניתן להיות מרכבה לאלוקות*. יהיה אפשר להיות בטלים לקב"ה ולעשות את רצונו.
רעיית צאן הוא מקצוע שאפיין כמה מנשיאי הדור. גם דוד המלך ומשה רבינו היו רועי צאן ולא סתם בחרו במקצוע הזה.
כשהשבטים הגיעו למצרים וראו את יוסף, הם לא הסתכלו על הצורה החיצונית שלו לעומת הצורה החיצונית של שאר המצרים. הם ראו עוד איש שיושב וטרוד בענייני העולם.
השבטים חיברו את הנתונים והגיעו לתוצאה פשוטה: יש כאן מישהו שלא מנסה להתחבר לקב"ה ברמה של 'מרכבה' איך אפשר לשמש בתפקיד הדורש והתובעני הזה ותוך כדי להתקשר לקב"ה?
אבל מה שהם לא ידעו, זה שיוסף נשאר מחובר לאלוקות יותר ממה שהם מסוגלים לדמיין. כל העניינים שעבר מאז שהם השליכו אותו לבור ועד עכשיו, כולל כל הגהינום שעבר עם אשת פוטיפר, ובכלא המצחין של מצרים וכל התלאות שחווה עד שהגיע לעשירון של העשירון העליון של האליטה של מצרים, לא פגמו בכלל בדביקות שלו בקב"ה. (אפילו להיפך, הוא פעל בארץ הזאת, שנקראת "ערוות הארץ" עם אנשים שטופי זימה, באופן שהפך והכניע את הרע שבהם)
ולכן, האחים שלא שיערו שיכול להיות מצב כזה: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ." הם לא ראו בו יהודי מהמשפחה שלהם, ויותר מזה, הם לא הכירו בדרגה הרוחנית הנעלית שלו, כי הם לא האמינו שבמקום כזה יש אפשרות כזאת.
כשהרבי יצא במבצע תפילין, הרבה רבנים קמו נגד הרעיון. הם סברו שזה בלתי אחראי (במילים עדינות) לשלוח בחורי ישיבה לאזורים פרוצים וחסרי השגחה בשביל להניח ליהודים תפילין.
היה רב אחד שדווקא לא התנגד לרעיון. כששאלו אותו למה הוא לא שולח את החסידים שלו למבצע תפילין, הוא ענה ש"לליובאוויטשער רעבע יש כתפיים רחבות.."
אנחנו צריכות לזכור כשאנחנו יוצאות למבצעים, שאנחנו על כתפיו של הרבי. צריכים שיראו מי אנחנו ומאיפה הגענו, ושלא יתבלבלו שהערכת נש"ק שאנחנו מחזיקות היא כזאת שחילקו לנו.
הרבי לא אמר לנו להסתגר ולא לצאת לשום מקום. ההיפך, הרבי רצה שנצא למקומות שוממים מבחינה רוחנית ונפריח בהם יידישקייט. אבל מצד שני, אסור לנו להשלות את עצמינו ולחשוב שהרבי רצה שניטמע בחברה שם וניראה חלק מהנוף.
גם כשמסתובבים במקומות שהם "מצרים", בין אנשים שלעת עתה נחשבים "שטופי זימה", צריך לזכור: אני זאת אני. אני לוקחת את הרבי איתי לכל מקום, והפריבילגיה שהרבי נתן לי לצאת ולדבר, היא חד סטרית- כדי להשפיע בלבד.
באופן כזה, כשהדרך ברורה ואנחנו יודעות שגם במקומות הכי חשוכים, אנחנו צריכות להיות בעלות גאוות יחידה, ולהיות "חנוכיה מרכזית" שניצבת במרכז בלי בושה ומאירה מהאור שלה לכולם, נוכל להיות מרכבה שבטלה לרבי, ומפיצה עוד ועוד אור וקדושה בעולם.
שבת שלום וחנוכה שמח ומאיר לכולן!

*מרכבה לאלוקות: מושג בחסידות. הכוונה היא שהאדם בטל לגמרי לרצון האלוקי ואין לו עניין ברצונות הטבעיים והאישיים שלו. המושג נקרא כך כמשל של מרכבה שהיא בטלה לרצון הרוכב ולא פונה לכיוונים לפי הרצונות שלה.